"וויליאם, דבר אליי, למה הוא מסוכן, מה הוא עשה חוץ מהדקירות האלו ?"
הוא עצם את העיניים, ופתאום המכונות התחילו לצפצף. לא הבנתי מה קורה פה, מה קורה לוויליאם.
"וויליאם, אל תעצום את העיניים, תסתכל אליי" רצתי מהר לבחוץ לקרוא לרופא.
הם הוציאו אותי במהרה, והתחילו להחיות אותו, שוב את אותו הסיפור, שה לבכות שעות על גבי שעות, לפרוק הכל, להוציא הכל.
להבין למה זה קורה לי, למה זה קורה לאהובי.
לא הבנתי כלום, שוב התחלתי לבעוט בדברים להעיף דברים, התחרפנתי שם, רציתי להבין פשוט להבין.
אבא, תפס אותי בידיים שלו מהרצפה וחיבק אותי חיבוק דב, חיבוק שרק אבא יכול לתת לי ברגעים הכי קשים, הכי מתסכלים.
העברתי לעצמי הכל, את כל הזמן שעברנו ביחד, את כל הזמן הזה שיצאנו לדייטים, שנהננו מהקרבה של האחר. ועכשיו אני לא יודעת אם זה יהיה שוב. כי שמעתי את הפס הדומם, המבשר על מוות.
חשבתי לעצמי שאני לא אראה אותו יותר, לא אראה את החיוך המושלם שלו, את העיניים הצוחקות כל היום, את האף , והסולד את הגוף שלו שכלכך התעגעתי לחבק.והכי את השפתיים הורדרדות, שכלכך השתוקתתי לנשק
עכשיו הכל ברור לי וויליאם שלי לא יחזור יותר.
התפרקתי, נשברתי,צרחתי בכיתי. רציתי שתהיה טיפת תקווה, אבל הכול נפל לטמיון, הכל התמוטט לי בידיים.
הרופא יצא החוצה ואמר "הצלחנו"
.הרמתי את העיניים, והבנתי שוויליאם שלי לא הלך לי, שאני אראה אותו עוד הרבה, שאני עוד אחבק אותו, שאני ינשק אותו
YOU ARE READING
אומץ זה שם המשחק
Romanceהסיפור אומץ זה שם המשחק מספר על ילדה, שאמא שלה עזבה אותה בגיל מאוד צעיר. היא כועסת עצובה נרגשת נכבשת וכו׳ על ידי וויליאם הילד החדש של הכיתה אשר בא מלונדון, ואמה מתאהבת לאט לאט בו. המשך קריאה מהנה.
