Trust

Part 24

~ • ~ (אחר הצהריים, ביתם של מייק ולורן)
״ תראה, אני אף פעם לא עירבתי את אחותי בחברות ביני לבינך. אבל בכל זאת, סמכתי עלייך שתגן עלייה כשדברים כאלה קורים. ״ מייק אמר זורק את המפתחות כשנכנסנו לביתו.
״ ומזלך שהפצע שלך רק דימם ולא נגרם נזק. אני שמח שאתה בסדר, ממש הדאגת אותנו. ״
״ לורן אני בבית. ״ צעק לכיוון המדרגות.

״ למה היא לא עונה? ״ מייק מלמל.
הנדתי את ראשי לשלילה ונתתי לו פרצוף חסר כל ידע.
״ חכה פה. ״ מייק אמר ורץ במעלה המדרגות.
כן בטח, רק אני אחכה. עליתי אחריו בשקט והצצתי מהצד.
מייק פתח את הדלת של לורן באיטיות, לורן הייתה ישנה במיטתה, פרצופה היה אדמדם ואפה אפילו יותר מבכי.

״ ששש! ״ מייק לחש לי.

״ זה אני עשיתי? ״ לחשתי מסמן את פרצופה של לורן.

״ אחי... מה אני עוד יכול להגיד לך? היא אוהבת אותך. ״ אמר מייק בעוד אני והוא ירדנו חזרה למטבח.
״ מה שאני לא מבין זה למה לא עצרת את זאק? אתה לא אמור להיות הכי קנאי ומגן בקטעים האלה? ״ שאל.

״ אני חשבתי שהיא שלבי. הן לבשו כמעט אותו דבר באותו ערב, אני נשבע! ״ נשבעתי.

״ אני מאמין לך אחי. שלבי זאת האקסית, נכון? ״

״ כן.. ״ מלמלתי.
״ היא עכשיו מחרטטת שהיא אוהבת אותי ושהיא רוצה שנחזור. שהיא 'כל כך מצטערת' על מה שהיה ושהיא השתנתה. ״

״ אולי היא באמת השתנתה? ״

״ לא יודע... ״ חשבתי לעצמי.

״ ומה הקטע הזה עם הנשיקה עם שלבי? ״ שאל.

״ אני נשבע שלא נישקתי אותה! לורן התחילה להזות... ״ כעסתי.

~ • ~ (מאוחר יותר, מייק ונאש מכינים עבודה בסלון)
אני ומייק ישבנו להכין עבודה באזרחות בסלון שלו, התקדמנו דווקא די יפה.
״ אוקיי, נשארה השאלה האחרונה. ״ מייק אמר וקולות של רגליים קטנות נשמעו יורדות במדרגות, לורן התעוררה.

״ לורן התעוררה. ״ מייק בדיוק אמר כשחשבתי על זה, הנהנתי.
היא הסתכלה לכיווננו באדישות והמשיכה לכיוון המטבח.

״ זה לא טוב. ״ מייק אמר ואני הסכמתי,

״ חכה לי פה שנייה. ״ אמרתי ונכנסתי למטבח.

לורן הסתכלה עליי ועינייה היו כל כך אדומות, באמת.
״ איך אתה? ״ היא שאלה.

״ משתפר. ״ עניתי.

״ וה...? ״ היא התכוונה לתפרים ואני הרמתי קצת את חולצתי.
״ טיפש! ״ היא כעסה, ״ יכלת עוד להרוג את עצמך! ״ היא נתנה לי דחיפה קטנה ממנה והפנתה את גבה אליי, היא מנסה להחזיק את הדמעות אני כל כך מכיר אותה...
אני לא יודע מה לעשות.