Trust

Part 22

~ נ.מ נאש ~
~ • ~ (כעבור שעתיים)
מאז שלורן הלכה לשירותים, לא מצאתי אותה. חיפשתי בכל הבית העצום הזה, הזעקתי את מייק, את ג׳ייד, את זאק שלא כל כך עזר כי הוא השתכר בטירוף, את כולם. היא ברחה לדעתי.
שעתיים עברו ואני עדיין מחפש אותה, היא לא עונה בטלפון, לא בבית, כלום.

״ נאש... תירגע, אתה שיכור ממש. ״ מייק הרגיע אותי.

״ אני רק רוצה להבין למה לא מוצאים אותה. ״ התעצבנתי, הייתי מיואש.

״ ניסית אצל ג׳ו? ״ שאל.

״ אין טעם, ג׳ו עוד לא מוכנה לדבר איתה ועם הייס. ״

״ ידעתי שאסור היה לי לתת לה ללכת! אמרתי לה שזה מסוכן! ״ מייק התחרפן.

״ אתה חושב שהיא שוב...? ״ מלמלתי בפחד.

״ נחטפה? ״ הוא שאל.

״ לא יודע. ״ אמרתי.

~ נ.מ לורן, שעתיים קודם ~
ברחתי, ברחתי כל כך רחוק, לאן? לאיפה שהלב הוביל אותי.
רצתי בוכה, עד שהגעתי לבית של ג׳ו.
למה באתי? הרי היא לא מוכנה לדבר איתי.
אולי שווה לנסות? אני צריכה אותה כל כך...
אזרתי אומץ ודפקתי על דלת ביתה.

״ מי זה? ״ ג׳ו צעקה מבפנים הבית.

״ ג-ג׳ו.. ״ גמגמתי בבכי.
״ בבקשה תפ-פתחי. ״ השפלתי את ראשי אך ללא מענה.
הייתה שתיקה מעצבנת. היא באמת לא מוכנה לדבר איתי.
ניגבתי את דמעותיי ואת המסקרה שנמרחה והתכוונתי להתחיל ללכת לכיוון הבית. זה חסר תקווה.
ואז נפתחה הדלת.
ג׳ו עמדה בפתח הדלת, עם מבט עצוב אך ידייה פתוחות לחיבוק.
רצתי אלייה וחיבקתי אותה חזק בבכי.

״ את צריכה אותי חברה? ״ אמרה מחבקת אותי ומלטפת את שערותיי חזרה כשאני מהנהנת.

״ מאוד. ״ בכיתי על כתפה.

״ מה קרה לור? ״ היא הושיבה אותי על הספה והביאה לי כוס מים ומטלית לחה לנגב את הפנים.
שתיתי מכוס המים והתחלתי לספר..

״ הרבה דברים קרו מאז שלא דיברנו... ״ וככה העברנו שלוש שעות. אני סיפרתי לה, היא עודדה אותי, היא סיפרה לי, אני עודדתי אותה. כמו שאנחנו יודעות.

״ היית חסרה לי כל כך ג׳ו. ״ חייכתי אלייה וקולי עדיין בוכה.

״ גם את לי. האמת ש... אני ידעתי כבר הרבה זמן שלא הייתם עושים לי דבר כזה. אבל לא ידעתי איך לפנות אליכם ולהתנצל על ההתנהגות שלי. אני פשוט מטומטמת. ״ אמרה ועיניה נשמטו לריצפה.