שמועות

פרק 26:

״לאן הפעם?״
דור שאל שעליתי לאוטו שלו, אתמול חזרנו ממש מאוחר, והיה פשוט כיף, ממש נהנתי לשבת איתם ולצחוק איתם.
״למתנס״
אמרתי בחיוך, ביקשתי ממנו שיקפיץ אותי לחזרות שאנחנו מתחילים עכשיו על הבמה, ולא בסטודיו.
״דור הסעות בעם מכוון למתנס, יצאנו לדרך״
דור אמר בקול גבוהה וצפר שלושה פעמים כדי להצחיק אותי, ואני צחקתי כמובן.
״איזה יפה, איזה״
הוא אמר ונשק לי ללחי, וחייכתי אליו, נסיך עולם, אני אוהבת אותו די כבר קשה לי לשמור את זה בבטן.
״שירה נפרדה מהחבר הקוף שלה״
דור אמר שכבר היינו בדרך, והוא חייך חיוך מאושר.
״בגללך?״
שאלתי בבהלה, אני לא רוצה ששירה תגדל יהיה לה זיכרון נורא שהיא נפרדה מחבר שלה בגלל אח שלה.
״ניראלך, למה שירה תשים עלי?״
הוא אמר בצחוק, שירה תמיד שמה עליו פס לא משנה מה.
״אז למה?״
שאלתי אותו, אני מאמינה שהוא לא יודע את התשובה כי שירה לא מספרת הרבה לדור, בעיקר לי היא מספרת.
״הבן זונה בגד בה״
אמר בעצבים, אני לא מאמינה, מסכנה שירה.
״ואתה שותק לזה?״
שאלתי בהתפאלות איך הוא לא משתגע ורוצה להרביץ לו.
״ניראלך, אני שם אותך בחזרות והולך לשבור אותו״
הוא אמר כאילו זה בסדר גמור.
״ואל תתחילי עם ההרצעות שלך על כך שזה לא בסדר״
הוא הזהיר והנהנתי.
״גם לא התכוונתי, להפך אני בעדך״
אמרתי לו, אני ממש בעד, שירביץ לו גועל נפש של ילד.
״באמת?״
דור שאל בפליאה כאילו עכשיו אני חייזר שנחת למול עיניו מהחלל החיצון.
״כן הוא פגע בשירה״
אמרתי לו רגועה, ובדיוק הגענו למתנס, נפרדתי ממנו לשלום וירדתי מהאוטו הולכת לכיוון המתנס.

״לום חכי״
שמעתי צעקה מאחורי, ונאנחתי ביאוש, הסתובבתי ותמר הופיע מולי.
״בואי נילך ביחד״
היא אמרה, והתקדמה אל עברי, היא אמיתית איתי עכשיו?.
״אז אנחנו מדברות? פשוט כניראה אני לא מעודכנת״
אמרתי לא מבינה בכלל מה קורה פה, ומה פשר הדבר שהיא פשוט באה ומדברת איתי.
״אהה נכון שחכתי, סליחה לום לא התכוונתי לפגוע בך, אני לא יודעת מה עבר עלי באמת״
היא אמרה ונכנסה לדמות של מישהי מצטערת ועשתה הבעת פנים של סליחה, אבל היא הייתה ניראת ממש רצינית, הילדה הזאת פשוט שחקנית טובה.
״סולחת לי?״
היא אמרה בחיוך אשר מצפה לטוב.
״לא, את פשוט משוגעת״
אמרתי לה בבהלה כי הופתעתי משינוי הבעות הפנים המהירות שלה.
״אני אקח את זה כסליחה, אז את מתרגשת?״
היא שאלה בחיוך והעבירה נושא במהירות,
״כן ברור, עוד שבוע ההצגה, איך לא?״
אמרתי לה ונכנסנו לאולם שבתוך המתנס, הוא לא היה ענק, גם לא בינוני, אבל כן לפחות נכנסים בו חמש מאות אנשים שיתנו לי הרגשה טובה בסהך הכל.
הכיסאות היו מרופדים בצבע אדום, הבמה הייתה מלאה ברמקולים ומסביבה הרבה אנשים שמסתובבים עם ארגזים ומתחילים לסדר דברים, היה לאולם ריח נעים במיוחד, הרגשתי בבית, הרגשתי שלפה נולדתי, וכאן אני אמורה לבלות את שונת חיי ההבאות, שימרית המנהלת קראה לנו וכולנו התאספנו על הבמה סביבה במעגל.
״אז כפי שהבנתם, התחלנו לעבוד פה על ההצגה, שם החדר של הבנים, שם של הבנות, תלכו ותתארגנו, אנחנו מתחילים חזרה ראשונה שיהיה לנו בהצלחה״
שימרית אמרה וכולם אמרו בהצלחה, וכל הבנות רצו לחדר שלהן, התחלנו לפתוח תיקים ולסדר את החפצים שלנו, כל אחת במקומה.
״לום את צריכה כבר להיות מוכנה, הסצנה שלך ראשונה״
דוד ילד שמשחק את התפקיד האורח צעק לי.
״שניה מגיעה״
צעקתי ושמתי מעלי את החולצה הלבנה, וליפפתי סביב ידי מתפחת צהובה, שקיבלנו כי אנחנו נמצאים בתוך הצופים, ולכל אחד יש מתפחת המסמנת מי בכל קבוצה.
״היי, היי, אני מבקשת, שרון תהייה ילד טוב הוא חדש בקבוצה״
אמרתי את הטקסט שלי, היה כיף בסהך הכל, להרגיש את האור מסנוור אותך והרגע הזה שאת אומרת את הטקסט ממלא אותך בביטחון, וגורם לי להרגיש בעננים, עשיתי את הסצנה ודיברתי מתי שהייתי צריכה, בסוף הסצנה שמעתי מחיאות כפיים רועשות שלא היו אמורות להישמע כי רק הבמאית שימרית והעוזרים של התאורה והתפאורה נמצאים כאן.
״ביקשתי לא להביא קהל באמת, אדוני תחכה בבקשה בחוץ״
שימרית צעקה בעצבים, ועליתי לבמה אני ועוד כמה חברים שלי כדי לראות מי שם ואור היה שם עם חיוך מסתכל עלי.
״אני יכול רק לרגע את לום?״
הוא שאל את שימרית, מה הוא עושה פה לעזאזל, רציתי שהוא יעזוב אותי ויניח לי, לא יחזור לי לחיים כדי להרוס אותם.
״יש לך מזל שהסצנה ההבאה שלה היא עוד... חמש סצנות, לום חמש סצנות וחזרת״
שימרית אמרה והפנתה את ראשה לכיווני, באמת שאני לא רוצה לדבר עם אור עכשיו, עד שנפתרתי ממנו.
״מה אתה עושה פה?״
שאלתי בעצבים את אור שיצאתי מהאולם.
״בשקט בבקשה באמת אנחנו עושים פה חזרות״
שימרית צעקה עלינו וסגרתי את הדלת, והסתובבתי לאור עצבנית במיוחד.
״מה עם חיבוק, שלום אור, התגעג״
״אור תסתום ותענה לי כבר על השאלה מבלי להתברבר״
קטעתי אותו בעצבים, אוף עד שהרגשתי נפלא הוא בא והרס.
״אני רואה את עצבנית״
הוא אמר בפחד קצת,
״מעניין למה״
אמרתי ופתחתי את עיני לכיוונו.
״מה קיבלת מחזור?״
הוא שאל כמובן מאילו, מה הוא רוצה ממני, שיעזוב אותי כבר.
״חבל, היה נהדר עד שהגעת״
אמרתי בעצבים והוא חייך חיוך מרוצה.
״ועכשיו מושלם״
הוא המשיך את מסע העקיצות שהתחלנו.
״טוב דבר כבר, למה אתה פה״
אמרתי יוצאת מדעתי כבר, הוא מחרפן אותי זה פשוט לא יאומן.
״התגעגעתי אלייך, מה אסור?״
הוא שאל ועשה אותי רק עוד יותר עצבנית.
״אסור״
אמרתי בחדות ובעצבים.
״למה ככה?״
הוא שאל בצחוק, אך אני ממש לא צחקתי.
״התגעגעת אלי נכון?״
הוא שאל בקול מפתה ואני נשארתי מפוקסת.
״ממש לא״
אמרתי בגועל והסתכלתי עליו בעצבים.
״ממש כן״
הוא אמר כדי לעלות בי את העצבים והצליח לו.
״ממש לא אמרתי״
עניתי לו כבר רועדת מרוב עצבים.
״ואני אמרתי שכן״
אני פשוט לא מבינה את הקטע שלו, הוא מחרפן אותי.
״טוב די כבר אור״
אמרתי לו עצבנית כבר, אני ממש קרובה מלהעיף לו סטירה לפרצוף.
״טוב מה את רוצה?״
הוא יצא פתאום ביציאה מוזרה מאוד.
״מה אני רוצה? אתה זה שבאת להפריע לי באמצע החזרות״
אמרתי באי הבנה מוחלטת, אני פשוט לא מבינה מה הוא רוצה ממני.
״אוף ימעצבנת״
הוא אמר בעצבים ואני התחלתי לצחוק.
״אני מעצבנת?״
שאלתי בציחקוק מזוייף והוא נאנח.
״בחייאת אור, למה באת?״
שאלתי מיואשת ממנו כבר.
״אני אוהב אותך״
הוא פלט פתאום את המשפט המפגר הזה, ואני גיחכתי לו בפרצוף.
״זה בדיחה?״
שאלתי בצחוק, והוא הסתכל עלי רציני דבר שגרם לי להיכנס לרצינות גם, שיט הוא אוהב אותי.
״אני אוהב אותך עצבנית, רגוע, עצובה, כל המצבים פשוט אוהב אותך לום, קשה לי בלעדייך״
הוא אמר מיואש לגמרי מעצמו וממני.
״אני לא בעניין״
אמרתי לו ישר שלא יתחיל לפתח עוד הפעם אהבה, כי אני ממש לא בעניין.
״לום אני השתנתי באמת סליחה״
הוא אמרה והסתכל בעיני, אני פשוט חא מבינה מה הקטע שלו, הוא בא לפה, נהנה לראות אותי מתעצבנת ואז אומר לי שהוא אוהב אותי.
״לא בקטע מצטערת אור, ופעם הבאה לפני שאתה בא להגיד למישהי שאתה אוהב אותה תעשה לי טובה אל תעצבן אותה לפני, ובמיוחד אל תהנה מזה״
אמרתי לו מבלי להביע רגש והסתובבתי במטרה לחזור אל החזרות.
״גל סיפרה לי איפה היית אתמול״
הוא אמר וגרם לי לעצור.
״מקנא?״
הסתובבתי ושאלתי אותו בחדות.
״לא״
הוא אמר ופתח את עיניו, הוא מקנא.
״יופי״
אמרתי לו, הסתובבתי ונכנסתי לאולם עליתי במדרגות אל עבר הבמה בדיוק בזמן שהיה לתמר סצנה, ונכנסתי אל מאחורי הקלעיים מנסה להירגע ולהבין כל עניין אור מאחורי, והפעם לתמיד.