שמועות

פרק 8

לא הלכתי היום לבית הספר, יום שישי, במילא לומדים רק ארבע שעות, אין בשביל מה ללכת, אני גם ממורמרת על אתמול, אני מבינה שהוא שיכור, אבל עד ללדבר ולצחוק עם שחר ועוד עלי, זה כואב, אני עכשיו מבינה למה כולם אמרו לי שהוא לא בישבילי, לא שבאמת היינו ביחד אבל אם היינו אז אני חושבת שהייתי פשוט נשברת ונפצעת קשה בלב מרוב אהבה, ופצעים קשה להחלים, אבל אני שמחה שזה לא קרה, אפילו שהיו כמה רגעי אמת, שבכלל לא היו לידנו אנשים, והיתנשקנו סתם כי דיברנו או צחקנו וזה הרגיש נכון, אבל אני מצטערת על כל הסיפור הזה, זה היה שטותי ומפגר, בגללו אני יושבת בחדר עם חבילת טישו ובוכה על כל התקופה המפגרת הזאת, איך ילדים שהיו ממש חברים שלי התרחקו, איך פרחות שבכלל לא שמו עלי פתאום נהיו ה-bff שלי ואנחנו בקושי מכירות, אפילו המורים מתייחסים אלי אחרת, יש הרבה התלחשויות סביבי זה היה נורא, וזה פשוט כתם שלאנשים יהיה עלי בראש, אני הזונה שיצאה עם ילד בן תשעה עשרה, כולם כולל כולם ריחלו עלי, אני יודעת גם מבלי לשמוע, פתאום מסתכלים עלי שונה, הבנים בכלל לא מעיפים עלי מבט, טוב ממש כמו פעם, אבל לא יודעת זה מפחיד לדעת איך כולם השתנו כלפי רק כי יצאתי עם דור, אני שמחה שלא הישתנתי ונישארתי אותו לום רק בסביבה שונה.
״לא להיכנס״
תקתקו בדלת, זאת בטח אמא שלי מנסה שאני אוכל קובה, ואני בכלל צמחונים, היא פשוט לא מפנימה את זה שזה מגעיל אותי כבר, וזה גם כבר לא בריא עם כל האנטיביוטיקה שמזריקים לתוך הבשר.
״אמרתי לא להכנס אני ערומה״
צעקתי שהדלת נפתחה ודור עמד שם עם עניים עצומות.
״הייתי מת לפתוח את העניים עכשיו אבל אני יודע שאת תהרגי אותי אחר כך״
הוא אמר בעצימת עניים, אני לא מאמינה שהוא פה, מהר מאוד לקחתי את כל הניירות וזרקתי לפח, את הפנים יבשתי מכל טיפה, לקחתי לקרוא את הספר שהיה מונח על השידה, וכל זה שדור עוצם עניים ובטוח שאני ערומה.
״לום?״
לא עניתי לו, שיתייבש קצת, גם אותי הוא סיננן אתמול וצחק עלי, שילך לשחר, איתי לא מתעסקים.
״טוב אני פותח עניים בעוד אחת שתיים שלום. פתחתי״
אני הייתי בשלי קראתי את הספר כאילו הוא לא שם.
״את אמיתית?״
הוא צחק שהוא קלט אותי קוראת ספר ולבושה בכלל בזמן שהוא עצם עניים.
״לום את מתכוונת לדבר אלי?״
הוא התקדם למיטתי, וחיכה לתשובה.
״נו לום אני זה שאמור לכעוס עלייך על אתמול״
הוא אפילו לא מודע למה שקרה אתמול, אני מבינה שאדם לא סיפר לו, עכשיו אני בבעיה.
״מה הוא זרק אותך ואת עצובה?״
הוא אמר, הילד עם בעיה קשה מאוד, אני אוהבת אותו בתור ידיד אבל עכשיו הוא הגזים, זה פוגע למה הוא חושב שאורן זרק אותי, אני לא יכולה לסבול את זה יותר.
״הוא לא עשה מה שאתה עשית, אני כועסת עלייך, לא על אורן הוא היה מקסים ויהיה מקסים״
עניתי בעצבים, מספיק אתמול הוא צחק עליו, אפילו שהוא בכלל לא מכיר אותו.
״מה זאת אומרת יהיה מקסים?״
נכנס בי דחף לעצבן אותו עוד יותר.
״התנשקנו״
אמרתי בגאווה, ודור התחיל לצחוק כמו מפגר.
״אאואוקי״
הוא גימגם בגלל הצחוק.
״למה אתה צוחק?״
זה מעצבן, אני מספר לו מה קרה והוא צוחק לי בפנים.
״סתם כי זה מוזר לי שאת אומרת שהתנשקתם, את לום את הכי סגורה בעולם, ולהזכיר לך בחיים לא התנשקת אז מילד מסכן את מתלהבת ומנשקת אותו?״
הוא אמר בגיחוך, ולי עלו העצבים.
״יש דברים שאתה לא יודע עלי דור, פעם הבאה אולי אנחנו נשכב״
מרוב העצבים יצא לי שטויות מהפה, שאני מצטערת עליהם.
״כן בטח, די לדבר מהעצבים,טוב התגעגעתי, אמרנו ידידים לא?״
הוא פשוט לא זוכר כלום אתמול.
״דווקא שחר אמרה שלא״
אני מנסה להזכיר לו את מה שקרה אתמול, אבל הוא צריך להבין לבד זה הרמז היחידי שהוא יקבל ממני.
״מה הקשר שחר?״
הוא היה המום, שילמד לא לשתות, אני לא יודעת למה אבל נכנס בי איזה דחף להיות קצת רעה.
״תחשוב לבד יש לך מוח נכון או שגם זה אין לך?״
חזרתי לקרוא בספר שלי, מתעלמת מהקיום שלו בחדרי.
״מה? לום מה קשור עכשיו מוח?״
הרמתי את ראשי אליו והבאתי לו סטירה.
״חשבתי שאתה החבר הכי טוב שלי, הידיד, האוזן קשבת, מי שיקשיב לי ויבין מה אני אומרת, אמרתי לך תשתה אבל לא בהגזמה, שתשתה קצת, אבל אתה לא יודע מה זה קצת אתה תמיד חייב הכל, אז הנה דור קיבלת הכל אבל הפסדת אותי, תלך מפה תדבר עם אדם והוא יסביר לך הכל, אני איתך גמרתי סופית, תשכח מידידים כי ככה ידידים לא מתנהגים״
אני באמת לא יודעת מה עובר עליו, אני רוצה שיעזוב אותי, הוא מביא לי צרות לחיים, איך שהכרתי אותו כל הקרובים לי נפגעו ממני, הוא צרות, אם כמה שהוא מתחשב, הוא יביא לי רק צרות, אני מתרחקת מאנשים כאלה, כל חיי התרחקתי.
״לום בבקשה תסבירי לי מה קרה״
לא עניתי לו, הדמעות הציפו את עני, הלב פאם בחוזקה, ואני נשברתי, אני לא יודעת אבל דור מוציא ממני רגשות וצדדים שבחיים לא חשבתי שיש לי.
״די דור תלך אתה רק מקשה עלי״
הוא הנהן ויצא מהחדר שלי, ואני. התפרקתי מבכי, לעולם לא חשבתי שאצטרך לגרש אותו, הוא נכנס לי לחיים בתוך זמן קצר ממש והוא שינה אותם כמו שרק דור יכול, הוא גזור, מצחיק משוגע, מקשיב, מיעץ, הוא פשוט דור, דור שמשגע את כל העולם ואישתו לפי הראש שלו, בחיים לא חשבתי שאני אכיר בן אדם כזה, אבל החיים מפתיעים, אני זוכרת שהלכנו לפני כמה שבועיים לקנות גלידה והמוכרת פרילטטה איתו, והוא לא התיחס אליה, ושאלתי אותו למה הוא לא התייחס אליה כי הרי אנחנו לא באמת חברים, הוא גיחך ואמר שכל גבר עם קצת שכל שהיה מסתובב איתי לא היה עוזב אותי לטובת מישהי אחרת, המילים האלה שינו לי את החיים, לקחתי וראיתי את החיים בצורה קצת שונה, וחשבתי לרגע האם אני באמת שווה משהו או שסתם הוא חירטת אותי, אבל זה דור אי אפשר לדעת איתו, אני מקווה שהוא יפנים שאני לא רוצה אותו יותר בסביבתי, וגם אני מקווה שאבא שלי לא ראה אותו כי אם כן הלך עלי.
דיברתי קצת עם תמר, היא אמרה לי שאורן כבר סיפר לכל המשפחה שלו שאני חברה שלו וגם של תמר, ושאני ילדה טובה ושהוא יביא אותי לביקור אצלהם. אני שואלת את עצמי למה נכנסתי לזה, עד שנפתרתי מדור עכשיו אורן בא וזה עכשיו גם אמיתי, אני לא אוהבת אותו, רק מחבבת, זה היה בלבול אחד גדול, כי הוא חיבק אותי והסביר לי איך לזרוק את הכדור והוא היה קרוב אלי וזה הרגיש נכון הנשיקה הזאת באותו הרגע, אבל אני לא באמת מכירה אותו, אני חושבת שהתבלבלתי מדור ומזה שהוא היה קרוב אלי, כי בואו נהיה אמיתים אני לא הכי מבינה בקטע הזה, זה היה הפעם הראשונה שהתנשקתי בפה באמת בגלל רגש, ולא סתם בשביל הפוזה, גם שחושבים על זה, כל מה שקרה עם דור היה שטות אחת גדולה, ממתי אני חושבת מה אומרים עלי, איך נסחפתי לתוך השקר המפגר הזה, אבל למדתי ממנו המון, הכרתי את דור את שירה, עדן, אדם, ועוד חברים של דור שזה לא כזה מציאה אבל בסופו של דבר הכל לטובה, הינה למדתי שמאנשים כמו דור צריך להתרחק כי הם מביאים רק צרות, ולומדים רק מטעויות. מבלי ששמתי לב עברו להם שעתיים מאז, והכל היה במחשבות, חשבתי לרדת למטה ולאכול משהו, אבל הטקסט של ההצגה שלנו ביצבץ לי בעין מהשולחן בחדרי, והחלטתי להתחיל ללמוד אותו, כי בנתיים אני רק קוראת אותו בזמן שאני משחקת בחזרות.
אחרי חצי שעה של לימודי טקסט היה תקתוק בדלת חדרי, נאנחתי והתקדמתי לפתוח אותה.
״כמה צפוי, דור״
חייכתי חיוך מזוייף שהוא נעמד בפתח חדרי.
״אפשר להיכנס?״
ממש לא, קול קטן צעק לי והזכיר לי שלפני דקה החלטתי להתרחק ממנו, אני לא מתכוונת לתת לו לנצח.
״מעדיפה שלא״
חייכתי חיוך מזויף, לא רוצה בכלל להתחיל לדבר איתו, בטח הוא הלך לאדם, ואדם סיפר לו הכל, הוא רצה להרביץ למישהו, והצטער על זה שהוא השתכר, הוא בטח שבר איזה אגרטל, והלך להוציא עצבים במכון, הוא בטח גם חשב שהוא חייב להתנצל, ובא לפה לבקש סליחה ושזה לא יקרה יותר, ושאני צודקת, והוא גם מצפה שאני אסלח לו אבל אני לא הכנס לזה יותר.
״אני לא באתי לבקש סליחה״
אני מופתעת מהמילים שלו, אם הוא לא בא לבקש סליחה אז בשביל מה הוא בא.
״אני באתי כדי להגיד לך שזה אני, אני עושה שטויות, את לא יכולה לשנות אותי כי את רוצה שאני יפחית באלכוהול, ככה אני ואם את לא מוכנה לקבל אותי ככה אז את לא חברת אמת, אני באמת מצטער על שהיית אמורה לשמוע את שחר מדברת אלייך לא יפה, אבל על מה שאני עשיתי אני לא מצטער כי זה נטו אני, ואני לא מוכן שתשני אותי לפי איך שאת רוצה שאני יהיה״
עכשיו הכל מתהפך עלי, במקום שהוא אמור לבקש סליחה אני אמורה להתנצל, אבל בתכלס הוא צודק, אני מנסה קצת לשנות אותו, וזה לא ילך לי ואני יודעת את זה, אני מבטלת את כל מה שחשבתי קודם, אין מה לעשות הוא צודק,טוב הוא בדרך כלל צודק, אני סתם הייתי עצבנית עליו והוצאתי הכל ולא חשבתי בהיגיון, בכללי אני מחפשת בעיות כולם מחפשים בעיות, כי זה עושה את החיים שלנו מענינים יותר, ודור זה בעיות.
״אני מצטערת, אתה צודק, אני לא יודעת מה עבר לי בראש״
שפכתי בקטנה את מה שהיה לי בלב, ופשוט מבלי לדבר יותר מידי הוא חיבק אותי חיבוק חם והדמעות התחילו לזלוג.
״אל תבכי ילדונת״
הוא השתמש בכינוי שנתן לי שנפגשנו, היה לנו את הפגישה הכי מוזרה בעולם ומי האמין בכלל שככה הכל יתגלגל.
״אמרנו ידידים מה קרה לנו ילדונת?״
הוא שאל בגיחוך, והמשיך את החיבוק תוך כדי שנכנסנו לחדרי והוא סגר את הדלת.
״אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני מבולבלת מהכול״
בכיתי לו על הכתף, אני בחיים לא חשבתי שזה יקרה, הסיטואציה הזו, שאני בוכה לגבר על הכתף ומרטיבה לו את כל החולצה.
״ממה את מבולבלת ילדונת? רבנו והשלמנו עכשיו הכל יהיה טוב מבטיח״
הוא לא יודע עדיין על אורן שהוא נכנס לזה רציני.
״אני ואורן התנשקנו, אני מצטערת, אני לא יודעת למה זה קרה אתה כבר יודע, אבל עכשיו הוא מספר לכולם שאנחנו חברים ושאני חמודה וכל השטויות האלה״
בכיתי והשתחררתי מהחיבוק, הוא הנהן, יכולתי לראות בעניים שלו עצבים, אבל אני בטוחה שזה בגלל שהוא מפחד.
״היי ילדונת שלי, אין לך על מה להתנצל, אנחנו לא חברים זוכרת?״
הוא גיחך וחיבק אותי, זה חרט לי בלב, אבל היתעלמתי מכך כי בסופו של דבר זאת האמת.
״ואם את לא אוהבת אותו אל תיהיה איתו אז מה אם הוא מספר לכולם שאתם חברים, ואם את צריכה עזרה אני תמיד פה, אני ואדם יכולים להכיר לו את האדמה מקרוב את יודעת״
צחקתי קצת ממה שהוא אמר.
״ככה אני אוהב אותך ילדונת עם חיוך״
הוא חייך, הוא נשאר איתי עוד קצת, ודיברנו על הכל, ואז הוא שאל אותי מה קורה עם ההצגה שלי,ואמרתי לו שבדיוק הוא הפריע לי ללמוד טקסטים, ומפה לשם הגענו לזה שאנחנו לומדים ביחד טקסטים.
״אוקי.
לא לא גברתי.
יש לי שם סליחה.
פתח סוגרים ,צועקת, סגור סוגריים״
לא הפסקתי לצחוק, אתם צריכים לראות את דור עושה כל מיני דמויות שכתובות בטקסט, והכי הצחיק אותי שהיה רשום בסוגריים צועקת, וכל מה שרשום בסוגריים עושים ולא אומרים, והוא אמר.
״ואוו אם לא הייתי מכירה אותך בטוח הייתי חושבת שאתה שחקן״
צחקתי והוא איתי, ואז הוא עצר והסתכל עלי במבט רציני.
״מה עשיתי משהו?״
גיחכתי קצת, והוא חייך אלי.
״סתם, כלום״
הוא אמר בחיוך, הוא כזה מושלם.
״נו מה? יש לי משהו על הפנים?״
אמרתי בגיחוך וממששת את הפנים שלי לבדוק שאין לי משהו.
״יש המון״
הוא אמר ופתח את עניו בבהלה.
״מה? מה יש?״
התחלתי להילחץ, מה כבר יכול להיות לי על הפנים, רק שהרימל לא נמרח כי הוא עוד נשאר מאתמול.
״יש כיעור הרבה כיעור, וזוג עניים יפות״
הוא אמר ושם את האצבע שלו על אפי.
״לא מאמינה שבגלל זה נלחצתי״
אמרתי בצחקוק והוא העביר את ידו בשיער.
״טוב יאלה בוא נחזור ללמוד את הטקסט, יש לי עוד המון״
זה החיסרון בלקבל תפקיד גדול, צריך ללמוד הרבה טקסטים אבל זה כיף, כי זה מה שאני אוהבת, זה כמו שהחנונים אוהבים ללמוד, או שדור אוהב לשתות, או כמו ששני הזונה מהכיתה שלי אוהבת להוציא את התחת שלה, כל אחד ואהבות שלו.
״חמודה זה בעיה שלך שקיבלת תפקיד גדול״
הוא אמר אבל הוא צודק זה לפעמים מיאש קצת.
״טוב אז בוא ניראה משהו בטלוויזיה״
אמרתי, הוא חייך והדלקתי את הטלוויזיה.
״מה ניראה?״
שאלתי, אני לא יודעת מה הוא אוהב לראות, אני רואה בדרך כלל דני הוליווד או תיכון השיר שלנו זה סדרות ישנות יפות שמשודרת ביס.
״שימי דני הוליווד, אני תמיד רואה את זה עם עדן״
צחקתי והוא הסתכל עלי עם פרצוף מבולבל.
״מה?״
הוא לא הבין למה צחקתי.
״סתם, זה פשוט מצחיק אותי כמה אני ועדן דומות״
אני ועדן ממש דומות, בגלל זה אני ממש אוהבת אותה, היא כמו אחות קטנה שמעולם לא הייתה לי, שתדעו אחיות גדולות זה סיוט.
״מה גם את רואה דני הוליווד?״
הוא שאל מופתע והנהנתי בתשובה.
״זה לא טוב בכלל״
הוא אמר והזיז את הראש לשלילה.
״למה מה יש?״
צחקתי מהתגובה שלו.
״הוא חתיך מידי את עוד תתאהבי בו ואז האורן הזה יפגע״
גיחכתי ונאנחתי.
״יש לי הרגשה שהאורן הזה זה לא מה שמפריע לך״
חייכתי והוא צחק.
״אולי, הכל יכול להיות גברת לום״
צחקתי וקפצתי עליו בחיבוק, סוף סוף אני ודור ידידים שצוחקים ונהנים, לא צריכה יותר מזה, ולחשוב שלפני חצי שעה חשבתי שאני לא ירצה לדבר איתו יותר לעולם, אבל החיים מתהפכים וזה מה שאני אוהבת בחיים ששום דבר לא ידוע, הכל פתוח והכל מפתיע תמיד, ועם דור בכלל החיים מפתיעים, ואני אוהבת הפתעות.