שמועות

פרק 43

לרוב אני אוהבת להיות לבד, ביני לבין עצמי מבלי אנשים סביבי, לטייל לבד, לראות סרטים לבד, פשוט הכל לבד. ההרגל הזה הוא נוראי, כי אחר כך כל הביטחון העצמי יורד, את מרגישה בסביבת אנשים שקופה, כי התרגלת להיות לבד, עם עצמך. אני יכולה להיות לבד כל חיי, אבל לא נותנים לי להיות לבד, זאת הבעיה העיקרית שלי. לרוב אני פשוט רוצה לברוח מכולם לאי בתאילנד לשכב על החוף עם עצמי עד שימאס לי, מבלי קרן שתתקשר כל דקה, מבלי אייל שירצה שנלך לאיזה מסעדה לטובת התקשורת, מבלי צלמים או כתבים ובמיוחד מבלי אנשים שיעצרו אותי כל שניה וישאלו אם אפשר תמונה. נהפכתי לרובוט אנושי, שמייצר אקשן בשביל עוד צומת לב, שרוב האנשים שהוא רואה ביום הם אנשים אנונימים שרק רוצים תמונה בשביל להשוויץ.
אני לא אשקר, אני אוהבת את המקצוע שלי, מאוד, אני אוהבת לשחק דמויות שהן לא אני, אבל מבלי לשים לב גם אני נהפכתי לסלב שכל היום מתעסק בכתבות עליו, טוב אפשר להבין למה כשיש לך סוכנת שכל מה שהיא עושה זה להשאיר אותך בכותרות.
ישבתי לי, על ספת הבריכה, בחצר של אורן, השעה כבר ממש מאוחר ורוב האנשים הלכו כבר לביתם, כולם נמצאים בתוך הבית ויושבים סביב שולחן ושרים קריוקי ורק צוחקים. המים הקרירים נוגעים ברגלי ומצננות את כל גופי.

״את נכנסת או שאני אדחוף אותך?״
קול גברי נשמע מאחורי וקפצתי מבהלה, קמתי מהישיבה מבלי לחשוב פעמיים ודור נעמד מולי עם חיוך.
״לא הספיק לך התות בננה?״
שאלתי בציניות והופיע לדור חצי חיוך על הפנים.
״אם הייתי יכול, הייתי שופך עלייך את כל הבקבוק.״
דור קבע ולפתע היה נראה לי ממש רציני.

״את מעצבנת.״
הוא קבע מבלי להוסיף מילה וקצת הפתיע אותי, אני מודה.
״ולמה? אם אפשר לשאול״
אמרתי בגיחוך. הוא לא הראשון שאומר לי את זה, גם אחי הקטן אמר לי את זה לא מזמן.
״את שקטה מידי, לא מחייכת כבר, כאילו אין לך שמחת חיים״
הוא אמר באי חשק. כן, בשנה האחרונה ממש השתנתי, נהפכתי ליותר מופנמת כזאת, לא זורמת.

״לום שאני הכרתי, הייתה עכשיו דוחפת אותי למים כבר ממזמן,״
הוא אמר בציחקוק. כן הוא צודק, אין לי מה להוסיף בנידון, העבודה הזאת שינתה אותי ממש, לרעה.
״והייתה כבר מעיפה לי סטירה מצלצלת בדיוק כמו פעם ששאלתי אותך אם את כבר לא בתולה,״
דור אמר ועלה בי נוסטלגיה קטנטנה.

״ואוי אני זוכרת את זה״
אמרתי בצחוק מתגלגל. לעולם חא אשכח את היום הזה, נרדמתי אצל אורן במקרה ובבוקר דור הגיע לקחת אותי והיה עצבני ממש על שנרדמתי אצלו, הוא שאל אותי אם אני עדיין בתולה, התעצבנתי עליו והעפתי לו סטירה. טוב, אפשר להבין אותו, זה ממש לא היה נראה טוב שישנתי אצל אורן.

״הסטירה הזאת כאבה לי יום שלם וספגתי מעדן ושירה בדיחות על חשבוני״
דור אמר ושנינו צחקנו. לרגע, לא הרגשתי אי נוחות, הרגשתי שלמה עם עצמי, עם בטחון בשמים, לא פחדתי לשניה.
״את יפה,״
הוא אמר ונהפך בין רגע לטיפה יותר רציני. הוא התקרב אלי טיפה כך שהיינו ממש קרובים. הכנתי את עצמי לנשיקה, אפילו שידעתי שיש לו חברה וזה אסור, בנוסף גם לי יש כביכול חבר ואסור לנו כי זה אגרום לסתם בלאגן ואי נעימות מצד חברה של דור, אבל משום מה זה היה נראה כל כך נכון, טבעי. הוא הרכין את ראשו אלי, נשמתי נשימה עמוקה ולפתע הרגשתי זוג ידיים דוחפות אותי ונפלתי אל תוך הבריכה הקרה.
הוצאתי את ראשי ודור עמד מחוץ לבריכה צוחק כמו מטורף. זה היה כואב, הוא הרגע דחה את הנשיקה שלו, הרגשתי שהוא רוצה, זה היה הדרך שלו להיפטר מבגידה וזה פוגע.