פרק 36:

3K 160 8
                                    


״עכשיו,״
הוא הוסיף בהרמת קול והצלמים נרתעו, וכולם החלו להתפזר, תוך שתי דקות כבר לא היה עוד צלמים מזווית הראיה שלי.
דור עמד שיש בידו מזוודה שחורה, ושני אנשים לבושים בדיוק כמוהו עומדים מאחוריו.
הם החלו ללכת לכיוון המשרד ודור לא העיף עלי מבט אחד.
״תודה,״
אמרתי בשקט ובאתי להוסיף בשאלה לראות מה שלומו של דור אך שלושת האנשים הכנסו למשרד מבלי להוציא הגה מפיהם.

אני חייבת לגלות מה דור עושה פה, מה יש לו לחפש במשרד של קרן.
אני רוצה לחזור למשרד של קרן ולראות למה דור כאן אבל מצד שני קרן חייבה אותי ללכת לבית ולא לצאת ממנו.
לבסוף נכנסתי למשרד, הסקרנות הרגה אותי.
נכנסתי למשרד ורק רותי ישבה מאחורי הדלפק והתעסקה עם המחשב שלה וכל החלל היה ריק מאיש.

״לומי לא הלכת?״
רותי הפנתה את מבטי אלי בחיוך שחשף את שיניה. התעלמתי. יש רק מקום אחד בו דור יכול להיות, במשרד של קרן.
מבלי לחשוב פעמים נכנסתי למשרדה, לא תיקתקתי לפני מרוב הסקרנות פשוט התפרצתי לחדר ואכן, צדקתי, דור ועוד שלושה אנשים ישבו בכיסאות מול קרן כאשר היא מסתכלת עלי במבט עם שאלה.

״מה? לא אמרתי שאת הולכת לבית ולא יוצאת ממנו?״
קרן שאלה בעצבים טיפה ואני סגרתי את דלת המשרד אחרי ונכנסתי אל המשרד.
״מי הם?״
אלו שתי המילים היחידות שהצלחתי להוציא מפי מרוב בהלה שראיתי את דור שוב.

״טוב נו,נכיר לך אותם עכשיו,״
קרן אמרה בהנחה, הקלידה משהו במחשב, קמה ממקומה ולאחר מכן שלושת האנשים גם קמו אבל משום מה דור נשאר במקומו.
״תכירי, העורכי דין שהולכים ליצג אותך במשפט מול רונן ניסים״
קרן קבעה ואני הנהנתי בחשש. האיש שעמד מולי לחץ לי את היד ולאחר מכן גם שני האנשים הנוספים לו ולבסוף דור קם ממקומו, חייך אלי חיוך יבש. לחץ את ידי ובין רגע כל גופי היה זרמים, הרגשתי חיה פתאום.

״בתור התחלה, אנחנו מבקשים ממך לא לדבר עם אף אחד על הפרשה ובנוסף אנחנו נקבע פגישה שתסבירי לנו כל מה שקרה וגם על שיחת הטלפון עם אורי קבלנסקי״
דור קבע ואני הנהנתי לחיוב מפנימה כל מילה ומילה אשר הוא אמר הרגע, מנסה להתעלם מהמחשבה שהכל הזה אמר לי לפני חמש שנים בערך ׳אני אוהב אותך׳.

״אתם יכולים להשאיר אותנו רגע לבד?״
דור קם ממקומו, שאל את כל האנשים בחדר, קרן ענתה בחיוב וכולם יצאו מהחדר מבלי בעיות.
אני כל כך נרגשת, לדבר איתו אחרי כל כך הרבה שנים זה פשוט בלאגן אחד גדול, כל כך הרבה פעמים שיחזרתי את הרגע הזה במוחי כאשר אני אפגש איתו וכבר חשבתי על כל מילה ומילה שאומר לו.

״הולוויד,״
דור אמר לפתע ושבר את השתיקה ששררה בחדר. בכלל לא שמתי לב שנשארנו לבד מרוב כל המחשבות שרצו במוחי.
״התגעגעתי,״
אמרתי בחיוך ודור פשוט פרס את ידיו ומשך אותי לחיבוק חם ואוהב.
לרגע כל גופי היה זרמים, הרגשתי את הלב שלי ושלו פועם, התרגשתי. לעולם לא הרגשתי תחושה כזאת נעימה ומעוררת חיים, הרגשתי חדשה, הרגשתי לום החדשה.

שמועותWhere stories live. Discover now