שמועות

פרק 29:

אני לא יודעת אם שמעתי נכון, אבל אם זה נכון, אני לא יודעת מה לעשות, הכל מתהפך לי בשלוש מאות שישים מעלות, הכל משתנה, הייתי בטוחה שאנחנו בלתי ניתנים להפרדה, אבל יש דברים שאנחנו לא מחליטים עליהם, והם פשוט קורים מבלי שנחליט, הם הורסים לנו את כל מה שתיכננו, וכל מה שנתכנן, הם משנים לנו את החיים, ועושים אותם נוראיים, הכל מסתובב, לא חשבת שזה יכול לקרות, זה קרה, הכל יכול לקרות, ואת זה אסור לשכוח, אנחנו אוהבים את הקרובים לנו, ושונאים את השנואים עלינו, ואז, אלו שאנחנו שונאים הורסים לנו הכל עם אלו שאנחנו אוהבים, בין רגע הכל מתנפץ לנו בפרצוף, כל מה שחשבנו, הוא לא נכון, זה כמו לקבל במבחן נכשל, אחרי נכשל, אחרי נכשל שאתה בטוח שאתה יודע את החומר.

אנחנו מתכננים תוכניות, והשם צוחק עלינו מלמעלה, תמיד תזכרו הכל פתוח, הכל יכול לקרות בין רגע, אל תהיו בטוחים בכלום, ואל תבטחו באף אחד, כי אם שנייה לא חשבת, זה יבוא בבום יהרוס הכל, לא ציפיתי לזה, וזה מה שהכי מפחיד, איך שאנחנו לא מצפים קורים דברים, אך שאנחנו מצפים, הם בכלל לא קורים, כרגע קיבלתי סטירה, סטירה חזקה ומצלצלת, הכל שחור, הכל, זה הדבר הכי נורא שיכולתי לחשוב עליו, ועכשיו אני מבינה למה אני תמיד טועה, כי אני מחפשת על מה להיות בטוחה, אך בחיים שלנו אי אפשר להיות בטוחים.

אני מסתכלת על דור, שלא ניראה הכי מרוצה בעולם, אני מסתכלת על שירלי וגם היא לא ניראת מרוצת כל כך, אני מסתכלת על ידי, ומבינה שאני בכלל לא קשורה, אני לא חלק מזה, אז למה זה כל כך משפיע עלי? למה זה משנה לי משהו בראש? למה אני מודאגת?

כי אני אוהבת אותו, ואני רוצה שהוא יהיה שלי, אבל פתאום אני מבינה שהוא לעולם לא יהיה שלי כי הכל התהפך לי מול העינים, הכל.

ילד זה לא צחוק, זה כבר החיים, וזה משהו רציני שצריך להשקיע בו, אם זה זמן, ואם זה כסף, ואני לא יודעת או מבינה בדברים האלו, אבל אני יודעת שהילד או הילדה הזאת הולכים לסבול, וחיים טובים לא יהיה לו, או לה.

״שמעתי נכון?״
דור שאל פתאום והוציא אותי מכל המחשבות שנכנסתי אליהן, אני שתקתי, אין לי דעה בנושא.

״שמעת נכון דור, אתה אבא״
היא אמרה שוב את זה, ואני אפילו לא יודעת איך להתחיל עם זה.
״לום״
דור אמר והסתכל עלי פתאום, אני לא יודעת מה לעשות ברגעים כאלו, כי בחיים לא הייתי ברגע כזה, אני מרגישה נורא, כי עכשיו דור נלקח מידי.
״אני לא מוערבת בזה, סליחה דור״
אמרתי והרמתי את ידי, דור סובב את מבטו אל שירלי, ואני חשבתי איך אני לוקחת את התיק שלי מדור והולכת מפה.
״את משקרת נכון? את שקרנית נוכלת, לא עושים דברים כאלה, פשוט לא״
דור החל לצעוק והרים את ידו באזהרה.
״אני הכי רצינית שיש, באמת״
היא צעקה בחזרה והיו לה דמעות בעינים.
״לכי להוליווד, יפה, את שחקנית מעולה״
דור אמר ומחאה לה כפיים, אני רוצה להיות בבית שלי, במיטה שלי.
״אני דוברת אמת דור, תאמין לי בבקשה״
היא אמרה ביאוש והדמעות שלה המשיכו לזרום.
״שקרנית, קנאית אחת, את הרי ידעת שאנחנו הולכים לעשות את זה עכשיו, ועד שהיא הודתה בפני שהיא אוהבת אותי את היית חייבת להרוס נכון?״
דור צעק והבהיל אותי.
״זאת בת דודה שלך, למה את רעה אליה כל כך? מה אכפת לך שאני אוהב אותה והיא אותי? למה להרוס למה, את בכלל לא יודעת כמה זמן חיכיתי לרגע הזה, וכמה דיברתי על זה עם גל ואדם, אבל את אגואיסטית מגעילה״
דור צעק הרגע על שירלי, אבל אני ריחמתי על שירלי, היא בסך הכל בת דודה שלי, גם אם אני לא אוהבת אותה כל כך, הולך להיות לה ילד, והיא רק בת תשעה עשרה.
״בבקשה תאמין לי, קח״
שירלי אמרה והוציאה מהתיק שלה מקל שאני מסיקה שהוא של בדיקת הריון.
״לום מה זה אומר?״
דור שאל אותי והביא לי את המקל, על המקל היה פס בצבע ורוד, ואם אני לא טועה זה אומר ששירלי צודקת.
״דור היא בהריון״
אמרתי לו בפחד והסתכלתי לו בעינים, אני לא מאמינה.
״מהבוקר אני עם בחילות והקאות״
היא אמרה ודור לקח ממני את המקל והסתכל עליו.
״אני הלך עכשיו, ומחר אני אחזור״
שירלי אמרה ולקחה את המקל מידיו של דור והכניסה לתיק שלה.
״ואיך את יודעת שזה ממני? הרי בחודש האחרון אני בטוח שהזדיינת עם כל העיר״
הוא צעק לה ועצר אותה ממלכת.
״תאמין או לא, אבל אתה היחידי שעשיתי בחודש האחרון, גם אני מופתעת״
היא אמרה, הסתובבה והלכה, עד שנעלמה משדה הראיה שלנו.
״פאק, אני לא מאמין״
דור אמר בעצבים ובעט בעציץ מסכן ששכן בחוץ.
״לא, לא, זה לא קורה, לפחות שהייתה באה מחר, דווקא עכשיו״
הוא מילמל, ואני מודה שקצת נעלבתי.
״טוב, אני יכולה רק לעשות פיפי? ואני אלך כי גם ככה מאוחר״
אמרתי באי נעימות, אני פשוט לא יכולה יותר, השלפוכית שלי עומדת להתפוצץ.
״לא, לום בבקשה תישארי״
הוא אמר פתאום ותפס לי את היד במהירות.
״דור, הוטלה עלייך הרגע פצצה, אני חושבת שאתה צריך להיות קצת לבד ולהבין את המשמעות של ילד״
אמרתי בעדינות.