שמועות

פרק 51:

נכנסתי לחדרי כדי לבדוק שליאל לא עושה שטויות, לא שוברת דברים שלנו וסתם תגרום לי מאמץ לנקות הכל אחר כך. היא לא הסתכלה עלי שנכנסתי, אבל בחנתי שהיא נהפכה ליותר זריזה, כאילו חששה ממני קצת.
״את רוצה עזרה?״
שאלתי מבלי רגש. כבוד מינימלי זה עזרה, אם כל הכבוד שאני לא יכול לראות את הפנים שלה על כך שהכניסה לשוהם חרדות. היום בבוקר החזרתי את שוהם לשירלי, היא הייתה אמורה להישאר לפחות עוד ארבעה ימים, אבל היא ממש ביקשה לחזור ומי אני שאתנגד ליצור היפה הזה.

״תחסוך מאמץ, סיימתי״
ליאל אמרה במרירות ונעמדה על שתי רגליה מנסה להרים את השקית אך ללא הצלחה.
״תביאי,״
התכוונתי להרים את השקית אבל היא ארזה כוחות והרימה אותה בכוחות עצמה מסתכלת עלי בגאווה.
״רק אתמול סיימנו וכבר רצת אליה,״
ליאל אמרה באכזבה. לא היה לי כוח לריבים המיותרים האלו, כי גם ככה בעתיד הקרוב לא יקרה בנינו כלום, אז בשביל מה לריב סתם.

״אני לא חייב לך דין וחשבון,״
עניתי לה בשיעמום, אין לי כוחות באמת שתלך ונסיים את זה ברוגע ושלווה. אבל ליאל זה ההפך הגמור מרוגע ושלווה.
״בקרוב הכל יתפוצץ לכם בפרצוף, אני לא פראיירית,״
ליאל אמרה בביטחון מופרז והסתכלה לי לתוך עיני, ראיתי אש בעיניים שלה, היא הייתה נראת מוכנה לנקמה ענקית.
״ליאל, לא חייב תמיד דרמות בואי נסיים את זה יפה ובהבנה,״
התחלתי להסביר לה שלא תמיד חייב הצגות ולהפוך את החיים שלה סרט בלי סוף.

״נסיים את זה יפה ובהבנה,״
ליאל חיקתה אותי בצורה ילדותית מאוד. אם היו נותנים לי לתאר באיזה גיל היא הייתי נותן לה שתיים עשרה, היא מתנהגת כמו ילדה קטנה וחסרת תקווה.
״אמא שלך תסיים את זה יפה, בי לא פוגעים, אז תתכונן להצטער על הרגע שבו הצמדת את השפתיים שלך לפה המסריח שלה״
היא אמרה בערסיות, העיפה לי סטירה ויצאה מהחדר שלי. אין לה בושה, אני באמת לא מבין איך אהבתי אותה, היא אשכרה היפנטה אותי וניצלה את העובדה שאהבתי אותה נואשות.

״ליאל,״
צעקתי עצבני ויצאתי מהחדר שלי, היא עמדה מולי שבידיה תמונה שלי ושלה ממוסגרת במסגרת מזכוכית שקניתי לנו בפריז.
״אל,״
אמרתי באזהרה והיא חייכה חיות מאושר ועזבה את התמונה, נתנה לה ליפול על הרציפה ולהתנפץ למלא רסיסים קטנים של המסגרת התפזרו במהירות בכל הבית.
״זה רק ההתחלה,״
היא אמרה באושר מוזר ויצאה מהבית שבידה השקית עם כל הבגדים שלה. אני באמת לא מבין, זה כאילו לראות אותי עצבני או סובל עושה לה אושר, עד כמה היא פאטתית, היא חייבת לאשפז את עצמה.
ולא אכפת לי מהתמונה או מהמסגרת, יותר אכפת לי מכך שעכשיו כל הבית שוב רסיסים, אני חייב להזמין מנקה.

נכנסתי לחדרי ונשכבתי על המיטה וחושב על הכל, אני לא מאמין שנכנסתי למערכת יחסים עם אישה כזאת מחורפנת, כאילו הכרתי מישהי והייתי בטוח שהיא מלאך, שהכל אצלה מושלם ומסודר, שהיא מאמיניה במערכת יחסים בריאה ושכועסים שצריך ואומרים הכל אחד לשני, המושלמות הזאת הייתה קצת מוזרה, קצת יותר מידי מחשידה. לא הגיוני שמישהי תתנהג בצורה כזאת מושלמת מבלי פגאם כלשהו. תמיד חשבתי שהאובססיביות שלה זה הפגם אבל עכשיו אני מבין שהעצבים שלה זה הפגם הכי גדול שיש לה, היא בחיים לא תצליח ככה אם תמשיך בדרך הזאת. אני באמת חושב על להתקשר לאברבנל שיבדקו אם צריך לאשפז אותה, אבל אני יודע שהם יחשבו שאני בעצמי מפגר.