שמועות

פרק 37:

״דור, אחד מעורכי הדין יגיעו אלייך היום בשלוש וחצי. שהבית יהיה מסודר לומי,״
קרן אמרה לי ואני עברתי על הטקסט של האודישן שלי לסדרת הקומדיה של שלום.

״ומחר באיזה שעה את נוסעת להורים שלך?״
כבר לרגע שחכתי שמחר יום שישי, מעניין מה אני ואייל נעשה הערב, כאילו הכוונה לאן נצא.
״ניראלי בבוקר, בתשע כזה״
עניתי בשיעמום והמשכתי לעבור ולנסות לזכור כל מילה ומילה בטקסט.

״אז תצאי בעשר כי יש לך ראיון לערב סלבס, הם רוצים לברר על התביעה אני איהיה שם כדי לבדוק שאת לא אומרת שטויות,״
קרן אמרה בזילזול ואני הנהנתי כמו ילדה טובה.

״והאודישן מיד אחרי שאת מסיימת עם דור״
היא הוסיפה ואני נפרדתי ממנה לשלום יוצאת מהמשרד ונוסעת אל ביתי.
אתמול גל באה אלי ודיברתי שעות על דור, היא סיפרה לי שיש לו חברה כבר שנה ושאני אפילו לא אחשוב עליו בקטע כזה, גם דיברנו על דורון חבר שלה ובסך הכל היה סבבה איתה, היא לפחות טיפה הוציאה ממני את כל המחשבות על התביעה. לאחר מכן בערב יצאנו אני ואייל למסעדה פלצנית באזור, היה משעמם ברמות מטורפות אבל היינו חייבים כל שניה לחייך בשביל האנשים הסובבים לנו ובנוסף- איך אפשר לשכוח, בשביל המצלמות.

הגעתי לבית, הוצאתי קצת עוגיות בשביל דור שאמור להגיע בקרוב.
אני לא מתרגשת או מחכה רק לפגוש אותו שוב, ההפך אני מחכה רק שנסיים את הפגישה הזאת, פשוט ממש קשה לי לעמוד מולו כי כל הנעורים שלי חוזרים אלי וזה דבר שאני מאוד רוצה לשכוח תמיד רק להדחיק את הזיכרונות האלו. הייתי נוראית, זו הייתה תקופה נוראית.
היו עלי שמועות שכל העיר דיברה, על כך שיצאתי עם דור, הייתי מפגרת במילה אחת.
לא ידעתי מה אני עושה פשוט החליטו לי, העמידו אותי במצב הזויי, רק נתנו לי לבחור ואני בבחירות ממש גרועה.
לחשוב שאני ודור בכלל לא היינו ביחד, זה הכי מוזר שיש מהכל, אפשר להגיד שהייתי זולה ממש, כאילו מה חשבתי לעצמי שהסכמתי לדור ושזרמתי איתו לכל השיגעון הזה לשקר לכולם ובשביל מה? רק כדי שיראו שניפרד ואז רק יתחילו איתי בנים.
ממש רציתי שיתחילו איתי בנים או מה? שאני חושבת על זה, גם שם בכלל לא הבנתי את המשמעות של כל הסיפור הזה, הכל התגלגל זה הגיע לבית משפט והכי נורא לטלוויזיה (אין לי מושג למה הסכמתי שיעשו עלי כתבה) זה נוראי, גם ככה כל העיר דיברה עלי אז כאילו ממש הוספתי והגדלתי לכל המדינה.
אני פשוט מוזרה.

אבל התקופה הזאת ממש לימדה אותי המון, עם כל זה שאני רק רוצה לשכוח ולא להזכיר אותו לעולמי עד- בזכותו אני נמצאת איפה שאני היום.
אני מצליחה עכשיו רק בגלל שהכרתי דרך חברים של דור את קרן הסוכנת שלי שבאמת הגיעה איתי למקומות שבכלל לא חשבתי שאגיע, באמת גם בהתנהגות שלי זה שינה אותי ממש, בדרך חשיבה שלי בהכל!
אבל כמו תמיד בכל טוב יש גם רע, הוא נגמר בצורה הכי אכזרית שיכולה להיות.
אהבנו אחד את השני, רצינו אחד את השני כל כך, נתתי לו את הבתולין שלי בידיעה שאנחנו לא ניפגש יותר.
זה פשוט נוראי במחשבה שניה, לא הייתי נותת לא את הבתולין שלי כיום, אני ממש מצטערת על כך.
פשוט אהבתי אותו כל כך וכאב לי עד אין סוף שככה אנחנו נפרדים ומסיימים את האהבה שלנו אז רציתי לקבל מתנת פרידה שתישאר בראשי לעד ופשוט מבלי לחשוב יותר מידי נתתי לו את הדבר הכי חשוב באישה- בתולים. אבל לא באמת הבנתי שבתולים נותנים אך ורק למישהו שהיית איתו כבר המון זמן ושאת בטוחה שלא יעזוב אותך או יבגוד בך, שאת בוטחת בו ויש לכם מערכת יחסים בראיה בזוגיות.
אבל פשוט הייתי קטנה.
לכולם יש טעות שהם עושים בנעורים, כמו קעקוע על כל היד שצריך אחר כך להוריד בניתוח או להבריז מכל השיעורים ולא לעשות בגרות מלאה ויש גם בנות כמוני שנותנות את הבתולין שלהן מבלי לחשוב פעמים.