I Love U

פרק 40 אחרון- "גורל."

אלפי סליחות..
~נ.מ אנדי~
ישבתי במונית ורגלי קפצה בחוסר שקט בזמן שתופפתי עלייה עם אצבעותיי.
איך אנדרו יגיב?
הוא יסלח לי? לא.. הסליחה שלו לא מגיעה לי.
קברתי את פניי בכפות ידיי בתסכול. הרי אני זו שברחה.
הוא לא אשם.. הוא לא עשה כלום.. אני ישר שפטתי אותו בצורה שלא הגיעה לו.
לא סמכתי עליו מספיק בגלל חוסר הביטחון שלי.
המונית עצרה מול הבית שלי ויצאתי ממנה בזריזות, ספק הולכת ספק רצה לעבר הבית של אנדרו.
חשבתי על מה אני הולכת להגיד לו.. על כמה שאני מצטערת ועל כמה שאני אוהבת אותו.

עמדתי מול הדלת ולקחתי נשימה עמוקה.
הרמתי את ידי הקפוצה לאגרוף והגוף שלי נעצר. פתחתי וסגרתי את כף היד וניסיתי לארגן את המחשבות והמילים שהתרוצצו לי בראש.
לפני שהספקתי לדפוק על הדלת, היא נפתחה ואמא של אנדרו עמדה בפתח עם עיניים פעורות." מה את עושה כאן?"

'' באתי לדבר עם אנדרו.." מילמלתי לעברה ושיפשפתי את עורפי. "הוא לא בבית?"
" אנדי, הוא טס לניו יורק אחרייך." היא נשכה את שפתייה.
" הוא מה?!" החזה שלי כאב. אני לא האמנתי שפיספסתי אותו.

ליטרלי הייתי בניו יורק שבועות ודווקא שהחלטתי לחזור הוא החליט לטוס אליי?
פלטתי צחוק מתוסכל." אני חושבת שלא לקחתי את הטלפון שלי, אני יכולה להכנס להתקשר לאחי?"
" כמובן. אני בדיוק עמדתי לצאת לקניות, אני אחזור עוד מעט." היא חייכה אליי, הכניסה אותי פנימה וסגרה אחריי את הדלת.

חייגתי את המספר של קאם וקצב פעימות הלב שלי גבר עם כל צילצול.
" הלו?" הקול של שרלוט נשמע ואני כמעט שמטתי את הטלפון מלחץ." זו אנדי.. הבנתי שאנדר-" לא סיימתי את המשפט לפני שהיא התפרצה.
" איזה מן מטומטמת שוכחת את הפלאפון שלה?? אה?! קחי את חבר שלך קחי-"
" אנדי!" הקול של אנדרו נשמע מהקו השני ואני כבר לא יכלתי להכיל את עצמי.

כמעט נחנקתי מדמעות ששמעתי את הקול שלו.. התגעגעתי אליו בטירוף...
" אנדי הכל בסדר? את בסדר?"
" אני.. כל כך מצטערת.." התחלתי לבכות ולייבב. " בבקשה אל תבכי, בבקשה.. אני לא יכול לשמוע אותך ככה בלי להיות שם- לחבק אותך." הוא נאנח והקול שלו נשבר.

" אני טעיתי אנדרו, אני כל כך טיפשה! זה הכל באשמתי... הוצאתי את זה עלייך. לא מגיע לי שתסלח לי." משכתי באפי והעברתי יד בשיערי בחטף.
" תפסיקי לדבר ככה. עכשיו את מוכנה לחכות עד שאחזור? בלי העלמויות. זו לא שיחה שאני רוצה לעשות דרך הטלפון." הוא אמר ואני מילמלתי 'בסדר' בתור תשובה.

"אני לוקח את הטיסה הראשונה הביתה, אני אמהר. אל תבכי אהובה שלי, אני בא."
~~~~~~~~

בזמן שחיכיתי לאנדרו שטפתי את פניי מהדמעות שדבקו ללחיי, נשכבתי על הספה וניסיתי להרגע. כשאמא של אנדרו חזרה מהקניות והניחה עליי שמיכה, אני כבר נרדמתי.

מגע יד מוכרת ואוהבת העירה אותי. פקחתי עיניים ופגשתי במבטי את העיניים האפרפרות ירוקות של האדם שאני אוהבת.
הוא הזיז שיער מפניי ואצבעותיו ליטפו את פניי שחיוך קטן נח על שפתיו.
" היי.. אחלה טיימינג יש לנו אה?" הוא חייך בזמן שאני התרוממתי משכיבה, והוא התיישב לצידי.