פרק 20-"שברים מתאחים."

4.1K 320 84
                                    

"בחיי שהם זוג מטומטמים.." קאסי נאנחה אחריי שסיפרתי לה כמה אנדרו ושון מטומטמים.
" אז המטומטם ההוא מתחיל איתי והמטומטם השני עומד כמו גולם!" ניגבתי את האזור שמתחת לעיניי עם טישו שקאסי נתנה לי.
" תביאי , אני אנקה את האיפור שנמרח." היא ניקתה לי את הפנים.
" את צריכה לחזור לשם את יודעת .. זה יום ההולדת שלך." 
" אני חושבת שאני אלך הביתה.. נחגוג עם הכלבים. אולי לא ידעת אבל לוקה הוא רקדן לפנים. פאצ׳ השמנמן שלי לא רוקד, כמוני."
" אנדי את לא מבריזה לנו, אנחנו פה בשבילך." היא זרקה את הטישו ואני עשיתי לה פרצוף , היא מתחילה עם הריגשי.
"אני ובן נרקוד איתך..." היא עשתה לי פרצוף כלבלב." או יותר נכון נלמד אותך לרקוד." היא קרצה לי בחיוך שובב.
כלבה.
טוב שחושבים על זה , אני אוהבת כלבים.
"לעזאזל איתך." קמתי.
~נ.מ. אנדרו~
אחריי משהו כמו עשר דקות , מצאתי את אנדי .
היא היתה ליד הבחורה עם השיער השחור.
אני חושב שקוראים לה קאסידי.
קאסידי תפסה אותה והתחילה לסובב אותה. אנדי ניסתה לכבוש חיוך , אבל הוא היה מרוח לה על כל הפנים. 
היא גרמה גם לי לחייך.
השיר התחלף וקאסידי אמרה משהו לבחור שהיא רקדה איתו. הוא חייך ואנדי החזירה חיוך .הוא אחז לאנדי במותנים והזיז אותה לפי הקצב. קאסידי רקדה מולם.
חה..
חיפשתי עיניי משהו שאני אוכל להכות איתו.
שלא ראיתי כלום החלטתי לטפל בזה עם האגרופים שלי.
התקדמתי אליהם בכעס.
אנדי הסתכלה הצידה והחיוך שלה ירד. היא הסתכלה לצד השני , עליי , ופערה עיניים.
היא אמרה לקאסידי ולבחור משהו ונעלמה בקהל.
חיפשתי אותה בעיניי, מבולבל.
לאיפה היא יכולה ללכת? סעמק.
עקפתי את האנשים שרקדו וראיתי אותה הולכת לדלת.
רצתי בקלילות לכיוון שלה.
תפסתי את ידה , עם ראש מושפל.
" אני מצטער שגרמתי לך לבכות!"
"-אני מצטער שגרמתי לך לבכות!"
שמעתי את מה שאמרתי פעמיים.
הרמתי את הראש והעיניים שלי פגשו בעיניים חומות מופתעות לא פחות ממני.
" הא?"
"-הא?"
גם אני וגם שון בהינו אחד בשני. גם הוא תפס לה את היד .
אחריי ה'דייט' שלו עם אנדי זכרתי את השם שלו.
שיחררנו לה את היידים והיא הסתובבה אלינו.
היא פתחה את הדלת ונכנסה. אני ושון החלפנו מבטים ומהרנו לתפוס את הידית.
הגעתי ראשון והוצאתי לו לשון כשנכנסתי קודם.
" אנדי יש לך הסבר?"
~נ.מ. אנדי~
אם אני רק אברח בשקט ..
התקדמתי לעבר הדלת אבל תפסו לי את הידיים.
" אני מצטער שגרמתי לך לבכות!" שני קולות מוכרים אמרו ביחד. 
"הא?" שוב פעם.
הייתי עם הגב אליהם, אבל ידעתי מי אלו.
כוסעמעמק .
עצמתי עיניים וניסיתי להרגיע את עצמי.
היקום שונא אותי על בטוח .
הם שיחררו ממני והסתובבתי אליהם.
המוזיקה הפריעה לי קצת לשמוע אותם, אז פתחתי את הדלת ונכנסתי למסדרון שמעמעם את הרעש. בקצהו יש עוד דלת שמובילה החוצה. אנדרו ושון נכנסו אחריי כמו כלבים טובים.
" אנדי יש לך הסבר? " אנדרו אמר .
הוא ושון עמדו מולי ושלבו ידיים על חזם בכעס.
" סליחה?" עשיתי לו פרצוף. " איזה הסבר בדיוק אני חייבת לך?" הסתכלתי על אנדרו ואז על שון" ולך?"
" איך הוא גרם לך לבכות ?!" שניהם אמרו ביחד שוב פעם.
זה דיי חמוד שהם מדברים ביחד.
" אולי דיי לחזור אחריי ?! " אנדרו התעצבן והיה נדמה לי שאם לא הייתי כאן הוא היה מזמן מעיף ל-שון איזו לאטמה.
למה אתה מחכה חבוב?
"שניכם מטומטמים זה למה." אמרתי בכעס.
אנדרו הטה את ראשו הצידה בחוסר הבנה ושון בהה בי כיאלו נפלתי מהירח.
" אתה ," הסתכלתי על שון בכעס," מה נראלך שאתה מתחיל איתי שוב פעם?! אחריי מה שעשית לי אתה באמת מאמין שיש לך עוד סיכוי איתי ?!"
הוא הסתכל הצידה ושיפשף את העורף שלו במבוכה.
" ואתה ," נאנחתי שנעצתי מבט באנדרו,
" איך אתה מרשה לו להתחיל איתי ?! אמרת לי שאתה אוהב אותי!
א-ו-ה-ב! כל פעם שקורה משהו אתה מתקפל וחוזר בך . אתה רוצה לשגע אותי ?!"
אנדרו הסתכל עליי לרגע והשפיל מבט.
שניהם לא העזו להביט בי.
יופי .
העמדתי אותם במקום.
" אז לשאלתכם, לא, אני לא חייבת לכם הסברים."
" תבחרי." שון אמר לפתע.
" מה?" אמרתי בפליאה.
" שון או אני. תבחרי." אנדרו הצטרף אליו.
"אתם עד כדי כך מפגרים ?! נאמתי לכם סתם ?! " קפצתי אגרופים בתיסכול.
" תבחרי." אנדרו אמר בתחנונים. " בבקשה." הוא נעץ בי את עיניו.
הן הביעו כעס אבל גם סליחה.
הוא רוצה שאני אסלח לו עד כדי כך?
"אני .. "  התחיל לכאוב לי בחזה. הוא עושה את זה שוב.
הוא שוב גורם לי לפתח ציפיות ואז ירסק אותי שוב.
נמאס לי.
אבל אני אוהבת אותו כל כך...
" שון, " אמרתי ." אני מצטערת."  שון נשם עמוק , פתח את הדלת בעצבים ויצא החוצה.
אנדרו הסתכל עליי בחיוך.
" תוריד את החיוך מהפנים זה רק כי רציתי שהוא יעוף לי מהחיים." תירצתי.
" אהא.." אנדרו התקרב אליי.
" הלו סוטה אחד! אתה נכנס למרחב האישי שלי !" הוא הצמיד אותי לקיר.
" אני יודע." הידיים שלו עברו מהמותניים שלי לפנים שלי.
" אז תפסיק." אמרץי למרות שלא רציתי שהוא יפסיק.
אבל היי , הוא לא צריך לדעת את זה. הסתכלתי לכל מקום שהוא חוץ מהעיניים שלו. כל הגוף שלי סמר.
"אנדי , " הוא אמר והסתכל בשעון שלו.
" מה?" אמרתי במין מעט כעס כי הוא התרחק ממני קצת. שמעתי כל מיני צרחות.
" האפי ניו ייר." שמעו זיקוקים בחוץ ואז הוא הצמיד את שפתיו שלי.
כרכתי סביב צווארו את ידיי . הזרועות השריריות שלו נכרכו סביב מותניי.
נהייה לי חם.
"אני אוהב אותך." הוא אמר שהתנתקנו.
"אני לא עונה לך." הרגשתי את האוזניים שלי מאדימות.
" אנדי," הוא לקח אוויר," את רוצה לצאת איתי?" הוא העביר יד בשיערו והסמיק.
" אתה מסמיק?" חייכתי בממזריות.
" לא." הוא התחמק.
" שקרן."
"אולי תעני לי כבר ?!" הוא עשה לי פרצוף.
" אוקיי."
"אוקיי מה?"
" מהיום אני מרשה לך להיות החבר שלי." הנפתי את שיערי אחורה ועשיתי לו עיניים.
"איזה כבוד." הוא צחק, הרים אותי וסובב אותי.
חייכתי כשהוא הוריד אותי לריצפה.
" ועכשיו," הוא הרים אותי על הכתף שלו כשהיד שלו על התחת שלי מחזיקה את השמלה, " אני אצטרך לקנות שחפץ אחריי שאבא שלך יגלה שנגעתי לך בתחת."
הוא התחיל ללכת ככה החוצה.
" אנדרו אבל החברות שלי שם ! התיק שלי גם שם ! אנדרו ! אנדרו !" התחלתי להרביץ לו .
" שאת מתפתלת ככה אני מרגיש את הציצים שלך על הכתף שלי יותר מידי ואני עלול לאבד שליטה." הוא זימר ואני פערתי עיניים.
חתיכת חרמן מזדיין.
"אנדרו יא אינפנטיל אחד! תוריד אותי ! אני שונאת אותך !"
" את מתה עליי."
"אני מתה ממך."
~~~~
וככה נגמר הסילבסטר בדיליי שלי ! ^^
שוב , סליחה שלא עלה פרק שבוע שעבר אבל אני מקווה שהפרק מפצה על זה ..
אוהבת אותכן הכי בעולם , מקווה שלא נטשתן את הסיפור !

I Love UWhere stories live. Discover now