פרק 32-" קלה לשכנוע."

3.4K 302 51
                                    

~נ.מ אנדרו ~
הדבר הראשון שראיתי שפקחתי עיניים היה פנייה היפות של אנדי.
היא עדיין ישנה והיא הייתה מתוקה באופן לא נורמאלי.
פיה האדמדם היה פעור מעט וכמה קצוות משיערה הבלונדיני כיסו את פנייה כשהיא הצטנפה לצידי וידה על חזי.
הדחקתי את המחשבות הסוטות שלי כשנהייתי מודע לעובדה שהחולצה שלבשה התרוממה וחשפה את התחתונים שלה,
אז פשוט הזזתי את השיער מפנייה בעדינות  והסתכלתי עלייה.
איך יכול להיות שכמעט כל חיי, לא שמתי לב אלייה?
~נ.מ אנדי~
"בייב, " הרגשתי יד חמימה ומוכרת על כתפי.
"אל תקרא לי בייב, בייב." עניתי בנימנום מבלי לפקוח את עיניי ונמרחתי על חזו של אנדרו, לא מאפשרת לו לקום.
"בייב, יש לנו בית ספר." הוא התעלם ממה שאמרתי.
"לא אכפת לי, אני יוצאת איתך לטיול המחורבן אז פשוט תשתוק ." חיפשתי את הפה שלו עם אצבעותיי ושמצאתי אותו , אנדרו נשך את אצבעי בעדינות.
"זה אומר שאתה נותן לי לישון?" התרפקתי עליו שוב והוא נאנח.
"קמת בבוקר והחלטת להתעלק?"הוא ניסה למשוך את ידיי שנכרכו סביב צווארו.
"לא נעים לך ככה ?" מילמלתי וטיפסתי עליו עוד יותר ככה שנשכבתי עליו לגמרי.
למה הצקתי לו בכוונה?  כי אני קרצייה.
"כן, מאוד נעים לי, רק שאני מת מחום."
"חמים ונעים.." עיוותי את דבריו, מסרבת לקום.
היה לי נוח מידי.
"לא , יותר בכיוון של אני מתבשל פה."
הוא הצליח לתלוש אותי ממנו ולהושיב אותי לצידו כשאני משפשפת את עיניי.
"רשע. אני לא הולכת להתכרבל איתך או לישון איתך יותר בחיים ."עשיתי לו פרצוף כשהוא התיישב גם כן.
"שנינו יודעים שזה לא נכון." אנדרו גיחך אחריי שתפס אותי בוהה בו.
"מה...?" מרחתי את המילה בתמימות.
השיער שלו הזדקר מהשינה והוא היה נראה כולכך חמוד שעל פניו הבעת פנים ישנונית במקצת.
"בחייך," הוא חייך , נשכתי את שפתיי ולא עמדתי בחמידות שלו.
"אתה כזה חמוד !" צייצתי, זינקתי עליו בחיבוק וגרמתי לו לאבד שיווי משקל וליפול לשכיבה.
"אף גבר לא רוצה שיגידו לו שהוא חמוד!" הוא התלונן אך חיבק אותי בחזרה.
"אחריי שנצחצח שיניים אתה לא תתבכיין שאני אקרא לך חמוד ואנשק אותך, נכון?"
"בלי חמוד." הוא נהם.
"חמוד ."
"אני אדגדג אותך." הוא אמר כבדרך אגב.
השתנקתי,"אתה הגבר הכי גברי ומסוקס שהכרתי בחיי ! לא חמוד בכלל!"
"זה הרבה יותר טוב. " הוא אמר מרוצה.
"איזה יום היום?" שאלתי וקמתי לעבר המקלחת לצחצח שיניים.
"ראשון." הוא התהלך אחריי .
חבטתי בכתפו בכעס," אין היום בית ספר חתיכת חרא."
שטפתי פנים והחלתי מצחצחת את שיניי כשהוא לקח לעצמו מברשת חדשה שאותה הוציא מהארונית.
"הייתי חייב להשתמש בכל תרוץ שיכולתי, היה לי חם." החזרנו את המברשות למקום והתחלתי להסתרק.
"בגלל שאני לוהטת." הנפתי את שיערי בשחצנות מזוייפת .
"בהחלט, " קולו היה נמוך וצרוד כשהעביר את ידו על ירכי החשופה וגרם לי להאדים.
"אני...או-אוהבת אותך.." גימגמתי שהוא כלא אותי בינו לבין הקיר.
"אני אוהב אותך." הוא רכן אליי ובדיוק לפניי שהוא הצליח לנשק אותי חמקתי מתחת לזרועו והלכתי חזרה לחדר עצמו כשהלב שלי מפרפר כמו דג מחוץ למים.
"מחר הטיול אני צריכה לארוז." התרגזתי ושיניתי נושא במהירות.
"בסדר גם לי לא היה כוח להתנשק." הוא אמר וחיבק אותי מאחור.
"אני עייף."
הרגשתי משהו שנוגע בגב התחתון שלי והסמקתי במהירות, שוב.
"כנראה שרק החלק התחתון שלך ערני ." הערתי לו ונשכתי את שפתיי במבוכה.
"אל תתיחסי, אין לי כוח לפתות אותך אפילו." הוא עזב אותי והתיישב על המיטה .
הלכתי ונעמדתי מולו.
"ידעתי שאין לך כוונות טהורות."  
"אף פעם אין לי כוונות טהורות כשזה נוגע אלייך."
"אני יודעת."
"בייב שאת מתחצפת ככה זה מדליק אותי יותר."
פערתי את פי." אני אקרא לאבא."
"פאק לא!" הוא חיבק אותי והצמיד את ראשו לחזי.
"אתה כמו תינוק." נאנחתי וליטפתי את ראשו.
"הציצים שלך נוחים באופן מפתיע." הוא מילמל בפינוק וחבט לי בתחת.
"אב-...הממפ."
"ששששש.." הוא סתם לי את הפה עם כף ידו.
הידית של הדלת ירדה ואז קולו של אבא נשמע, מלווה בדפיקות על הדלת," אנדי? את ערה ? מה אמרתי על נעילת דלתות ?! אצלי בבית לא נועלים דלתות !"
"אני קמה , אני קמה !" צעקתי בחזרה בעוד שאנדרו אסף את הדברים שלו ,נישק אותי ויצא מהחלון.
פתחתי לאבא את הדלת ונתקלתי בפרצופו העצבני.
"מה קרה שנעלת את הדלת ?" הוא שילב את ידו על חזו .
"ישנתי כפיות את אנדרו." אמרתי בטון ציני והוא הזעיף את פניו," אני צוחקת, אני צוחקת! כולה התקלחתי!"
"השיער שלך לא רטוב."
"רק גוף, נו באמת אבא."
עקפתי אותו והלכתי למטבח, אמא ישבה בסלון עם כוס תה.
"דיברתי עם אנדרו אני הולכת לטיול." מילמלתי כשהתיישבתי לצידה.
נשמעה דפיקה בדלת ואבא צעק שהוא פותח, אז התעלמנו.
"ידעתי שזה מה שיקרה." אמא ענתה, עוקבת במבטה אחריי אבא שהלך לעבר הדלת.
"מאיפה לך?" שאלתי.
"כשזה נוגע לאנדרו, את קלה לשכנוע."
"לא נכון." רטנתי.
"כן נכון." היא החזירה.
"לא נכון."
"לא נכון."
"כן נכ-.. לעזאזל." היא בילבלה אותי.
עינייה הכחולות זרחו כשחייכה. " אני בטוחה שגם הוא קל לשכנוע כשזה נוגע אלייך."
"אני מסובבת אותו על האצבע הקטנה." פלטתי גיחוך ולפתע שמעתי נחרה צחוק.
מבטי קפץ לעבר הדלת, לאנדרו שנכנס פנימה.
"באמת אנני?" הוא הרים גבה," ככה את מרכלת עליי עם החברה שלי ?"
"עם אנדי." אבא שינה את הניסוח.
אמא צחקה ואבא הפליק לאנדרו בגב קצת יותר מידי חזק . קצת....הרבה.
אנדרו עיווה את פניו ואבא גיחך.
אנדרו שלח אליו מבט תחמני ואבא כבר לא חייך.
"אווצ׳ אנדי ! אני גוסס תטפלי בי!!!" הוא צנח לחיקי ונמרח עליי , מחבק את מותניי.
"אתה מתגרה במזל שלך." העין של אבא קפצה מעצבים.
"תני לי את נשיקת החיים לפני שאני אתפגר!" אנדרו שרבב את שפתיו לעברי ואני צחקתי כמו מפגרת.
"בוא, אני אנשק אותך עם האגרוף שלי." אבא נהם ואמא תפסה אותו בחולצה לפניי שקפץ עליי ועל אנדרו.
נתתי לאנדרו נשיקה חפוזה והוא התמתח על יריכיי, מוצא לעצמו תנוחה נוחה יותר. "ניצלתי." הוא הודיע ואבא ענה במילמול זועף," אם זה היה תלוי בי..."
"ריאן." אמא הזהירה.
"מה?! הוא עושה לי דווקא ! יש לו מזל שאני לא בועט את התחת הקטן שלו החוצה מהבית שלי." הוא רטן.
"אתה לא חושב שעדיף שאני אהיה החבר שלה במקום מישהו שאתה לא מכיר?" אנדרו אמר ואני ליטפתי את שיערו בחיוך.
"זאת נקודה טובה," אמא חייכה גם כן," נכון ריאן?"
"המפף," אבא הפנה את ראשו הצידה בילדותיות, אבל ידעתי שהוא חושב שזה דבר טוב.
" בוא איתי ותעזוב את המסכנים לנפשם."  היא אחזה בידו ומשכה את אבא במעלה המדרגות ," אני רוצה לראות איתך את היומן."
"הצילווו!!!!"
"אני אתן לך מלא נשיקות."
"קבלו ביטול חבר'ה, נו יאללה אנני תזיזי כבר את התחת שלך." הוא זירז את אמא שנאנחה בתסכול.
"אתה אף פעם לא תתבגר, מה?"
והם נעלמו בקומה השנייה.
"נו, גברת מצילת חיים , אולי תתני לי נשיקה אמיתית ?"
"אני אחשוב על זה." חייכתי והוא החזיר לי חיוך, עיניו ברקו בשעשוע," אבל אני הייתי מקסים," רטן," מגיע לי."
"לא אמרת שאתה מדהים? "
"אני מ-מדהים ! " הוא ענה והוסיף,"ה-מ' לפני זה של המקסים אז מגיע לי נכון?"
"לב"ב."אם כבר נכנסנו קטע של ראשי תיבות...
"מה זה?" הוא הטה את ראשו הצידה.
"לא בא בחשבון." גיחכתי.
"לש"א. לא שואל אותך." התחלתי לצחוק והוא משך אותי אליו, גונב את הנשיקות שרצה.
~~~~
נכנסתי חזק לקטע של הראשי תיבות, מה?😂

I Love UWhere stories live. Discover now