Marry for the family

פרק 4

"אמא!!!!" צרחתי מסתובבת ומכה את מי שנגע בי עם המסרק
"איי! אחח אודין!" קולו של לוגן גרם לי לעצור ולהתנשף בפראות
"אתה מטומטם?!!" צעקתי מעיפה עליו את המסרק "אני שעה שואלת אם זה אתה!" המשכתי בכעס
"מצטער! לא ידעתי שתיבהלי כל כך" הוא אמר מתחיל לצחוק ושילבתי את ידיי תחת חזי מביטה בו ומרימה גבה, הוא צוחק על זה שנבהלתי?
"רק שתדע שאם אני אחטוף התקף לב בסוף זה יהיה בגללך" האשמתי אותו נועלת את דלת הכניסה של הבית "ולמה לעזאזל אתה חוזר רק בארבע וחצי לפנות בוקר?" שאלתי "לא שאכפת לי, אבל אם הפרעת לי לישון אז כדאי שזה יהיה משהו חשוב" הוספתי במהירות
"יצאתי ופגשתי את אבא שלי בדרך לפה ולא רציתי שהוא ייכנס ויעשה נאומים וכאלה, אז הוא התעקש שנלך לפגוש כמה..." הוא אמר והרהר כמה שניות לפני שהמשיך "חברים" הוא סיים
"טוב אז עכשיו אפשר לחזור לישון" אמרתי מרימה את המסרק מהרצפה ומתקדמת למדרגות שידו של לוגן תופסת בזרועי עוצרת אותי מלהמשיך ללכת "מה?" שאלתי בבלבול מביטה בו
"הם אמורים לבוא לפה מחר" הוא אמר והרמתי גבה
"מי זה הם?" שאלתי
"החברים שישבתי איתם היום" הוא הסביר "אז תלכי להורים שלך עד שהם ילכו" הוא הוסיף משחרר את אחיזתו בידי ומתקדם למעלה והפעם אני הייתי זאת שתופסת ביד שלו, רק שבניגוד ליד החזקה שלו שגרמה לי לעצור אני פשוט נמשכת אחריו.
"עצור שנייה נו!" קראתי בכעס והוא נעצר גורם לי להיתקע בו ולקחת צעד אחורה בשביל להביט בו "אתה מזמין את חברים שלך לפה ופשוט מסלק אותי מהבית?" שאלתי בחוסר אמון ובזלזול
"אבא שלי הזמין אותם לראות את הבית, ולטובתך האישית עדיף שלא תהיי בבית כשהם מגיעים" הוא אמר ונחרתי בבוז
"אתה יודע שאבא שלך לא מחליט על הבית הזה, למה לא יכולת פשוט להגיד לא?" שאלתי
"כי... זה מסובך את לא תביני"
"נו נסה אותי"
"אי אפשר להגיד לאבא שלי לא" הוא אמר וצחקקתי
"טוב" עניתי והוא הרים גבה
"טוב?" הוא שאל
"טוב" עניתי
"יופי, אז תלכי להורים שלך מחר בערב" הוא אמר מתחיל להתקדם למעלה
"לא" אמרתי והוא הסתובב
"מה?" הוא שאל מכווץ את גבותיו
"ל-א!" הדגשתי כל אות "הנה רואה כמה זה קל להגיד לא?" הוספתי עקיצה בחיוך עוקפת אותו ועולה למעלה ישירות לצד שלי במיטה מתחפרת שוב תחת השמיכה
"אודין, את לא יכולה להישאר מחר" לוגן אמר נשכב על המיטה
"תחכה ותראה איך אני יכולה" אמרתי נפגעת מעט, הוא עד כדי כך מתבייש בי? לא שאנחנו איזה זוג, אבל אנחנו אמורים להיות. והוא פשוט מתבייש בי. לא שזה מפריע לי.
"זה לא שאני לא רוצה שהם יראו אותך, זה פשוט ש... שאני לא רוצה שהם יראו אותך" הוא אמר
"וואו איזה הבדל" סיננתי והוא תפס בכתף שלי מסובב אותי לשכיבה על גבי וסובבתי את ראשי אליו
"הם לא אנשים טובים אודין, תאמיני לי שהייתי שמח להראות אותך לכל העולם וגם לאשתו, אבל לא לחברה האלה" הוא אמר
"מה שתגיד" סיננתי עוצמת עיניים ופוקחת אותן בהפתעה ששפתיו של לוגן מונחות על שלי וסגרתי את שפתיי עוצרת את הנשיקה
"לילה טוב" לחשתי שהמצח שלו צמוד לשלי והוא מעליי
"לילה טוב" הוא לחש מניח נשיקה עדינה על שפתיי וחוזר לשכב בצד שלו במיטה. מה. לעזאזל.
פעם אחת הוא דוחה אותי. ולצורך ההדגשה!!! הפעם האחת הזאת הייתה תחת השפעת אלכוהול ולא מרצוני החופשי בלי אלכוהול.
ופעם אחת הוא פשוט נותן לי נשיקה כאילו זה הדבר הכי טבעי לעשות