Marry for the family

פרק 18

״אבא שלך איים עליי להיפרד ממך ואמר שהוא ייפגע בך והוא דאג שייכנסו בך עם המכונית ושהגעתי לבית חולים הוא אמר לי ׳תיפרדי ממנו עכשיו לפני שיקרה לו משהו יותר גרוע׳ אז עשיתי את זה״ אמרתי הכל בנשימה אחת מחקה גם את קולו של אייל וקולי גווע בסוף ולקחתי מספר נשימות מנסה להסדיר חזרה את הנשימות שלי
הבטתי בו מהצד, רואה את ידיו שאוחזות בהגה מתהדקות עליו חזק יותר עד שפרקי ידיו הפכו ללבנים והלסת שלו התהדקה אחת לשנייה והוא היישיר את מבטו קדימה
״מטומטמת! למה לא סיפרת לי?!״ הקול הזועם שלו נשמע באוטו
הוא אף פעם לא דיבר אליי ככה. ולא לקח יותר מכמה שניות מהרגע שהמילה הזאת יצאה מפיו עד ששיחררתי את החגורה ממני יוצאת מהאוטו וטורקת אחריי את הדלת עם דמעות בעיניים, זה מה שיש לו להגיד? איזה יופי.
״אודין!״ הקול של לוגן נשמע והתחלתי לרוץ לכיוון הבית שלי ואחרי כמה צעדים של ריצה מצאתי את עצמי עטופה בתוך זוג זרועות וניסיתי לדחוף אותו ממני
״תעזוב אותי״ ציוויתי עליו מנסה לדחוף אותו אבל הוא הידק אותי אליו, לא נותן לי ללכת
״לא התכוונתי, אני מצטער״ הוא אמר ולאט כרכתי את ידיי סביבו
״העיקר שסיפרת לי עכשיו״ הוא אמר בשקט והניח נשיקה בקודקוד ראשי ונאנחתי בהקלה, מרגישה שירדה לי אבן ענקית מהלב, אבל הפחד שהוא ייפגע עדיין נשאר. כבר ראיתי והבנתי שאייל רציני בנושא הזה.
״אבל..״ התחלתי לדבר מרימה את ראשי אליו והוא הביט בי ״אם הוא יפגע בך? אני לא יודעת מ-״ ״-הוא לא״ הוא קטע אותי ברצינות והשענתי את מצחי על החזה שלו
״אבל.. אם כ-״ ״-תבטחי בי״ הוא קטע אותי שוב ועצמתי עיניים לוקחת נשימות עמוקות
״בסדר״ פלטתי בשקט ״אני צריכה להיכנס הבייתה מאוחר״ הוספתי מנתקת את עצמי ממנו בקושי רב ולוקחת צעד אחורה מסתובבת ומתחילה ללכת ושנייה לפני שאני עולה במדרגה הקטנה שמובילה אל הדלת של הבית נעצרתי מסתובבת אחורה רק בשביל לפגוש בשפתיים המוכרות, כרכתי את ידיי סביב צווארו, מתמכרת להרגשה הזאת, מתענגת על ההרגשה הזאת, מתאהבת בהרגשה הזאת.
״ממ.. אני צריכה״ ״ללכת״ אמרתי בין הנשיקות והוא ניתק את השפתיים שלו משלי מביט בי ומצמיד את המצח שלו לשלי
״אני אוהב אותך״ הוא לחש בשקט וחייכתי מניחה נשיקה עדינה על שפתיו ממלמלת תוך כדי שאני אוהבת אותו גם וממהרת להיכנס הבייתה סוגרת את הדלת באיטיות מייסרת ובשקט ומסתובבת על קצות אצבעותיי ונעצרת כשאני רואה את דניאל עומד מולי בידיים שלובות
״איפה היית?״ קולו היה עצבני ונוזף ולא לקח יותר מידיי זמן עד שאבא שלי הופיע לידו וחייכתי חיוך תמים
״א-אני?״ שאלתי בתמימות יתר
״לא, סבתא שלך״ אבא שלי אמר
״אני הייתי אצל... לוגן״ אמרתי לוחשת ממש בשקט את השם של לוגן בסוף המשפט
״אצל מי?״ דניאל שאל מכווץ את גבותיו
״אצל לוגן״ אמרתי בשקט
״עד עכשיו?!״ אבא שלי נהם
״למה אתם עושים עניין? הייתי גרה איתו עד עכשיו״ אמרתי עוקפת אותם משאירה אותם חסרי מילים ועולה למעלה במהירות לפני שיהיה להם מה לומר ונכנסת לחדר סוגרת את הדלת אחריי מחייכת לעצמי שאני רואה את לירון ישן על המיטה שלי ובשקט הלכתי לארון מוציאה מכנס קצר של פיג׳מה ומחליפה אליו מהר, משאירה עליי את החולצה של לוגן ונכנסת לצידו של לירון במיטה
״חזרת״ קולו הצרוד נשמע והוא זז מעט נצמד לקיר כדי שיהיה לי מספיק מקום ״כן״ עניתי מתחפרת בחזה שלו, מרגישה ממש כמו בימים של פעם.
״נו? השלמתם?״ הוא שאל מחבק אותי בידו והינהנתי
״כן, מחר אני אספר לך מה היה״ לחשתי עוצמת עיניים נותנת לעצמי להירדם בידיעה שהחבר הכי טוב שלי חזר אליי סוף סוף והפך להיות כמו פעם.