Marry for the family

פרק 38 - פרק אחרון

״איי!! זה כואב!״ צעקתי בקולניות ובחנתי את החדר מחפשת אותו בעיניים שלי אבל הוא לא כאן
״איפה הוא?!!״ נהמתי על האחות המסכנה כשהצירים לא הפסיקו והחליטו לברך אותי ולחזור כל שלוש דקות והיא הביטה בי קצת בהלם קצת מבוהלת ו- טוב מי לא הייתה נבהלת..
אישה יולדת,
מלאת זיעה,
חסרת סבלנות
וצעקנית.
״הוא כבר מגיע״ היא ניסתה להרגיע אותי וחייכה קלות אבל החיוך שלה גרם לי לרצות לחבוט בה וכאילו בתזמון מושלם לפני שהצלחתי להרים ידיים ולפתוח באלימות לא מוצדקת לוגן נכנס בדלת של החדר
״איפה לעזאזל היית!״ הקול שלי היה מאיים וקולני והוא התייצב לצידי כמו חייל טוב
״פ-פקקים״ הוא התנשף ותפסתי ביד שלו מתכוננת לגרום לו לשמש לי ככדור לחיצה אנושי להתמודדות עם הכאב
״ו.. תדחפי!״ הרופא אמר לי וצעקתי בזמן שאני לוחצת בכל כוחי והרגשתי כאילו אני יושבת על האסלה עם עצירות קשה ומנסה לדחוף החוצה, רק שבמקום לשבת שכבתי ושבמקום לנסות להוציא צואה אני מנסה להוציא ילד. יחי ההבדל הקטן.
״פאק!! אלוהים אישה!״ לוגן צעק כשהציפורניים שלי חדרו אל תוך העור שלו והבטתי בו במבט רצחני
״זה כואב לך מאמי?״ שאלתי ״לא כי פשוט אני יושבת פה ומשחקת דומינו!״ נבחתי עליו והוא סגר את שפתיו מצמיד אותן אחת לשנייה ובולע את קריאות הכאב שלו. יופי.
״ו.. הנה, היא בחוץ״ קול הבכי נשמע רק הוא בחלל החדר ודמעות של כאב התחלפו בדמעות של אושר

״אלוהים למה היא לא מפסיקה לבכות?״ שאלתי את לוגן כשאני מחזיקה את ארבל בין ידיי ומנענעת אותה בלי הפסקה במטרה שהיא תפסיק לבכות. ניסיתי להאכיל אותה- היא לא רצתה, להחליף לה- אבל היא לא עשתה כלום.
״למה אבל גם את בוכה?״ לוגן התאפק לא לצחוק כשהוא נכנס לחדר שינה של ארבל וראה אותי בוכה יחד איתה
״כי אני לא יודעת למה היא בוכה, זה אמצע הלילה והיא צריכה לישון, למה היא לא ישנה?״ שאלתי כשאני לא מפסיקה לבכות והוא לקח אותה מהידיים שלי ולאחר כמה שניות היא עצרה את הבכי והבטתי בו בהלם. כל מה שהוא היה צריך לעשות זה בסך הכל להחזיק אותה?
״היא לא אוהבת אותי״ התחלתי לבכות שוב
״שאלוהים יעזור לי״ לוגן מלמל
״אני שומעת אותך!״ אמרתי בכעס וניגבתי את הדמעות מהעיניים שלי באגרסיביות
״תלכי לישון מאמי, אני ארדים אותה״ הוא אמר והינהנתי יוצאת מהחדר והולכת לחדר שינה שלנו נשכבת במיטה
״אמא שלך קצת משוגעת הא?״ שמעתי את לוגן דרך הרמקול הקטן שמקשר בין החדר שלנו לשל ארבל, דרכו אנחנו שומעים כשהיא בוכה.
״אבל לא נורא, היא בדיכאון של אחרי לידה, היא תתפקס... מתישהו״ הוא המשיך. אין בעיה אדוני! הוא כבר יישא בתוצאות אבל עכשיו אני חייבת קצת לישון.

״ארבל! אני אמרתי שלא אז לא! ילדה בגיל שלך לא צריכה לבקש דברים כאלה. את בת והוא בן. אני יותר לא רוצה למצוא אותך איתו ביחד במצבים אינטימיים! שמעת אותי?!״ הוצאתי עלייה את העצבים שלי בזמן שהיא ישבה מולי על הכיסא והקשיבה לכל מילה
״אבל אמא.. מה עשיתי״ היא שאלה ונאנחתי
״את אפילו לא מבינה מה עשית לא בסדר!״ הנפתי את ידיי באוויר בתסכול ולוגן נכנס לסלון
״על מה את כועסת עכשיו?״ הוא שאל אותי ומשכתי בחולצה שלו מקרבת אותו אליי ומתקרבת לאוזן שלו
״היא הייתה בתוך הבריכה בלי החלק העליון של הבגד ים ומתן היה איתה בבריכה״ לחשתי לו והוא התרחק מסתכל עליי ואז מעביר את המבט שלו לארבל הולך אלייה, מוריד אותה מהכיסא ויורד לישיבת צפרדע מולה
״לכי לשחק בבריכה מאמי עם מתן ודודה ניקול״ הוא אמר לה והיא חייכה נותנת לו נשיקה בלחי ורצה לבחוץ
״מה אתה עושה? אני באמצע לחנך אותה״ הנחתי את הידיים שלי על המותניים והוא נעמד מתקדם אליי מניח את הידיים שלו על המותניים שלי מעל לידיים שלי ומושך אותי צמוד אליו
״היא בת שלוש והיא ביקשה מהיקום לקשור לה את זה ברגע שזה נפל״ הוא אמר וגילגלתי עיניים
״עדיין! אם לא נלמד אותה עכשיו שזה לא בסדר אפילו לרגע אחד איך היא תדע כשהיא תגדל?״ שאלתי והוא הסתכל עליי וחייך
״אני מגזימה?״ שאלתי בקול חלש וכרכתי את הידיים שלי מסביב לצוואר שלו והוא הנהן מרפרף עם שפתיו על שלי
״אני אוהב אותך״ הוא לחש אל שפתיי וחייכתי מצמידה את שפתינו אחת לשנייה והוא ניתק את השפתיים שלנו, זרק מבט לבחוץ לעבר בריכה הפלסטיק הקטנה שבתוכה יושבים ארבל ומתן, הבן של השכנים שבגיל שלה, הסתכל על ניקול שישבה עם כיסא צמוד לבריכה ושיחקה איתם ואז סובב את המבט שלו אליי, תפס ביד שלי וגרר אותי אחריו לחדר וכשנכנסנו הוא נעל את הדלת והסתובב אליי מצמיד את השפתיים שלו לשלי וממשיך ללכת עד שהרגליים שלי נתקעו במזרון ועלינו על המיטה וחייכתי
״מה אתה עושה?״ שאלתי והוא הסתכל עליי עם מבט חרמן
״ארבל קצת בודדה את לא חושבת?״ הוא שאל והשתדלתי שלא לחייך
״אז על מה חשבת?״ שאלתי והוא תפס בחולצה שלי והוריד אותה ממני
״איזה אח או אחות קטנה, שיהיה לה עם מי לשחק״ הוא אמר ותפס בשולי המכנסיים שלי ומשך אותם למטה יחד עם התחתונים
״אז, זה בסך הכל בשביל ארבל?״ שאלתי והוא עלה מעליי אחרי שדאג להעיף מעצמו את כל פיסות הבד
״רק בשבילה״ הוא חייך ותפס ביריכיים  שלי מפסק את רגליי
״אני אוהבת אותך״ אמרתי והוא הצמיד את השפתיים שלו לשלי
״ואני אוהב אותך״ הוא אמר ונאנקתי כשהוא חדר לתוכי, נותן לי את אותה הרגשה עילאית שבחיים לא תימאס עליי.

אני יודעת. הלכתי ליותר מידיי זמן, הרבה יותר מידיי.
היה לי מחסום כתיבה מטורף. שעדיין לא נגמר. מצטערת שהפרק האחרון יצא כל כך קצר, אבל באמת שזה כל מה שהצלחתי לכתוב..
התחלתי אפילו סיפור חדש כדי לנסות להשתחרר מהמחסום כתיבה אבל נתקעתי עכשיו גם בו🙄
נכון לעכשיו יש בו 15 פרקים, כשיהיו עוד אני אעלה אותו.