Marry for the family

פרק 22

״אתה מוכן להירגע?!״ ביקשתי מלוגן שהתהלך בחדר עצבני כאילו דחפו לו נר לתחת
״להירגע?! להירגע?! תראי איך הבן זונה ממשיך להתקשר!״ הוא הרים את הקול שלו ונאנחתי.
אחרי שלוגן שבר לי א- סליחה, ריסק לי את הפלאפון על הקיר וגרם לו להתנפץ לחלקיקים, בבוקר נסענו לקנות לי פלאפון חדש והם גם דאגו להעביר לי את הסים ולסנכרן לי אותו עם הקודם ככה שלמזליי שום דבר לא חסר! לא מספרי פלאפון לא שיחות בוואצפ, כלום!
או שבעצם לצערי.. כי אמיר עדיין לא מפסיק להתקשר
״בסדר הנה אני חוסמת אותו, תראה״ אמרתי ונכנסתי להגדרות של הפלאפון
״אודין״ הקול שלו גרם לי להרים את מבטי אליו ״תעצרי אותי, אני באמת שנייה מללכת ולפוצץ לו את הפרצוף המכוער שלו ולגרום לו להצטער על הרגע הזה שאמא שלו פתחה תרגליים״ הקול שלו נשמע אכזרי ומורעל ומיהרתי להשאיר את הפלאפון על הספה ולקום אליו ונעמדתי מולו אוחזת בפניו וממקדת את עיניו בשלי
״לא משנה מה הוא אומר, אני כאן, אני איתך״ דיברתי בעדינות ״זה לא היה בכוונה ולא היה שם טיפת רגש חוץ מגועל וכעס״ המשכתי והידיים שלו תפסו בי והצמידו אותי אליו ונכרכו סביבי
״זה לא עוזר״ הוא לחש לי וחיבקתי אותו חזק לא מוכנה לשחרר
״אני מצטערת״ לחשתי והוא הידק את ידיו סביבי
״זאת לא אשמתך״ הוא לחש וצליל של הודעה נשמע וגרם לי לעצום את עיניי חזק. לעזאזל.
״לוגן עזוב את זה״ ביקשתי ותפסתי בו מנסה לעצור אותו מללכת לפלאפון אבל הוא שיחרר את האחיזה שלי והלך לפלאפון הרים אותו מהספה וכל גופו נדרך ״זה הוא?״ שאלתי והוא הרים את מבטו אליי מביט בי עם אש בעיניים והבנתי שכן, זה הוא.
״הוא שלח לך הודעה״ הוא אמר באיפוק ״רוצה לשמוע?״ הוא המשיך והנדתי בראשי לשלילה אבל ידעתי שהוא יתעלם ויקריא בכל זאת
״אז הוא כותב ׳אני יודע שאת בטח לא עונה כי את ליד ה״בעל״ ואת מפחדת שהוא ידע עלינו, אבל שנינו יודעים מה היה בנשיקה הזאת ואת לא יכולה להכחיש, אני מחכה לך, תבואי אליי עוד חצי שעה למרינה, הוא לא ימצא אותנו׳״ הוא הקריא את ההודעה ועצמתי עיניים בייאוש, מוכנה לריסוק גם של הפלאפון הזה
״אני ארצח אותו, אני אכאיב לו כל כך עד שהוא יתחנן למות, יתחנן לשים קץ לחיים העלובים שלו״ לוגן דיבר בכזאת אכזריות שהפחידה אותי וידעתי שהוא מסוגל, אני חייבת לעצור אותו.
״בבקשה לא, אתה לא מדבר בהיגיון לוגן, תחשוב כמו שצריך״ התחננתי ״תסתכל, אני כאן, איתך! לא שם, תן לו שידבר כמה שהוא רוצה זה לא משנה את המציאות״ המשכתי
״אני אהרוג אותו״ הוא קבע ותפסתי בו עם ידיי מתחננת שלא יעשה את זה ״בבקשה לוגן״ התחננתי
״אודין״ הקול שלו נטף עצבים, גורם לי להיזכר באותו ערב