Marry for the family

פרק 23

״הארוחה הייתה טעימה מאוד״ אמא שלי אמרה לחיים אחרי שמספר אנשים שעובדים אצלו פינו את כל הצלחות מהשולחן, באמת היה טעים. בשולחן ישבנו אבא שלי לידו אמא שלי ולידה חיים ובצד השני אני גיא ולוגן כאשר אני מול חיים לוגן מול אמא שלי וגיא מול אבא שלי.
״שף חדש ששכרתי״ הוא אמר בגאווה. מה אתה מתגאה? זה השף הכין לא אתה. אידיוט. ״איך היה לך דיני? טעים?״ הוא פנה אליי
״מאוד״ אמרתי עם חיוך קטן והוא חייך חזרה
״אני שמח״ הוא אמר ולפתע הרגשתי את הרגל שלו מתחככת בעור החשוף של הרגל שלי והרמתי את מבטי אליו מביטה בחיוך הזדוני שלו
״טוב אני צריכה לשירותים״ אמרתי נעמדת ״ואני גם אפרוש לחדר אני חושבת״ הוספתי וכולם הביטו בי ״לא מרגישה טוב קצת״ הסברתי ולוגן קם גם הוא ״אני אבוא איתך״ הוא אמר והינהנתי יוצאת מהחדר אוכל הזה והולכת לחדר יחד עם לוגן.
״הולכת לישון?״ לוגן שאל אחרי שהחלפתי לפיג׳מה שלי
״כן, אני רק אלך קודם לחדר של ההורים שלי ואז אבוא, אתה יכול ללכת לישון״ אמרתי ונתתי לו נשיקה מהירה מביטה בו מוריד את הבגדים נשאר עם הבוקסר השחור הצמוד ונשכב על המיטה וחייכתי יוצאת מהחדר וקופצת בבהלה כשאני נתקלת בחיים ״לאן את הולכת?״ הוא שאל מתעניין מביט בי עם המבט הערמומי הזה בעיניים
״רק יצאתי לשנייה אני בדיוק נכנסת שוב״ אמרתי ותפסתי בידית מורידה אותה למטה דוחפת אותה מעט ומועדת לתוך החדר ״לילה טוב חיים״ אמרתי מוסיפה חיוך מזוייף וסגרתי את הדלת מסתובבת ונשענת עלייה מביטה קדימה בלוגן שהספיק להירדם והטיתי את ראשי הצידה מביטה בו בחיוך קטן ומתקדמת אליו עולה על המיטה ונשכבת עליו והוא חייך כשעיניו עצומות ״כבר חזרת?״ הוא שאל
״כן״ אמרתי והנחתי את הראש שלי על הגב שלו מחבקת אותו
״אתה לא תעזוב אותי נכון?״ שאלתי חסרת ביטחון והוא תפס ביד שלי שחיבקה אותו ומשך ככה שאני על המיטה עכשיו ונשכבתי על הצד מביטה בעיניים שלו
״מאיפה הבאת את זה?״ הוא שאל בבלבול
״סתם.. שואלת״ לחשתי
״אני לא אעזוב אותך״ הוא אמר
״גם אם נריב ואתה תכעס ואני אכעס ו-״ ״-אני לא אעזוב אותך אודין, עכשיו בואי הנה״ הוא קטע אותי והרים את היד שלו מהמיטה ונכנסתי בפנים נצמדת אליו ועוצמת עיניים ״אתה מבטיח?״ שאלתי והוא נישק את המצח שלי
״אני מבטיח״

״את שיקרת לי״ הקול של לוגן חתך את הדממה בתוך הבית ועיניו בוערות מכעס וזעם
״לוגן בבקשה״ התייפחתי ״זה לא מה שאתה חושב, אני מתחננת תקשיב לי״ התחננתי אליו בקול רועד מביטה בו דרך העיניים מוצפות הדמעות שלי
״זה לא מה שאני חושב?״ הוא שאל מרים גבה ״אז זה לא שהגעתי לבית שלי וראיתי את חברה שלי ואת הבוס לשעבר שלה מחליפים רוק״ הוא הוסיף ועצמתי את עיניי לרגע שדמעות נוטפות מהן ופקחתי אותן שוב
״זה לא היה ככה״ התקרבתי אליו ״רק תקשיב ואתה תבין״ אמרתי והנחתי את היד שלי על הזרוע שלו והוא העיף אותה באגרסיביות שהכאיבה לי מביט בי בכעס
״אתה לא אוהב אותי?״ שאלתי בבכי מביטה בו בעיניים שבורות
״אני אוהב אותך יותר מידי״ הוא אמר בשקט כשקולו נשבר בסוף המשפט מביט בי בעיניים בורקות ״אבל על זה אני לא אסלח לך, לעולם״ הוא הוסיף והברק נעלם מעיניו והקול שלו היה חזק יציב וברור, חותך את החדר, והמבט שהוא נתן לי, המבט הזה, מבט של שנאה וחוסר אכפתיות
״אתה הבטחת״ בכיתי
״תעזבי אותי, לכי מפה״ הוא אמר והפנה לי את הגב שלו
״אתה הבטחת שלא תעזוב אותי לוגן״ נפלתי על הברכיים שלי כשהרגליים שלי כבר לא יכלו להחזיק את הגוף שלי ״אל תעשה את זה בבקשה״ התחננתי ״אני אוהבת אותך״ יבבתי 
״את שיקרת לי״ הוא אמר והביט בי במבט אטום ״את לא אוהבת אותי״ הוא הוסיף
״אני אוהבת אותך לוגן! זה כבר שורף אותי מבפנים בגלל כמה שאני אוהבת אותך״ תפסתי באזור הלב שלי מארגפת את ידי יחד עם החולצה שלי
״את משקרת״ הוא ירק לעברי בחוסר אכפתיות ״את שקרנית״
״בבקשה תפסיק״ ביקשתי בשקט ״א-אני-״ לא הצלחתי לנשום ולדבר
״אני שונא אותך״ הוא אמר לי בארסיות וחייך ברוע טהור
״תפסיק!״ צעקתי בוכה והוא הביט בי ופשוט התקדם לעבר הדלת "אם את לא תעזבי, אני אעזוב״ הוא אמר ויצא מהדלת משאיר אותה פתוחה ״לא!!!״ צרחתי מתחננת ומתייפחת
הוא לא יכול ללכת, הוא לא יכול! הוא הבטיח לי! הוא הבטיח שהוא לא יעזוב!!
״אתה הבטחת!!״ מיתרי הקול שלי זעקו
״אתה הבטחת שלא תעזוב אותי!!!״ צרחתי, מרגישה את הלב שלי נתלש מהמקום והכאב, הכאב הזה בלתי נסבל, שורף, הורג.
ואני יכולה להישבע, שבשקט אחרי שהוא הלך היה אפשר לשמוע את צליל השבירה הרועם בתוך החדר השקט, הריק, היה אפשר לשמוע את הרגע המדוייק הזה שבו הלב שלי הפסיק לפעום, נעצר, קפא ונחצה לשניים, נשבר.
ובאותו רגע הבנתי, אין דבר יותר כואב מכאב של שברון לב.