Marry for the family

פרק 32

טוב אז הייתה לי היום יקיצה טבעית בארבע לפנות בוקר ומשום מה הדבר הראשון שעשיתי היה לכתוב את הפרק הזה...
אתן משפיעות עליי יותר מידיי עם התגובות שלכן.. ואני אוהבת את זה! אז אם מישהי תעז להפסיק להגיב היא תקבל ממני מכות!
אז לא רק שקמתי עם חשק לפרק, התחשק לי גם להפריד ביניהם שוב פעם לרגע... קמתי עם חשקים מוזרים כן.
עכשיו נראה מה יהיה, יחזרו? לא יחזרו? יקרה מהר? למשוך את זה? לכו תדעו.. רק אומרת שהתגובות שלכן יכולות להשפיע על מה שיקרה, אז אם למישהי יש איזושהי ציפייה לפרקים הבאים, ממליצה שתכתוב אותה😉

״תפסיק!״ דרשתי מלוגן כשהוא הציק לי בשביל שאני אקום
״אבל עוד שנייה כבר ערב את חייבת לקום״ הוא אמר וסובבתי את הראש שלי לצד השני במיטה ״את ישנה מהצהריים ואין לי מה לעשות״ הוא הוסיף כמו ילד קטן. מה כואב לו לתת לי להמשיך את השנצ שלי בשקט?
״תן לי לישון בשקט! אני עדיין עייפה נו״ מלמלתי את החלק האחרון כשאני מרגישה את השינה חוזרת אליי עד הרגע שבו אני נחנקת למוות בגלל משקל עצום שנמצא מעליי ״לוגן!!!! קום!!״ צעקתי כשהוא עלה עליי ומחץ אותי
״אז את קמה?״ הוא הציב תנאי
״כן קרצייה! יואו איתך!״ התעצבנתי והוא ירד ממני והתיישבתי את המיטה מותחת את הגב שלי ככה שהחולצה עלתה למעלה חושפת את הבטן שלי וירדה חזרה שסיימתי להתמתח והוא הביט בי מחייך
״מה אתה מחייך?״ צמצמתי את עיניי לעברו
״הקמתי אותך בסוף״ הוא חייך חיוך ניצחון והחיוך שלו היה מדבק
״אני שונאת אותך!״ אמרתי מחייכת והעפתי את השמיכה ממני
״לאן זה?״ הוא שאל
״להשתין, יש אישור אדוני?״ שאלתי מטה את ראשי הצידה
״לא, אין אישור״ הוא החליט
״אז מזל שאתה לא מחליט עליי״ חייכתי חיוך מתוק ומתגרה והלכתי לשירותים נכנסת וסוגרת את הדלת ונועלת אחריי, שלא יחליט להפתיע אותי באמצע הפיפי ״הפלאפון שלך פה״ צעקתי לו כשראיתי את הפלאפון שלו על השיש ליד הכיור ולא שמעתי תשובה אז הלכתי לשירותים מתיישבת ונותנת לנחל לצאת החוצה
פתחתי את המים והלכתי לכיור שוטפת ידיים וציחצחתי שיניים באותה הזדמנות וניגבתי ידיים כשרטט של הודעה נשמע מהפלאפון שלו לידי ומתוך סקרנות רגעית הסתכלתי על הצג וברגע שמשהו היה נראה לי לא טוב הרמתי מייד את הפלאפון מביטה בהודעה.
מי זאת שחר? מוכר לי השם..
*
״צ׳ייס מה אתה עושה כאן?״ לוגן שאל את אותו אחד שעמד באמצע הסלון
״אביעד ביקש שאני אביא את הדברים של קארין, הוא הגיע הבייתה והוא יביא אותה מחברה שלה אחר כך״ הוא אמר והביט בי ולוגן כחכח בגרון שלו מושך את עיניו אליו ״והוא מסר תודה על כל הזמן ששמרת עלייה ועל שחר״ הוא הוסיף וכל גופו של לוגן נדרך
״בכיף״ הוא סינן ״אני אביא לאביעד את הדברים של קארין, אתה יכול ללכת״ לוגן אמר וצ׳ייס חייך והביט בי
״כן אני יכול לראות שאתה עסוק״ צ׳ייס אמר וקרץ לי והסתובב ויצא מהבית
״מי זאת שחר?״ שאלתי ישירות, לא הולכת סחור סחור ומגיעה ישר לעניין
״שחר.. היא הבת דודה של אביעד״ לוגן אמר וגירד עם ידו את העורף
״ולמה אתה מגיב ככה?״ שאלתי
״כי.. יכול להיות שהיה בינינו... משהו קטנטן״ הוא אמר בשקט והסתובבתי עולה למעלה ״אבל אודין! זה היה כלום! וזה היה אחרי שעזבת אותי ולא ענית לי ונעלמת לגמרי״
*
שחר שלי: תודה שהחזרת לי את הדברים מאמי, מקווה שניפגש עוד פעם נוני שלי, קשה לי שאנחנו כבר לא באותו בית..
מאמי
נוני שלי
ולמה לעזאזל הוא קורא לה שחר שלי?!
הוא לא אמר שזה היה כלום? הוא לא אמר שזה נגמר?
לקחתי את הבגדים שהיו לי במקלחת ולבשתי אותם, פתחתי את הדלת של השירותים ולוגן חייך כשהוא יושב במיטה וזרקתי על המיטה לידו את הפלאפון שלו
״ניפגשת איתה?״ שאלתי ישירות והוא הביט בי מבולבל והרים את הפלאפון שלו מהמיטה וברגע שהסתכל על הצג הוא הביט בי בחרטה
״כן אבל זה היה רק בשביל להחזיר לה את הדברים״ הוא הסביר
״ולמה אתה קורא לה שחר שלי?!״ שאלתי בתוקפנות אומרת את השם בזלזול ובגועל
״שחכתי לשנות״ הוא תירץ
״תעשה לי טובה לוגן! אתה חושב שנולדתי אתמול? אתה חושב שאני מטומטמת?!״ התעצבנתי מהתירוץ המפגר הזה ״עכשיו תענה לי בשיא הכנות״ אמרתי ״קרה משהו איתה בפגישה?״ המשכתי ועצמתי את עיניי, לא יודעת אם אני רוצה בכלל לדעת
״אודין״ הוא התחיל
״כן או לא לוגן?״ שאלתי שעיניי עוד עצומות והדמעות כבר שם, וידעתי, ידעתי מה תהייה התשובה, תשובה שאני לא אוהב, לא אוהב בכלל.
״כן״ המילה הבודדה הזאת הספיקה כדי לגרום לי לקחת את הרגליים שלי ולצאת משם, לא מקשיבה לקריאות שלו בשמי ולא להסברים ולא לתירוצים, פשוט רצתי חוטפת את המפתחות של האוטו של אמא שלי שבאתי איתו לכאן ורצה החוצה נכנסת אליו ומתניעה, נוסעת לכיוון הבית של ניקול, לא לבית של ההורים שלי כי ידעתי שלשם הוא ילך.