Marry for the family

פרק 10

התנתקתי ממנו במהירות אחרי שקלטתי מה קורה והוא שיחרר את אחיזתו בי
״א-״ ״-אנחנו הולכים״ קולו העמוק של לוגן הקפיץ אותי וקטע את אדיר מלדבר ולפני שהספקתי להוציא מילה מפי לכיוונו של אדיר לוגן תפס בידי מוציא אותי מהבית ושלחתי חיוך אוהב לכיוון דניאל שהביט בי בדיוק נכנסת לאוטו ולוגן נסע משם במהירות
״ז-זה לא היה בכוונה״ פציתי את פי אחרי דקה ארוכה של שקט לא נעים
״לקח לך זמן להתנתק ממנו״ הוא סינן בעצבים
״ז-זה.. כי.. א-אני הייתי בהלם״ גימגמתי, מנסה להסביר
״ועוד את רוצה לצאת לארוחה איתו״ הוא הוסיף
״א-״ ״-את לא הולכת״ הוא קטע אותי וקבע והזעפתי את פניי
״אתה לא יכול להגיד לי מה לעשות״ אמרתי משלבת את ידיי תחת חזי
״אני כן, ואם יהיה צורך אני גם אקשור אותך למיטה״ הוא אמר גורם לי לנשוך את שפתי התחתונה ולהצמיד את רגליי אחת לשנייה מהמחשבה עליו קושר אותי למיטה בזמן שאני נתונה לחסדיו
״זה באמת היה בטעות, הוא פשוט סובב את הראש ואז.. טוב אתה ראית מה קרה אז״ אמרתי
״שיט״ לוגן סינן בשקט שעצרנו מול הבית שלנו שבחנייה שהאוטו שלי אמור להחנות החנה אוטו שחור ולוגן חנה לצד המדרכה מביט באוטו השחור ״תישארי פה״ הוא ציווה עליי ויצא מהאוטו לפני שהספקתי לכעוס ולהסביר לו שהוא יכול לבקש ממני אבל אני עדיין לא אקשיב.
הוא התקדם לכיוון הבית שלנו שידיו קמוצות לאגרופים לצידי גופו והוא פתח את דלת הבית, מה שגרם לי לכווץ את גבותיי, אני נעלתי את הדלת אחרי שיצאנו לא?
הוצאתי את המפתח מהאוטו יוצאת מהדלת סוגרת אותה ולוחצת על הכפתור שנועל את האוטו ועקפתי אותו מתקדמת לכיוון הבית ונעצרת מול הדלת בבת אחת ברגע שאני שומעת דיבורים מבפנים.
״..אז אנחנו ניקח אותה ונעשה לה בדיוק מה שעשית לעידו, נהרוג אותה בדיוק ככה, רק שלפני שנעשה את זה אנחנו נשתעשע איתה קצת״ קול גברי ולא מוכר דיבר
״קחו אותה, היא כלום בשבילי״ לוגן דיבר בכזאת קרירות שבחיים לא שמעתי ״היא שם באוטו אם אתם רוצים״ הוא הוסיף בקול לא אכפתי ולא יכולתי שלא לתהות האם הוא מדבר עליי בכזאת אכזריות
״בטוח שזה לא מזיז לך? הרי היא אמורה להיות אשתך עוד מעט״ הקול השני אמר והבנתי שהוא כן מדבר עליי

נהרוג אותה בדיוק ככה, רק שלפני שנעשה את זה אנחנו נשתעשע איתה קצת
קחו אותה
היא שם באוטו
היא כלום בשבילי
קחו אותה
קחו אותה

המילים רצות במוחי והדמעות לא מאחרות מלהגיע ואני ממהרת ללכת מפתח הבית ואני רצה במהירות למכונית פותחת אותה מתיישבת בכיסא הנהג מתניעה ונוסעת משם. לא יודעת לאן, פשוט נוסעת.
צלצול הפלאפון שלי מקפיץ אותי ואני מצמידה אותו לאוזן בלי לחשוב או להסתכל
״איפה את?״ הנהמה של לוגן נשמעת כל כך ברור באוזן שלי ואפשר לחשוב שבאמת אכפת לו ממני
״נוסעת״ עניתי בקול הכי יציב שיכולתי לגייס
״עם מי?״ הוא נהם שוב אל תוך הפלאפון
״לבד״ עניתי ואנחת הקלה נשמעה ממנו ״כאילו שאכפת לך״ הוספתי בשקט
״מה?״ הוא שאל ואני יכולה לדמיין את הגבות המתכווצות שלו ואת התנועה הזאת שהוא עושה עם השפתיים שלו כשהוא מבולבל או לא מבין משהו וניערתי את זה ממוחי במהירות
״כלום, ביי״ אמרתי מנתקת את השיחה ולפני שהספקתי אפילו להניח את הפלאפון על המושב ליד הוא התקשר שוב
״מה?!״ שאלתי בחוסר סבלנות
״מה יש לך?״ הוא שאל לא מבין
״שום דבר, אני גם ככה כלום בשבילך״ אמרתי וקולי נשבר בסוף המשפט וקיללתי את עצמי על כך ולקח לו כמה שניות של שקט עד שהוא השתנק מעבר לקו
״לא אודין! אני אמרתי את זה רק בשביל שהם לא יגיעו אלייך וינסו לפגוע בך״ הוא הסביר והדמעות כבר החלו לרדת מעיניי בזמן שנזכרתי בשיחה שלו עם האיש ההוא
קחו אותה, היא כלום בשבילי
״לך תספר את זה למישהו שיאמין לך״ סיננתי בחצי כעס חצי כאב
״אודין, בבקשה תחזרי״ הוא ביקש ועצרתי את האוטו לצד המדרכה בכדי למנוע מעצמי לעשות סיבוב פרסה בזה הרגע
״אודין״ קולו שוב נשמע ודפיקה על החלון של האוטו שלי גרמה לי לצווח בבהלה ולקפוץ במקומי
״מה קרה?! אודין?! את בסדר? תעני לי!״ קולו הלחות של לוגן נשמע מעבר לקו והחזרתי לו שאני בסדר במהירות ופתחתי את החלון של האוטו
״היי את חו- את בסדר?״ הגבר שהתכופף לחלון של האוטו שאל אותי
״כן כן״ אמרתי מוחה את דמעותיי בידי במגושמות ״אתה צריך משהו?״ שאלתי, מנסה להוציא את זה בכמה שיותר נימוס
״אה, את חוסמת לי את החנייה״ הוא אמר בחיוך וציחקקתי במבוכה מביטה לכיוון השני ורואה שאני עומדת בדיוק לפני השער שלו לחניה
״אוי, מצטערת פשוט הייתי צריכה לעצור שנייה ולא שמתי לב״ התנצלתי והוא חייך מביט בי בעיניים כחולות גדולות
״זה בסדר, את בטוחה שאת בסדר?״ הוא שאל מתעלמת מקולו של לוגן מהפלאפון קורא בשמי אלף פעם
״כן תודה״ אמרתי בחיוך
״אני אלכס״
״אודין״
״מה הביא אותך לפה?״ הוא שאל בחיוך
״גורל״ עניתי בקריצה וצחקנו ״סתם, פשוט נסעתי והייתי צריכה לעצור שניה ועצרתי פה״ הסברתי
״טוב אני רואה שאתה קצת מעצבן אנשים״ אמרתי בתגובה לצפירות שנשמעו בגלל המכונית שלו שפשוט חונה באמצע הכביש
״אז לפני שדרכינו נפרדות״ הוא החל לדבר ״אפשר את המספר שלך?״ הוא שאל בחיוך והינהנתי שומעת את לוגן מהפלאפון קורא לי ואומר לי לא לעשות את זה והנחתי את הפלאפון על הכיסא לצידי לוקחת עט טוש קטן שנמצא באוטו מושכת את ידו אל תוך המכונית וכותבת את המספר שלי עלייה
״אני לא אשטוף אותה אף פעם״ הוא אמר בדרמתיות וצחקתי
״כדאי שתזוז לפני שמישהו יצא אלייך״ הצעתי לקול הצפירות שלא מפסיקות והוא חייך ונכנס למכונית שלו בזמן שהתחלתי לנסוע שוב
״הלו״ הצמדתי חזרה את הפלאפון לאוזן שלי
״אני מקווה שלא נתת לו את המספר שלך״
״את האמת שנתתי לו״ עניתי
״מה?! לעזאזל איתך אודין!״ הוא נהם ״אני מקווה בשבילו שלא יתקשר״
״מה אכפת לך בכלל?״ שאלתי בכעס
״אכפת לי, תחזרי הבייתה״ הוא ביקש ונאנחתי בתבוסה. לעזאזל איתי ולעזאזל עם זה שאני לא עומדת על שלי.
״אני חוזרת״ סיננתי וניתקתי את השיחה עושה סיבוב פרסה ונוסעת חזרה הבייתה