Marry for the family

פרק 33

״לא ריאן!״ צעקתי שהוא נתן אגרוף לאותו אחד שנישק אותי וניגשתי לעזור לו לקום ונעצרתי ״לוגן?״ שאלתי ולקחתי צעד אחורה והוא קם לבד תופס בלסת שלו ונותן לי מבט מהיר לפני שהוא מתקרב לריאן ומתקרב לאוזן שלו אומר לו כמה דברים ולקחתי את הרגליים שלי ויצאתי החוצה משם, נותנת לרוח הקרירה להכות בי וצחקוקים בלתי נשלטים ברחו מפי מדי פעם
״בואי הולכים״ לוגן הופיע משום מקום והרמתי את הגבות שלי
״אם לא שמת לב אדוני! אני פה עם מ י ש ה ו״ אמרתי לאט והדגשתי את המישהו
״זה בסדר הוא זיהה״ הוא אמר ברוגע
״זיהה מה?״ שאלתי בבלבול ומעדתי לרגע וייצבתי את עצמי לבד
״אותי״ הוא אמר והסתכלתי עליו מבולבלת
״מה הוא זיהה בך? שקרים?״ שאלתי והרצינות לא נשארה להרבה זמן כי צחוק התפרץ מבין שפתיי ״איזה שנונה אני זה משהו מיוחד״ צחקתי לעצמי והוא חייך אליי ״אל תחייך!״ צעקתי עליו, גם מבהילה אותו וגם גורמת לו להוריד את החיוך ופרצתי בצחוק ״הקשבת לי!!״ צחקתי
״את משגעת אותי״ הוא חייך
״אי אפשר לשגע משוגע!״ קרצתי לו וצחקתי לוקחת צעד קרוב אליו והראש שלו הסתובב לצד מעט כשהיד שלי עוד באוויר והלחי שלו מתחילה להאדים לאט לאט ״וזה על הנשיקה מטומטם״ אמרתי
״את לא נורמלית״ הוא מלמל
״מה אמרת?! אני?!״ הרמתי את קולי לקול גבוה וצווחני ״אני לא בגדתי! סתום בלום״ המשכתי והוא תפס ביד שלי וניסה לגרור אותי אחריו למכונית אבל משכתי את היד שלי מהאחיזה שלו ולאט לאט גם התחלתי להרגיש את האלכוהול משפיע ולא משפיע כמו גלים מוזרים כאלה
״אני לא באה איתך לשום מקום״ החלטתי ״ואיך בכלל ידעת שאני פה?״ הוספתי מתעניינת
״ניקול סיפרה לי״ הוא אמר והנדתי בראשי, לעזאזל איתה. למה היא סיפרה לו?!
״בסדר עכשיו עזוב אותי״ אמרתי והתחלתי ללכת
״אודין״ הוא קרא לי והתעלמתי ״אודין! ז-״ ״-אמרתי שתעזוב אותי נכון?! אז עזוב!״ צעקתי עליו בכעס וניגשתי לאחד האנשים שעמד ברחוב ושאלתי אותו איך מגיעים לרחוב של ניקול
״את צריכה ללכת בכיוון השני״ הוא אמר והודיתי לו חוזרת על צעדיי ונתקלת במבט המשועשע של לוגן כשאני חוזרת חזרה
״אל תדבר אליי״ אמרתי
״רק רציתי להגיד לך שזה לא הכיוון הנכון״ הוא החניק צחוק והידקתי את הלסת שלי מתעלמת ממנו וממשיכה ללכת, מרגישה הקלה שהוא לא אחריי ומצד שני גם פחד, כי אם משהו יבוא עכשיו ויעשה לי משהו
״בואי אני אקח אותך״ הקול של לוגן נשמע וכשהסתכלתי לצד הוא ישב בתוך המכונית כשהחלון למטה והוא מביט בי וזורק תוך כדי מבטים לכביש ונוסע בקצב ההליכה האיטי שלי
״לא תודה״ סירבתי
״בואי״ הוא ציווה
״מעדיפה למות״ חייכתי אליו חיוך ציני ומזלזל
״אודין!״ הוא אמר את השם שלי בטון מזהיר
״אל תגיד את השם שלי לשווא״ אמרתי בקול רגוע שעיצבן אותו 
״תיכנסי לאוטו״ הוא ביקש ונעצרתי וגם הוא עצר והתקרבתי לדלת רוכנת לחלון ומביטה בו
״תבקש יפה״ ביקשתי בקול מתוק
״תיכנסי לאוטו בבקשה״ הוא ביקש בחצי חיוך
״ממממ אני אוותר״ אמרתי בחיוך והחצי חיוך שלו נמחק ולקחתי צעד אחורה מסתובבת לצד וממשיכה ללכת
״אתה חולה נפש?!!!״ צעקתי כשהוא עלה עם האוטו על המדרכה מולי וכמעט פגע בי עוצר וחוסם לי את הדרך והוא יצא מהאוטו ולקחתי צעד אחורה עם כל צעד שלו וקיללתי את העקבים שמונעים ממני לתפקד כרגיל ״תעשה לי טובה ותשחרר ממני״ ביקשתי למרות שכל גופי צרח תישאר, אל תעזוב, אל תוותר!
״את תקשיבי לי עכשיו ותקשיבי טוב!״ הוא התחיל והרמתי גבה
״את ברחת! לא נתת לי להסביר או לספר לך אפילו מה קרה בנשיקה הזאת-״ ״-אז התנשקתם, יפה״ קטעתי אותו והתקדמתי אליו תופסת בכתף שלו מנצלת את ההלם שלו שהתקרבתי ומרימה את הרגל שלי מורידה את הנעליי עקב מרגליי והולכת צעד אחד אחורה
״אל תקטעי אותי ותקשיבי לי!״ הוא הרים את הקול שלו גורם לי להירתע עוד אחורה עם הגוף ומשהו הבזיק בעיניו לרגע ״אני מצטער״ הוא אמר בקול שקט יותר והבנתי שהוא מצטער על זה שהוא הרים את הקול ״בסדר״ צייצתי
״היא נישקה אותי וניסתה לגרום לי להישאר איתה אבל אני הלכתי אודין, אני נשבע לך שלא עשיתי כלום ובאמת שכחתי לשנות את השם שלה״ הוא אמר והבטתי בלק שעל האצבעות ברגליים שלי ״וחוץ מזה״ הוא המשיך ״אני סלחתי והבלגתי לך על יותר ממקרה אחד כזה, אז זה לא פייר כל כך מה שאת עושה עכשיו״ הוא סיים והשארתי את עיניי ממוקדות בלק של רגליי
הוא צודק. הוא סלח לי על יותר מאחד (לצערי) מהמקרים האלה..
פאק! למה הוא צודק?! כאילו כן רציתי שנחזור באיזה שהוא שלב, אבל לא שאני אטעה והוא יהיה הצודק מבינינו.... טוב מה זה משנה?
״תגידי משהו״ הוא ביקש וראיתי את הרגליים שלו קרובות לשלי אבל עדיין השארתי את מבטי תקוע ברגליי ״אודין״ הוא קרא
״מה״ צייצתי
״או, אז את הלשון לא בלעת״ הוא אמר ויכולתי לשמוע על הקול שלו שהוא מחייך
״מה אתה מחייך?!״ שאלתי בכעס אבל לא הרמתי את הראש שלי
״איך את יודעת אם אני מחייך?״ הוא שאל
״כי אני יודעת״ החלטתי
״את לא״ הוא התווכח
״אני כן!״ קבעתי והרמתי את הראש ״הנה את-״ הדיבור הכועס שלי נקטע על ידי מבט ממישהו שעמד רחוק קצת מאיתנו אבל נעץ את המבט שלו בי, מבט חודרני כזה, מטריד ומפחיד. אני יודעת מי זה.
״מה יש?״ הוא שאל וברגע שהבן אדם התחיל להתקרב אלינו בצעדים דיי זריזים תפסתי ביד של לוגן
״תיכנס לאוטו״ ביקשתי והוא הביט בי מבולבל ונעצר ״לוגן בבקשה״ כמעט בכיתי והוא עקף את האוטו מהר ונכנס לבפנים ונכנסתי גם אני שכל גופי רעד מהפחד כשהוא עמד מעבר למדרכה, מביט בי וכאילו אומר במבט שלו שזה לא נגמר ״סע מפה!״ התחננתי והוא לחץ על הגז בבת אחת והאוטו עף קדימה גורם לגב שלי להתנגש בגב הכיסא בחוזקה והוא לא עצר עד הרגע שהוא הגיע לפתח הבית של ניקול עם האוטו ושם הוא דומם מנוע והסתובב להביט בי
״אפשר לדעת מה זה היה?״ הוא שאל והסתובבתי מביטה דרך החלון בדלת של הבית של ניקול ואלכס ״אודין״ הוא קרא לי ותפס בזרוע שלי מסובב אותי אליו ״הכל בסדר?״ הוא שאל
״זה היה אותו אחד שבא לבית שלך וחיפש אותי, הוא עמד שם והסתכל עליי, לא הפסיק להסתכל ולבהות״ אמרתי בקול חלש
״למה לא אמרת כלום שהיינו שם?״ הוא שאל
״לא יודעת״ לחשתי ״טוב אני צריכה ללכת״ הוספתי מרימה את הראש שלי ושיחררתי את עצמי מהחגורה והוא תפס ביד שלי לפני שיצאתי גורם לי להסתובב ולהביט בו בשאלה
״נשיקה לפני השינה?״ הוא שאל וחייכתי מגלגלת עיניים ומתקרבת ללחי שלו אבל הוא תפס בפנים שלי והצמיד את השפתיים שלי לשלו מחדיר את הלשון שלו, מנצל את זה שלא הייתי מוכנה לזה
״מממ.. לילה טוב״ לחשתי כשהתנתקנו והוא חייך נותן לי נשיקה יבשה ומהירה ״לילה טוב״ הוא אמר ויצאתי מהאוטו כשהעקבים ביד שלי והתקדמתי ומשום מקום פשוט מעדתי ונפלתי וצחוק בלתי נשלט פרץ מבין שפתיי, אשכרה נפלתי משום דבר.
״אודין! את בסדר?״ לוגן נעמד לידי ותפס בי מרים אותי לעמידה חזרה
״כן כן״ ציחקקתי וסידרתי את השמלה שעלתה קצת ״לילה טוב״ הוספתי והמשכתי ללכת משאירה אותו שם ופתחתי את הדלת טיפונת בשקט וקיפצתי במקומי בבהלה שהרגשתי ידיים על המותניים שלי
״אתה מטורף?! לא עושים דברים כאלה!״ צעקתי בלחישה על לוגן מסובבת את ראשי לעברו ומשתדלת לעשות את זה כמה שיותר שקט והדלת נפתחה כולה פתאום חושפת את ניקול למולי וחייכתי חיוך מבוייש. נתפסתי.
״אז בגלל זה ריאן חזר לבד״ היא חייכה אליי וקרצה לי ונאנחתי
״זה לא מה שאת חושבת״ מיהרתי להגיד ״הוא בדיוק הולך!״ הוספתי ברמיזה עבה מאוד מאוד והסתובבתי אליו ״ביי״ אמרתי ונכנסתי לבפנים סוגרת את הדלת עוד לפני שהוא פתח את הפה כדי להגיב
״א-״ ״-אני עולה לישון אני גמורה, נדבר מחר״ קטעתי את תחילת הנאום של ניקול ומיהרתי לעלות במדרגות לחדר אורחים שיש להם בבית שבו החלטתי לישון היום, אין לי כוח ללכת הבייתה ושיציפו אותי במיליון ואחת שאלות על למה כמה מי מה ומו.
הלכתי למקלחת שלהם ושטפתי את האיפור ממני במהירות, ממהרת ללכת לישון כבר.
הנחתי את העקבים בפינה של החדר ופשטות את השמלה ממני משחררת אנחת הקלה ברגע שהיא כבר לא הייתה עליי וכרגע שום דבר לא מנע ממני מלזוז בחופשיות ופשוט נכנסתי תחת השמיכה לא שמה עליי שום דבר כי אני יודעת שאף אחד לא ייכנס לכאן, גם לא כדי להעיר אותי, וזה מה שאני אוהבת כאן, אם אני לא מבקשת שיעירו אותי הדלת נשארת סגורה אף אחד לא מעיז להיכנס.
״מה?״ שאלתי בתסכול מכניסה את הראש שלי לתוך הכרית והדלת נפתחה ונסגרה והרמתי את הראש מהכרית מביטה בדמות מוכרת מתקרבת אליי, זאת לא ניקול, זה גבר. ריאן?
מיהרתי להתיישב שגבי נשען על הקיר ולכסות את כולי בשמיכה למרות שחשוך אבל עדיין אפשר לראות את הפנים ואת הגוף ו- רגע זה לא ריאן.. זה.. לוגן?
״ניקול נתנה לי להיכנס״ הוא ענה לשאלה שלי עוד לפני ששאלתי אותה
״אוקיי.. ומה אתה רוצה?״ שאלתי והוא עלה על המיטה לידיי
״שתפסיקי עם ההתנהגות הזאת״ הוא ביקש ״ותחזרי להיות כמו מקודם״ הוא הוסיף ומשך ממני את השמיכה תפס ברגליי והשכיב אותי על המיטה כשהוא מעליי
״אני עייפה״ אמרתי והסתובבתי לשכב על הבטן שלי כדי שהחזה שלי לא יהיה מול העיניים הרעבות שלו ונשכתי את השפה התחתונה שלי כשהוא הצמיד לישבן שלי את הזקפה שלו
״רק עשית אותי יותר רעב״ הוא לחש לאוזן שלי ונשך את התנוך של האוזן גורם לגוף שלי לרעוד ושנאתי את איך שהגוף שלי מסגיר אותי כשהוא מגיב למגע שלו כל פעם מחדש
״אנחנו לא בבית אז תירגע ותישכב לישון״ אמרתי
״הזמנת אותי להישאר לישון?״ הוא שאל בסיפוק וקיללתי בלב
״לא״ שיקרתי ״תלך תישן בבית שלך״ הוספתי והוא קם מהמיטה וסובבתי את הראש שלי אליו מביטה בו ״ביי?״ יותר שאלתי מאשר אמרתי אבל כיוווצתי את עיניי כשהבטתי בו מוריד את החולצה ואת המכנס שלו ״אמרתי לך! אין סקס היום״ אמרתי והוא נכנס מתחת לשמיכה
״שמעת אותי אומר משהו? אני בסך הכל נכנס לישון״ הוא אמר גורם לי לרצות לחבוט לו בפרצוף עם נבוט ונאנחתי מניחה את הראש שלי על הכרית עם הפנים שלי אליו ועצמתי את העיניים
כבר עברו כמה דקות ואני בטוחה שלוגן חושב שאני ישנה כי הוא משך אותי קרוב אליו וחיבק אותי חזק מסניף את הריח של השיער שלי
״את לא יודעת אפילו מה את עושה לי, לא התכוונתי לכלום עם שחר, אני מצטער״ הוא מלמל ״זה הורג אותי שאת נפגעת בגללי אני אוהב אותך קצת יותר מידיי״ הוא המשיך וזה כמעט ולא נשמע והפעלתי את כל הכוח שהיה קיים בי כדי לא לחייך או לדבר ולהרוס את הרגע המושלם הזה וכשהוא זז קצת בקשתי לעצמי לזוז גם אני ולחבק אותו, נותנת לו לחשוב שזה מתוך שינה.
״אני צריך לדבר אלייך יותר כשאת ישנה, ככה את סותמת ליותר משתי דקות ולא עונה תשובות מעצבנות, את הכי מדהימה כשאת ישנה״ הוא לחש וצחק עם עצמו ועצרתי את עצמי שלא לקום ולדפוק לו אגרוף.
אני כבר אכעס עליו בבוקר..