Marry for the family

פרק 9

״אלוהים ישמור״ הנחתי את ידי על פי כשהבטתי בלירון על ברכיו בכניסה לבית שלנו ופניו וחלקים מגופו מכוסים בדם
״לירון!״ קראתי כשהוא נפל ונשכב על הרצפה ורצתי אליו נופלת על ברכיי לצידו ״לירון תענה לי״ הדמעות עמדו לפרוץ ממני בכל רגע
״לוגן תעשה משהו! תעזור לו״ בכיתי והרגשתי את ידיו הגדולות של לוגן תופסות אותי ומרימות אותי לעמידה
״תפתחי את הדלת נכניס אותו לבפנים״ הוא אמר ובידיים רועדות הוצאתי את המפתח של הבית מתעכבת ב להכניס אותו לחור בדלת בגלל שהידיים שלי לא הפסיקו לרעוד עד שלבסוף הצלחתי ורצתי לבפנים מביאה סדין וממהרת לפרוס אותו על הספה ולוגן הניח אותו שם והלכתי למטבח ממלאת לי קערה במין פושרים קרירים ולקחתי מטלית קטנה והלכתי לספה מתיישבת על הרצפה לצד הספה והתחלתי לנקות את הפנים שלו
״תעלי תחליפי בגדים אני אמשיך״ לוגן אמר ותפס את היד שלי לוקח ממני את המטלית והינהנתי בשקט עולה למעלה ומחליפה לפיג׳מה ומורידה את האיפור ועושה גולגול מבולגן ויורדת חזרה למטה מתפלאת שלוגן הספיק לנקות את כל הדם מלירון, חוץ מהבגדים שלו
״ה-היי״ מלמלתי ״אתה יכול לעלות להחליף בגדים אם אתה רוצה״ הוספתי ולוגן התקדם אליי עוטף אותי בתוך ידיו וקברתי את הראש שלי בחזה שלו נושמת את הריח שלו לתוכי
״תעלה תחליף״ לחשתי והרמתי את הראש שלי פוגשת בדיוק בשפתיו
״אני עולה״ הוא אמר ועקף אותי עולה למעלה ונאנחתי עוצמת את עיניי ומנסה לעצור את התמונות של לירון מלא בדם מלהופיע במוחי
הלכתי לכיוון לירון וחייכתי חיוך קטן כשראיתי שהוא ישן והבטתי בחתך הגדול שנמצא מסוף הגבה שלו ועד לאמצע הלחי ונשכתי את השפה התחתונה שלי. מי עשה לו את זה?
הלכתי לקחת שמיכה דקה וירדתי חזרה למטה מכסה אותו טוב ונעלתי את הדלת כיביתי את האורות ועליתי למעלה נכנסת לחדר שינה בדיוק כדי להיתקל בגופו של לוגן
״בדיוק באתי לראות מה איתך״ הוא אמר והכנסתי אותו לתוך החדר סוגרת את הדלת ודוחפת אותו אחורה בזמן שאני הולכת קדימה עד שהוא נופל על המיטה ושפתיו מתוחות לחיוך ועליתי עליו מחייכת גם אני וחיבקתי אותו ״תודה״ לחשתי ששפתיי מרפרפות מעל שלו
״על מה?״ הוא שאל
״על זה שעזרת ללירון, אני יודעת שאתה לא סובל אותו״ הסברתי
״אין על מה חיים שלי״ הוא חייך אליי וצחקתי ״מה מצחיק?״ הוא שאל מחייך
״אתה״ אמרתי ״לא מתאים לך להגיד חיים שלי״ המשכתי מצחקקת
״באמת חיים שלי?״ הוא אמר וחייכתי צוחקת. זה נשמע כל כך לא טבעי, מאולץ.
״כן באמת מאמי שלי״ חייכתי ונישקתי אותו ואז קמתי ממנו יורדת מהמיטה ונכנסת תחת השמיכה וכך הוא עשה גם וכרך את ידו סביב הבטן שלי ומשך אותי צמוד צמוד אליו וחייכתי, עוצמת עיניים ומרגישה את הנשימות החמימות שלו על העורף שלי

״מממ״ מילמלתי והתמתחתי מתיישבת ומסתכלת בשעון
3:49 הגרון שלי כל כך יבש, אני חייבת מים!
קמתי מהמיטה חצי ישנה וקיללתי חרישית כשנתקעתי בדלת ופתחתי אותה יוצאת מהחדר ויורדת למטה מדליקה את האור וממהרת לכבות חזרה שאני רואה את לירון ישן בסלון וגיששתי אחר הדרך אל המטבח מוצאת את המקרר ופותחת אותו, נותנת לאור המעומעם מתוכו להאיר את המטבח עד כמה שהוא יכול והוצאתי לי בקבוק מים ושתיתי והחזרתי חזרה וקפאתי כששמעתי רעשים ומרגע לרגע הם התחדדו
זה צעקות. זה לוגן. הוא צועק!
טרקתי את הדלת של המקרר ורצתי למעלה מקללת בשלל קללות יצירתיות כשאני מועדת במדרגה האחרונה ונופלת ונכנסתי לחדר מדליקה את האור ועולה על המיטה ״לוגן קום! לוגן!!״ צעקתי ותפסתי בכתפיו והוא תפס ביד שלי בחוזקה ויללתי בכאב וניערתי אותו עם ידי השנייה והוא פקח את העיניים וקם
״זה היה רק חלום״ אמרתי והוא הביט בידו שתופסת את היד שלי ומיהר לשחרר ״זה בסדר״ אמרתי, יודעת שכרגע הוא לבטח מאשים את עצמו וכועס על זה שהוא תפס לי את היד ככה חזק
״לאן הלכת?״ הוא שאל פתאום מביט בי בעיניים אדומות
״לשתות מים״ אמרתי
״אז אל תלכי יותר״ הוא ציווה עליי
״זה היה רק חלום רע, זה יעבור״ אמרתי ומשהו במבט שלו השתנה
״זה לא היה חלום״ הוא אמר ״זה היה זיכרון״ הוא הוסיף בשקט וחיבקתי אותו, לא יכולה שלא לתהות מה זה הדבר הזה שקרה לו שגורם לו להגיב בצורה הנוראית הזאת כל פעם
״את בוכה?״ הוא שאל בהלם ״אודין אין לך מה לבכות זה בסדר״ הוא אמר
״אל תשקר לי! זה לא בסדר״ אמרתי והרמתי את ראשי מביטה בו והוא ניגב את הדמעות שלי עם האגודל שלו בעדינות
״אוקיי, זה לא בסדר״ הוא אמר וקמתי והוא תפס אותי מהר ״לאן את הולכת?״ הלחץ בקולו נשמע כל כך ברור
״לכבות את האור״ אמרתי והוא נרגע משחרר את האחיזה וכיביתי את האור נכנסת תחת השמיכה לצידו ״למה נלחצת?״ שאלתי
״לא נלחצתי״ הוא שיקר
״שקרן״
״זה לא מופיע כשאת איתי, לא רציתי שתלכי״ הוא אמר בשקט וכמעט ולא שמעתי
״אני לא הולכת״ קבעתי והסתובבתי אליו מניחה נשיקה עדינה על שפתיו ״תישן״ לחשתי ועצמתי עיניים נצמדת אליו עד כמה שרק אפשר