השילוב המושלם

פרק 5: החוקים

           

אחרי שסיימתי את היום והגיע הלילה, התיישבתי במיטתי, מכורבלת בשמיכה חמימה וצפיתי בסרט 'ילדות רעות' (בפעם המיליון) בלפטופ הלבן שלי. מחשבותיי נדדו כשנזכרתי בשיחה עם ראיין לאחר השיעור הראשון.

"זה לא הבחור שאיחר?" ראיין שאל והצביע לאחור, בזמן שעמדתי מלפניו. סובבתי את ראשי גם, מחפשת עם עיניי על מה הוא מסתכל. "מי?" שאלתי מבלי לסובב את ראשי בחזרה אליו. "זה שבוהה בך." הוא גיחך. עיניי נתקלו בפניו של ריידר, שעמד במדרגות שבקפיטריה עם ידיים שלובות, וצפה בי. נאנחתי, "הו, הוא." גלגלתי עיניים והחזרתי את מבטי אל ראיין. "מי זה?" הוא שאל בסקרנות, והזיז בידו כמה קצוות שיער מפניי. "תכיר - זה השותף האילם שלי, ריידר." סיננתי מבין שיניי ושילבתי את ידיי במהירות. אפילו לדבר עליו מכעיס אותי.
ראיין פתח את עיניו במהירות אליי, מביט בי בהפתעה. "ברצינות?"
"לא לא," גיחכתי, "הוא פשוט לא אוהב לדבר. בכלל."
ראיין קימט את מצחו בבלבול אליי, ולאחר מכן החל לצחוק כשהוא מניח יד על בטנו. "התכוונתי לזה שהוא השותף שלך." הוא יישר את מבטו אליי.
"הו, כן." חייכתי במבוכה והעברתי יד בשיערי. ראיין הנהן בראשו באטיות למשמע דבריי. כשהבחנתי במבטו, מיהרתי לדבר.
"אבל, שום דבר לא קורה בנינו." חיוך קטן עלה על שפתיי כשראיתי את חיוכו המרוצה של ראיין.

קפצתי בבהלה כשהדלת נפתחה במהירות, וריידר נכנס לתוך החדר, לאחר שסגר את הדלת אחריו. בזמן שהתהלך לכיוון מיטתו, הוא שלף את חולצתו מראשו, זרק אותה הצידה והתיישב בעייפות על קצה המיטה.
"פעם הבאה תיכנס בעדינות יותר.."  מלמלתי בשקט ועצרתי את הסרט עם אצבעותיי. הוא הרים את מבטו הנוקשה אליי, ונשכב על מיטתו כשראשו מופנה אל התקרה - מתעלם ממני לגמרי, כמו תמיד.
גלגלתי עיניים והחזרתי את מבטי אל המסך. מי הוא חושב שהוא?!
"תקשיב," סיננתי מבין שיניי בכעס, שנייה לפני שהפעלתי את הסרט בחזרה. "אני לא יכולה לשחק במשחק השקט הזה במשך שנה שלמה! אוקיי? אני מבינה את זה שיש לך 'חוקים' או מה שזה לא יהיה, ושאתה שונא לשוחח.. אבל אני לא יכולה ככה! אז או שתסבול אותי ותדבר - או שתבקש החלפת שותפים." 
צפיתי בו כשראשו הסתובב לעברי, אותו מבט רציני על פניו. כשחשבתי שיגיד משהו, כמובן טעיתי - הוא פשוט החזיר את ראשו בחזרה אל התקרה. נאנחתי בכבדות וזרקתי את ראשי אחורה. אנחנו בקושי שלושה ימים יחד בחדר ונמאס לי כבר!
שלפתי את אחת הכריות הצבעוניות שנחו מאחורי גבי, כיוונתי אותה לכיוון ריידר וזרקתי אותה עליו. הכרית נחתה על ראשו, וזזה הצידה כאשר ריידר הרים את פניו מיד לעברי, במבט מופתע וזועם. חיוך שטני עלה על שפתיי כשפגעתי במטרה.
"אז," מלמלתי ושלפתי בידי עוד כרית מאחוריי, "אתה הולך לדבר או שאני אצטרך לקנות עוד כריות?"
ריידר התרומם מן המיטה למצב ישיבה,  אחז בידו בכרית שלי ומבלי לחשוב פעמיים זרק אותה עליי בחזרה, פוגע בפניי. מלמלתי יללת כאב כשהחזקתי במצחי. הזריקה שלו הרבה יותר חזקה, בזמן ששלי בטח הרגישה לו כמו ליטוף. נאנחתי כשהוא הניח את כפות ידיו על ברכיו וקם ממקומו, מתקדם אל ארון בגדיו. "לאן אתה הולך?"
"לכל מקום בו אני לא אצטרך לשמוע אותך." הוא סיבב את ראשו אליי בכדיי לפגוש בפניי, ולאחר מכן החזיר את מבטו אל ארונו, פותח אותו בידיו. גלגלתי עיניים למשמע דבריו, "אם אתה באמת שונא לשמוע אותי - למה הגעת היום בבוקר לשיעור?" שאלתי וסגרתי את מסך הלפטופ, מניחה אותו הצידה.
"הבטחתי לקייל שאני אבוא," הוא אמר ושלף באחת מידיו חולצה שחורה מתוך הבלגן שהתחולל בארונו. כן בטח - ברגע הזה אני כל כך מאמינה לגרסה של אבריל. לא לחלק שבו הוא רוצה אותי - אלא לחלק שבו הוא הגיע בגלל ששמע על ראיין ועליי. הוא פשוט אוהב להידחף ולהלחיץ אנשים.
"ואני לא חייב לך הסברים." הוא מלמל במרירות והכניס את החולצה לגופו המדהי - כלומר, לגופו. "בתור מישהו ששונא לשמוע אותי - זה דיי מפתיע שהתיישבת לידי בעוד שהיו עוד מקומות." חיוך מרוצה עלה על שפתיי, ושילבתי את ידיי לעברו.
הוא העביר בי מבט קצר, הסתובב ויצא מן החדר במהירות, לא טורח אפילו לסגור אותה. נאנחתי בכבדות והתרוממתי מן המיטה, התקדמתי אל הדלת וסגרתי אותה מבלי לנעול.. הוא כנראה יחזור מאוחר יותר.