השילוב המושלם

פרק 4: המשולש

           

למחרת בבוקר, לאחר מקלחת זריזה וארגוני בוקר נוספים, לבשתי שמלה לבנה קצרה ומשוחררת, יחד עם ז'קט בצבע בז' עליה. נעלתי מגפיים קצרות עם שרוכים בצבע דומה לז'קט, ונכנסתי לחדר המקלחת. נעמדתי מול המראה והוצאתי מתוך אחת המגירות את המסרק הכחול שלי. פיזרתי את שיערי הארוך מן הגולגול המרושל, והתחלתי לסרק אותו. רטט הגיע מן האייפון שלי, שהונח על השיש. הרמתי אותו ביד אחת, מקלידה את הסיסמא הקבועה.

אייב
בלללללללללללללל! לקחתי את מערכת השעות שלנו! אני באה עכשיו יחד עם ארי.. טיילר ושוקי יחכו לנו כבר שם :)

גיחכתי, היא צריכה ללמוד את השם שלו. כל מה ששלחתי חזרה היה 'אוקיי'.  הנחתי את המסרק בחזרה על השיש, לקחתי חלק קטן מקדמת השיער בצד אחד של שיערי, קלעתי אותו לצמה צרה ואדמונית והידקתי לשיערי חזרה בעזרת סיכת סבתא. הדלת נפתחה, גורמת לי לסובב את ראשי לכיוונה. צפיתי בריידר נכנס, כשהוא מעביר יד בשיערו הפרוע והקצר, ומפהק. הסטתי את מבטי מיד מגופו החשוף כשהוא הרים את ראשו אליי, בחן אותי לכמה שניות ונעמד לבסוף לידי מול המראה.
"בוקר טוב," חייכתי לעברו כשהוא לקח את מברשת השיניים שלו מן המחזיק העגול. הוא העביר את מבטו אליי בהנהון ראש קצר, וחזר אל עיסוקיו. הוא הרים את משחת השיניים גם כן, ומרח ממנה על המברשת.
נאנחתי, "אומרים בוקר טוב בחזרה." אני לא הולכת לוותר לו כמו שהוא חושב.
הפעם הוא נאנח, "בוקר." הוא מלמל לעברי והכניס את המברשת לפיו, מתחיל לשפשף מעלה ומטה. "אתה בא היום לשיעור?" שאלתי בחיוך, מנסה להתחיל כל שיחה אפשרית שיש. אם אני מתכוונת לסבול אותו שנה שלמה, זה לא הולך להיות בשתיקה.    
ריידר שתק לכמה רגעים בהם צחצח את שיניו, ולאחר שסיים שטף את פיו וירק לכיור. הוא הרים את מבטו אליי ונענע בראשו, סוגר את זרם המים.
"למה לא?" שאלתי והכנסתי את המסרק הכחול בחזרה למגירה. הוא נאנח, "לא מתחשק לי." משך בכתפיו והסתובב לעברי בשביל לפגוש בפניי.
"מה זאת אומרת? מה תעשה כשיהיו מבחנים ו-"
"תירגעי, אימא. אני אסתדר." הוא קטע אותי בקול נוקשה, והביט בעיניי במבטו הרציני. לפני שיכולתי להגיב - קולה של אבריל נשמע. "בל!"
העברתי מבט קצר בריידר, לפני שעקפתי אותו ויצאתי מן חדר המקלחת. "הינה את! אז תקשיבי -" אבריל קטעה את דבריה כשצפתה בריידר יוצא מן החדר גם כן.
היא כיווצה את עיניה בחשד וחזרה להביט בי. "שום דבר לא קרה." לחשתי באנחה לעברה ואל עבר אריאנה, כשראיתי את מבטן. "אני מקווה מאוד שלא! הוא מלחיץ מידיי! כאילו, הוא חתיך והכול, אבל - "
"אני פה." ריידר קטע את אבריל בדבריו והסתכל על שלושתנו כשהתיישב על מיטתו. פניי נהפכו אדומות כשהבנתי ששמע אותנו. "אני יודעת." אבריל ענתה והסתכלה עליו, מנסה לחקות את קולו העמוק במטרה ללעוג לו. אריאנה גיחכה.
"בכל מקרה," היא חזרה להביט בי, "נחשי מי איתנו בסוציולוגיה?" היא שאלה בחיוך רחב ושילבה את אצבעות ידיה יחד. "אמ.. לא יודעת" גיחכתי ומשכתי בכתפיי בחוסר ידע.
אבריל שחררה את ידיה, "ראיין טיפשה!" היא התקדמה אל הכיסא מפינת האיפור שלי, הרימה את תיקי והתקדמה אלינו בחזרה. "והוא בטח ירצה לשבת לידך," היא התרגשה והניחה את התיק על כתפי השמאלית. חיוך גדול עלה על שפתיי. לבלות עם ראיין שעה שלמה.. יש יותר טוב מזה? (אפילו שזה בשיעור).
"באיזה שעה יש לנו בכלל סוציולוגיה?" שאלתי ושלפתי את אחד הקלסרים ממדף הספרים שלי. "עכשיו, שעה ראשונה." אריאנה ענתה בחיוך ויצאנו מן החדר, לא לפני שהבזקתי מבט קצר ומהיר אל עבר ריידר.