השילוב המושלם

פרק 34: האהבה

ריידר ואני העברנו את משך היום בצפייה בסרטים, אכילת מגש פיצה ואפילו בהתאגרפות. לא דיברנו עוד על ראיין או על איאן ושמחתי על כך שהנושא נסגר. בזמן שאני דיברתי עם אבריל בפלאפון בחדרי, ריידר היה למטה וצפה במשחק פוטבול.
"עדיין כואב לך הראש?" שאלתי את אייב' בזמן שסידרתי לי מגבת למקלחת ובדקתי אם יש מים חמים.
"כן, אבל הרבה פחות." היא נאנקה מעט. "בכל מקרה, מספיק לדבר עליי. את מוכנה להגיד לי מה קרה בינך לבין ראיין?" אבריל שאלה ואני קפאתי במקומי. מאיפה היא יודעת שמשהו קרה?
"שום דבר...למה?" ניסיתי להישמע בטוחה. היא נחרה בבוז ויכולתי לדמיין אותה מגלגלת עיניים.
"אני מכירה אותך בל, אל תנסי לעבוד עליי. בימים האחרונים את נראית מוזר כשאת מסתובבת לידו. קדימה, מה קרה?" היא התעקשה. נאנחתי והעברתי יד בשיערי. זה מקרה אבוד לנסות ולהתחמק מאבריל בדברים כאלה, אלא אם כן בורחים.
"בסדר..." נשמתי עמוק והתיישבתי בקצה מיטתי.
"לפני כמה ימים... הוא היה אצלי בחדר ואמר לי שהוא אוהב אותי," התחלתי. "כן, את זה אני יודעת, מה עוד?" היא אמרה מיד. היא יודעת?
"את יודעת?" אמרתי מה שמוחי חשב. "כן. כלומר, לא ידעתי שהוא אמר לך את זה לפני כמה ימים, אבל ידעתי שהוא אוהב אותך. זה היה דיי ברור, בל," היא גיחכה.
איך זה שכולם שמו לב לאהבה של ראיין אליי חוץ ממני? אני מניחה שהייתי "מאוהבת" בדרך שבה הוא התנהג אליי כידיד טוב ולא נתתי לעצמי לראות משהו מעבר לזה.
"בכל מקרה..." התרוממתי שוב על רגליי ואחזתי במגבת, "אתמול הוא אמר לי את שוב, בחדר שבו ישנו, לאחר שריידר יצא... והוא ניסה לנשק אותי. דחפתי אותו והתחלתי לבכות, אבל הוא הצטער ישר... לא שזה גרם לי לסלוח לו." נכנסתי לתוך חדר המקלחת הצמוד והנחתי את המגבת על מתלה המגבות. לחצתי על 'רמקול' כדיי שאני אוכל לשמוע את אבריל בזמן שאני פושטת את בגדיי.
"הוא עשה מה?! תראי, אני מחבבת את ראיין ואני עדיין חושבת שהוא אופציה טובה יותר בשבילך מאשר ריידר, אבל... זה ממש חצוף. במיוחד שהוא יודע שיש לך חבר." היא מלמלה בכעס.
"אני יודעת, זה מה שחשבתי בדיוק באותו הרגע..." נשמתי עמוק. "בכל מקרה, אני אדבר איתך מחר כשנחזור למעונות, אני נכנסת להתקלח עכשיו." הסברתי והרמתי את הפלאפון מן השיש. "אוקיי, אל תעשי שטויות בל, ותמסרי לריידר שאני עדיין שונאת אותו." יכולתי לשמוע את חיוכה המרושע בקולה. צחקתי והנדתי את ראשי מצד לצד.
לאחר שניתקתי את השיחה, הנחתי את הפלאפון על השיש ונכנסתי לתוך המקלחת.
עמדתי מתחת לברז הפועל ואספתי את שיערי הארוך כדיי שלא יירטב.
כשסיימתי לסבן את גופי ושטפתי אותו, יכולתי לשמוע צעדים מתקדמים מאזור החדר שלי. הצצתי דרך הווילון וגיליתי את ריידר נכנס אל חדר המקלחת ונשען על הדלת. "אני צריך ללכת." ריידר אמר. הוא לא נראה בטוח בדבריו ועיניו טיילו בחדר.
כיווצתי את מצחי. התכוונתי לשאול אותו לאן, אבל כשהוא סוף סוף הסתכל עליי, יכולתי לזהות את הייאוש בעיניו הכחולות. זה לא היה קשה כל כך לגלות לאן הוא הולך.
נאנחתי ושלחתי יד מחוץ לווילון בשביל לתפוס את המגבת. עטפתי אותה סביב גופי ויצאתי מתוך המקלחת. יכולתי להרגיש שפניי מאדימות כשריידר סרק את רגליי החשופות אך ניסיתי להישאר ממוקדת.
"זה בסדר. אני מבינה." אמרתי בחיוך קטן וניסיתי לא להראות לו שאני עצובה. אני רוצה כל כך שהוא יהיה פה, וזה מכעיס אותי שבכל פעם שאנחנו יחד הוא צריך ללכת. מי יודע גם באיזה שעה הוא יחזור? אני בטח ארדם בלי לשים לב.
"את לא נראית בסדר עם זה," הוא הרים גבה. "זה בסדר, ריידר, זו לא הפעם הראשונה שאתה צריך ללכת." עקפתי אותו ויצאתי מן החדר. התקדמתי אל ארון הבגדים שלי בזמן ששמעתי את ריידר בעקבותיי.
"את יודעת שאני לא רוצה," הוא נאנק. עצרתי במקומי ועצמתי את עיניי באנחה. "אם באמת היית רוצה, היית נשאר."
"זה לא נכון, אין לי ברירה –"
"תמיד יש ברירה, תלוי מה בוחרים." קטעתי אותו ופתחתי את מגירת ההלבשה התחתונה. הוא לא ענה למשך כמה שניות.
שמעתי את צעדיו מתקדמים, עד שהוא נעמד לידי והניח את ידו על הארון.
"למה את כועסת כל כך? את יודעת שאני חייב לעשות את זה." הוא נשמע מעט כועס. הוא לא מבין שאני בסך הכול רוצה אותו פה. בטוח.
"לא, אתה לא חייב ללכת ולהכות בחורים בגלל שהבוס שלך "רוצה" שתעשה את זה." סיננתי ותפסתי בכוח את הלבוש הראשון שראיתי במגירה; חזייה סגולה ותחתונים שחורים.
"מה יש לך פתאום? את יודעת שאני שונא לדבר על זה. ואת זו שאמרת לי לפני המון זמן, שאפילו שאת לא אוהבת את מה שאני עושה, את מקבלת את זה. מה השתנה בדיוק?" עכשיו הוא נשמע הרבה יותר כועס. בדיוק כמוני.
"אני השתנתי! אנחנו השתנינו! כשאמרתי לך את זה, לא היינו יחד, ולא אהבתי אותך כמו שאני מאוהבת בך כיום, ועכשיו... זה מרגיש הרבה יותר שונה כשאתה אומר שאתה "צריך ללכת", כי אני בכלל לא בטוחה אם תחזור!" הרמתי את קולי. הוא כיווץ את מצחו ונשם עמוק. קצב ליבי דהר מהשיחה הקשה שלנו. הפניתי את גבי אליו כשהורדתי את המגבת מגופי בבת אחת אל הרצפה. כעסתי כל כך שלא היה אכפת לי. לבשתי את התחתונים והחזייה, ולאחר מכן הסתובבתי בחזרה אל הארון, מוציאה משם גופיה צמודה ולובשת אותה.
כשהבזקתי מבט אל עבר ריידר, יכולתי להבחין בעיניו שגדלו אך לא אמרתי דבר.