פרק 14: ההחלטות

14.1K 682 81
                                    




מאוחר יותר בערב לאחר שסיימתי להתלבש לקראת ערב המתיחות, סידרתי את שיערי. אני כבר מתה לדעת מה ראיין חשב שנעשה לשון.

לאחר עוד כמה הברשות, השארתי את שיערי האדמוני מפוזר. כאשר פתחתי את אחת המגירות וחיפשתי אחר העגילים שלי, דלת המקלחת נפתחה.

הסטתי את מבטי, מבחינה בריידר עומד בפתח. לא אמרתי דבר והחזרתי את פניי אל המגירות. אני עדיין כועסת על ההתנהגות הפוגענית שלו בלילה הקודם. ההעובדה שהוא לא נותן לאף אחד לעזור לו או אפילו לדאוג לו משגעת אותי.

כאשר המשכתי לחפש את עגיליי ועדיין לא מצאתי, עיניי נדדו אל ריידר שעדיין עמד באותו מקום ועיניו ננעלו על שלי.

"נו מה?" שאלתי כשלא יכולתי להתמודד עם השתיקה הזאת.

הוא שילב את ידיו  ונשען על המשקוף, "לגבי אתמול-"

"לא, בבקשה אל תזכיר את זה." קטעתי את דבריו מיד ויצאתי מתוך חדר המקלחת, עוקפת אותו בכתפי. אני לא רוצה לשמוע על כמה הוא מתחרט שסיפר לי, למרות העובדה שאני לא מתחרטת בכלל.

פניתי אל פינת האיפור שלי ופתחתי כמה מהמגירות, ממשיכה לחפש אחר העגילים. שמעתי את צעידותיו של ריידר מאחוריי והתחלתי להבין שאנחנו לא נסיים את השיחה הזו בטוב.

"אני רק רוצה לוודא שאת לא הולכת להגיד שום דבר על זה. לאף אחד." קולו הנוקשה נשמע. עצרתי את ידי מלפתוח את המגירה האחרונה וסובבתי את גופי בכדיי לפגוש בפניו.

"אל תדאג, אף אחד לא יידע על ההחלטות הגרועות שלך." סיננתי והפנתי את גבי אליו בחזרה. ריידר נאנח בכבדות, "את מוכנה לעזוב את זה כבר?"

"לא!" קולי יצא גבוה יותר מכשציפיתי. "אתה יכול להיפגע, ריידר! ובמקום לנסות לבקש עזרה ולצאת מזה, אתה בוחר ל-"

"אמרתי לך שזה לא עובד ככה. ואני לא צריך עזרה." האדישות בקולו גרמה לגופי להסתובב בייאוש בחזרה אליו. הופתעתי מכמה קרובים היינו, אך לא נתתי לזה להטריד אותי והמשכתי לדבר.

"אתה כן צריך עזרה. אמרתי לך שאני אוכל לעזור -"

"מה לא מובן? זו הבעיה שלי! אני לא רוצה ולא צריך עזרה! ולמה אכפת לך בכלל?" הוא הפעם הרים את קולו, והתקדם צעד אחד אליי. ליבי החסיר פעימה על מראה פניו הזועמות. אני לא מבינה אותו בכלל, למה הוא כועס על כך שאני דואגת לו?

"בגלל שסיפרת לי, זו גם הופכת להיות הבעיה שלי." בלעתי את רוקי והתעלמתי משאלתו. לסתו ננעלה ועיניו הבהירות התמקדו עליי.

"שאלתי אותך שאלה." הוא לא נשמע כועס יותר, אבל עדיין רציני. הרגשתי את פעימות ליבי גוברות וגוברות כשעיניו סרקו את פניי.

"א-אני לא יודעת! פשוט אכפת לי!" זרקתי את ידיי באוויר ופניתי במהירות אל הדלת, פותחת אותה ויוצאת מן החדר. התקדמתי במורד המסדרון אל החדר של אבריל ואריאנה, בתקווה להתחמק מריידר ואולי למצוא את עגיליי שם.

השילוב המושלםWhere stories live. Discover now