הטלפון שלי צלצל שוב וגלגלתי את עיניי להסתכל למסך אך זה שוב היה דרק. ניתקתי והנחתי את ראשי על הכרית, עוצם את עיניי ונח. המון תמונות ומחשבות עברו בראשי, בעיקר לגבי זה שלאחרונה אני שוכב עם הארי בכל יום, שוכב איתו וחוזר לבית כאילו ודבר לא קרה. אני חושב על כך בלי סוף... אני חושב על שפתיו כנגד שלי וחש בלבי הולם, אני חושב על הדרך שבה הלשון שלו נוגעת בעורי לפני שהוא מנשק וגופי רועד למגע שלו, אני נזכר בזרועותיו שנוגעות בי בדרך שלעולם לא נגעו בי. אף פעם לא אהבתי את המושג הזה שנקרא לילה חד פעמי. לא אהבתי את הסיפורים על אותם אנשים ששוכבים עם גבר זר ואז עוזבים בוקר למחרת ומדברים על כמה טוב זה היה, לא אהבתי לדמיין איך זה נראה בעיני האדם האחר, כאילו הוא קיבל זונה ללא שכר והוא פשוט יגע בלו בלי לכבד אותו. אך עכשיו אני במקום הזה. אני במקום האחרון שרציתי להגיע אליו, ואני בוגר יותר משהייתי בשביל לחשוב על זה שזה מגעיל או משהו כזה, למעשה זה מהנה. נשכתי את שפתיי ונשימתי נקטעה בגרוני, אני בטוח שאם דרק לא היה משתנה אז לא הייתי בוגד בו לעולם, אבל כרגע אני לא מרגיש כפי שהרגשתי בעבר. אני לא רוצה להתעורר וללכת לקבל את הזריקה, אני לא רוצה להתקפל מכאבים בבטן בגלל הדבר הלא מזוהה שהזריק לי, ואני בעיקר לא רוצה להתעורר מכאבים באמצע הלילה הקר והחשוך.
אני רוצה את העבר, אני רוצה את דרק שלוקח אותי לעבודה ומכין לי ארוחת צהריים חמה כשאני חוזר, דרק שמסוגל לגעת בי כמו כל בן זוג נורמלי, ולנשק אותי ללילה טוב. לא דרק האובססיבי לניסוי המדעי הכושל שלו, לבוש בחלוק מעבדה רוב זמנו ושואל אותי איך הזריקה השפיעה עליי. אותו אני לא רוצה.
דלת חדרי נפתחה וזה גרם לי לקפוץ מבהלה, אך זה היה רד ליאם.
״הבוס שלך התקשר אליי שוב, אמרתי לו שאתה לא מרגיש טוב-״
״אמרתי לך לא לענות לו״ מיד התפרצתי לדבריו לחוץ, זה מה שחסר לי. שאפוטר מעבודתי שאני עוסק בה כבר שנתיים.
״הוא הבין, תשכב איתו הוא בטח יסלח לך״ אמר כבדיחה אך זה הכעיס אותי וזרקתי לעברו כרית
״ליאם תשתוק !״ צעקתי והוא צחק, הוא צעד לעברי והתיישב במיטה, גלגלתי את עיניי מודע לשיחת הנפש שהוא מתכנן ליצור איתי ברגעים אלה. ״אני עייף״
״לא אתה לא״ אמר, מסתכל לעיניי מספר שניות לפני שנאנח מבולבל ״מה קרה לך ?״
״מה קרה לי ?״ גיחכתי חש את לבי מתכווץ מבפנים, הוא באמת שואל את זה ?
״איפה היית הבוקר ?״ שאל ועיניי נעצרו בנקודה באוויר, פלאשבקים שלי עם הארי עלו לראשי, הגניחות הצרודות שלו, שפתיו על עורי החשוף, והתאווה ששררה בין שתינו. בלעתי רוק מנקה את מחשבותיי במהירות ונושם עמוק, מושך בכתפיי.
״טיילתי...״ מלמלתי
״אתה לא יכול לשקר עליי״ ליאם אמר ״אתה לא נהגת להיות ככה לעזעזל, תעזוב את המזדיין הזה-״
״זה לא דרק״ גיחכתי ואז עצמתי את עיניי והסתרתי את פניי נבוך, לעזעזל זה כן. ״זה הכל יחד, זה...״ בלעתי רוק שצרב בגרוני ולא רציתי להמשיך את השיחה, כי לא רציתי לבכות. ״תראה איפה אני נמצא בגיל עשרים ושתיים.״ אמרתי פורש את זרועותיי ומפיל אותן על המיטה ״חשבתי שבגיל הזה אהיה עם חבר ונהיה מאורסים וחיי יהיו מושלמים״
״להיות מאורס זה מושלם בשבילך ?״ שאל בזלזול
״להיות מאוהב״ אמרתי ושפתיי נפרדו, לבי נחת כשחשבתי על כך. נשמתי עמוק והסטתי את מבטי ממנו. ליאם חי את הרגע, הוא לא יבין אותי.
״מאוהב ?״ שאל ודמעות הופיעו בעיניי, בלעתי רוק שצרב בגרוני
״במקום זה אני סובל עם אדם שלא אכפת לו ממני ומתנחם עם זין של אדם זר״ אמרתי בבת אחת ונשכתי את שפתיי ״אלה לא החיים שרציתי ליאם״
״לואי בחייך, הכל בסדר״ הוא אמר וזה גרם לי לגחך בזלזול, הוא פשוט לא יבין אותי, אין טעם לנסות. הוא לא מבין את הכאב הפיזי לאחר כל זריקה, את הכאב הנפשי לאחר כל מילה יבשה שדרק זורק לעברי, הוא לא מכיר את זה.
״אולי אתה צודק״ ניסיתי לחייך, רק בשביל לגרום לו להניח לי כרגע. הוא טפח על כתפי בחיוך וקם מהמיטה, וכשיצא מהחדר החיוך שלי ירד מיד ונחתתי על המיטה עם עיניי עצומות ודמעה שלא איחרה לבוא. מחיתי אותה ונשמתי עמוק, שומע את צלצול הטלפון שוב ומגלגל את עיניי, עייף מכדי לענות לשיחה הזו. אך לקחתי את הטלפון והסתכלתי על המסך, זוקף גבה כשלא זיהיתי את המספר, זה בטח טום, הבוס שלי.
״כן ?״ עניתי והעברתי את אצבעותיי בשיערי בתסכול, הרמתי את ראשי נושם באיטיות.
״היי״ לבי החסיר פעימה כששמעתי קול צרוד, עיניי נפערו ושפתיי נפרדו. הארי ?
״היי״ פלטתי בשקט
״עכשיו אתה כן עונה ?״ לבי נחת כשזיהיתי שזה קולו של דרק בכלל, כשאמר היי הוא נשמע צרוד וחשבתי שזה הארי.
״מ-מה ?״ גמגמתי, בולע רוק בלחץ ״אני לא מרגיש טוב-״
״יש לנו בעיה לואי ?!״ הוא צעק לטלפון גורם לי לקפוא, נשימותיי היו קשות מעט ונותרתי חסר מילים. ״מה קורה לך ?״
״למה אתה מתכוון ?״ שאלתי, נושך את אגודלי בלחץ ועוצם את עיניי, לא הייתי צריך לענות.
״איפה לעזעזל היית הבוקר ?״ שאל ולבי נחת והאוויר התרוקן מריאותיי, לא ידעתי לענות לו. ״אני יודע שלא היית בעבודה אז אל תעז לשקר לי.״
״בבית״ אמרתי בפשטות, שומע שקט לאחר מכן ״לא הרגשתי טוב... אבל למה שתדע דרק ? לא אכפת לך, אני עכבר הניסויים הקטן והמסכן שלך-״
״תפסיק להגיד את זה״ הוא קטע אותי ופלט קללה ברקע ״אני בא אליך ונדבר, בסדר ?״
גלגלתי את עיניי ״אני לא רוצה לדבר״ אמרתי, אך הוא כמובן לא מקבל את זה כתשובה.
״אני בדרך, נתראה.״ אמר וניתק. זרקתי את הטלפון לצד השני של המיטה והתכסיתי בשמיכה, מרגיש כאב ראש ובחילה.
לאחר כמה דקות דלת החדר שלי נפתחה אך התעלמתי בלי להתאמץ להסתובב ולראות מי זה, הנחתי שזה דרק. לפי זה שהמיטה שקעה הבנתי שהוא התיישב ואז הניח את ידו עליי.
״לואי...״ הוא לחש, בהחלט דרק. נשארתי עם עיניי עצומות, מתוסכל מהמצב הזה. ״תסתכל עליי״
״אני ישן״ קולי יצא צרוד וחלש.
״תסתכל עליי.״ הוא ביקש שוב. הורדתי את השמיכה והסתובבתי באיטיות, פוגש בזוג עיניו החומות וחש בלבי מתכווץ, רציתי להסתובב חזרה. ״אתה רעב ?״
״אין לי חשק לכלום״ אמרתי
״גם לא למאכל סיני ?״ שאל ומיד עיניי נפערו, שלא יעז לשלוף עליי את קלף האוכל הסיני. חייכתי ונשכתי את שפתי התחתונה, מבחין שהוא מחייך יחד איתי. ״ידעתי...״
״תן לי רק ללבוש על עצמי משהו...״ מלמלתי והעפתי את השמיכה מגופי, קם אל הארון שלי ולוקח חולצה אקראית ומכנס אקראי לפני שיצאנו.
