דפקתי בדלת ביתו, עומד ומחכה שהדלת תיפתח ואפגוש בו. האדם האחרון שאני רוצה לפגוש כרגע. לאחר מספר שניות הדלת נפתחה והוא הציץ עם ראשו עד שהבחין בזה שזה אני. ״כנס״ אמר והסתכל מאחוריי, כאילו בודק אם יש איתי מישהו. ״איך אתה מרגיש ?״ ״זה לא משנה.״ אמרתי בפשטות, נמנע מלמסור לו מידע, אפילו הפרטים הכי קטנים וחסרי משמעות. ״אמרת שיש לך כדורים שיעזרו להקל על הכאב״ ״כן, בחדר״ אמר והלך לחדר השינה. עצרתי בפתח הדלת והסתכלתי למקום המלא זכרונות הזה. הסתכלתי על דרק שחיפש את הכדורים בארון שלו, ואני עמדתי ונזכרתי בעברנו. גרנו יחד בעבר, בדירה הזו בדיוק. אבל המריבות שהיו בינינו גרמו לנו להגיע להחלטה שזה לא טוב לנו לגור יחד, אז חזרתי לדירה שלי עם ליאם. הסתכלתי על המיטה המבולגנת ונזכרתי באותו לילה שהוא נשאר ער איתי כי לא הרגשתי טוב, הוא הקרין סרט ואכלנו פופקורן. הוא אהב אותי. עכשיו הסתכלתי על אותו גבר אחרת, נראה אותו הדבר, אבל שונה. שהסתובב להביא לי את הכדורים עמדתי על קצות אצבעותיי ונישקתי את שפתיו, אוחז בפנים ומנשק אותו, את הגבר שהתגעגעתי אליו, הגבר שהוא כבר לא. הוא אחז באגני ולבי החסיר פעימה, הפרדתי את שפתיי על מנת שאוכל להביט בו. הוא הסתכל עליי מופתע, שפתיו פרודות ומבטו רך יותר. הוא אחז בפניי ואז נישק את שפתיי, מחליק את הלשון שלו כנגד שלי ומעלה את כף ידו בגבי מתחת לחולצה שלי. הלכתי איתו לעבר המיטה, חש בלהט שבוערת בעורקיי ושורפת את איבריי, הוא נפל אל המיטה ואני מיד התיישבתי על ברכיו שכל רגל שלי בצד אחר של גופו. הוא אחז בישבן שלי ומשום מה רציתי אותו רע יותר, רציתי שידליק אותי. שידבר מלוכלך, לעזעזל לא יודע, שיעשה משהו. ״למה ?״ שאל בשקט וגרם לי להסתכל עליו חסר מילים, לא הייתה לי תשובה. נישקתי את שפתיו ושאלתי את עצמי את השאלה שהוא הרגע שאל. למה ? הפרדתי את שפתיי משלו והסתכלתי עליו, מרגיש כמו אידיוט גמור. ״לעזעזל...״ פלטתי והעברתי את אצבעותיי בשיערי ושהתכוונתי לקום הוא אחז בי קרוב אליו ״לא, לא בייב, זה בסדר״ אמר וליטף את פניי אך העפתי את היד שלו ממני בגסות ובכעס. קמתי ממנו וסידרתי את בגדיי, נושם עמוק ומנסה להסדיר את מחשבותיי, ההורמונים. זה הסבר הגיוני למדי. ״אל תקרא לי בייב״ ירקתי לעברו. הוא לא מדליק אותי כפי שידע בעבר. ״הכדורים״ ״למה עשית את זה ?״ שאל וצמצם את גבותיו בזמן שהביא לי את הכדורים מהארון וחטפתי אותם מיד, מוציא אחד ובולע. לאחר מכן הסתכלתי עליו והוא חיכה לתשובה שכנראה לא תגיע, מה אגיד לו ? צפו בי הזכרונות ? ״מצטער, התבלבלתי״ אמרתי בשקט והכנסתי את הכדורים לכיס. ״אל תצטער-״ ״דרק״ קטעתי אותו בלי להביט בו, טון הדיבור שלו היה מתחנן. ״נוכל לגדל את התינוק יחד.״ אמר והתקרב אליי, גורם ללבי להלום מלחץ ולכפות ידיי להיות לחות, בלעתי רוק והתרחקתי ממנו. ״בחייך... אני אתן הכל בשבילו״ ״ותקח משהו בתמורה ?״ שאלתי והסתכלתי עליו. הוא הידק את שפתיו ולא השיב על השאלה הלא כלכך מורכבת הזו. ״התינוק הזה יהיה מיוחד״ אמר בשקט והתקרב, הוא הניח את כף ידו בבטני ונרתעתי, אך קפאתי במקומי. ״אתה יודע שאצטרך לבדוק אותו לאחר שיוולד, נכון ?״ ״מ-מה ?״ גמגמתי, מרגיש את איבריי רועדים ומשותקים. ״אם משהו שונה. הדם, איברים-״ ״אתה מתכוון להכניס אותו לניסוי הזה ?״ התפרצתי, ואז הבנתי שאני מגן על משהו שעדיין לא קיים. אבל הוא מדבר פה על תינוק, תינוק שלא יודע דבר. ״הוא בניסוי הזה, למעשה הוא שייך לניסוי.״ אמר בפשטות ולבי נחת והתכווץ ״הוא שלנו״ ״זה לא רכוש דרק״ אמרתי והסתכלתי לעיניו, מנסה להחדיר לו היגיון אבל זה נראה בלתי אפשרי לדבר איתו על זה. ״זה תינוק.״ ״לא נפגע בו״ אמר בפשטות ומיד לקחתי צעד לאחור ואחזתי בבטני, מרגיש את ראשי מסתחרר ותכולת הקיבה שלי עולה. ״זה פריצת דרך בעולם הטכנולוגיה, גבר שמביא תינוק. אתה מבין בכלל ?!״ ״כל מה שאני מבין פה זה שאתה יצאת לגמרי מדעתך״ אמרתי מבוהל והחיוך שלו ירד בהדרגתיות. ״אתה לא תניח אצבע על התינוק הזה״ ״אתה חתמת על וויתור-״ ״לא אכפת לי על מה פאקינג חתמתי !״ התפרצתי וחשתי את כפות ידיי רועדות ואבן עומדת בגרוני, לקחתי צעדים לאחור ומיהרתי לדלת, לצאת מביתו. הלכתי במהירות ברחוב בחשוך והריק, תוהה לעצמי מה אם הוא האבא של התינוק ? אלוהים... הוא יפגע בו. מה אם יכאב לו כמו שכאב לי ? לבי התכווץ ודמעות עמדו בעיניי, נשימותיי נקטעו בגרוני. כרגע פחדתי... פחדתי לגבי מה שיקרה כשאלד אותו. ואם לא אהיה שם בשביל לשמור עליו ? אם הוא יסבול כל חייו וישנא אותי ? אם הוא יחשוב שנטשתי אותו ? וכך עם המחשבות, הנושא נהפך לאמיתי יותר. ומה אם זאת תהיה תינוקת בכלל ? אין לי דרך להגן על התינוק. הפחד בער בי, המחשבות על הבלתי נודע, על הדברים הנוראיים שעלולים לקרות צפו בראשי יחד. פחדתי. זה תקף את גופי במכה משתקת, לא היה לי מה לעשות, ובלי לחשוב התחלתי ללכת. ללכת לביתו של הארי, אולי ליאם צדק ואני מוכרח לספר לו. אבל מה הוא יחשוב ? והאם בכלל יהיה לו אכפת ? דפקתי בדלת ביתו והמתנתי שיפתח. לא הייתי פה זמן רב, מאז שהבנתי שהגזמתי עם הלילות שלי איתו. דפקתי שוב לאחר שהוא לא פתח, המתנתי עד שהדלת נפתחה והארי עמד שם עם עיניו חצי פקוחות, הכפתורים בחולצה שלו פתוחים וחושפים את גופו. ״לא נכון...״ הוא פלט בגלגול עיניים ״אני צריך לספר לך משהו״ אמרתי לחוץ, מרגיש את לבי הולם אך הוא גיחך ״יש אצלי מישהו, אתה יכול להצטרף או לחזור מאוחר יותר״ אמר בפשטות והסתכל לעיניי, כאילו והוא לא פה אבל. הוא שתוי ? ״ל-לא״ פלטתי מבולבל ונכנסתי לביתו, מבחין בבחור ששוכב בספה עם עיניו עצומות והמכנס שלו כלפי מטה. לבי התכווץ וראשי קדח מכעס. איך אדבר איתו ? הסתכלתי על הארי והוא בדיוק ליקק את שפתיו ובחן את גופי, גורם ללבי להחסיר פעימה. ״אני צריך להגיד לך משהו.״ ״מה שזה לא יהיה אין לזה קשר אליי, אז או שתתפשט או שתסתלק״ אמר בקולו הצרוד והלך אל עבר הבחור ששכב בספה שלו כמו חתיכת זונה. בעצם, כמו שאני הייתי עד לא מזמן. ״זה רציני״ אמרתי והלכתי איתו, הבחור שהיה בספה התיישב והסתכל עליי מבולבל. ״אתה החוצה״ ״מה ?״ הוא שאל ״תצא מפה, אתה לא מבין ?!״ שאלתי בחוצפה ״אני מקווה שזה יהיה שווה את זה לואי״ הארי אמר ומבטו רעב וחרמן, רציתי לסטור לו ולאפס אותו. הבחור שהיה פה סידר עליו את בגדיו והסתכל על הארי מבולבל, הארי סימן לו לצאת ואז הסתכל עליי. כשהדלת נסגרה הבנתי שנשארנו לבד. ״אתה הולך לרקוד על הזין שלי או משהו ?״ ״לא״ אמרתי, חש את לחיי מאדימות ולבי מחסיר פעימה. בלעתי רוק והלכתי לצד השני, מנסה לנסח את זה בראשי. ״אני מוכרח לספר לך״ ״אני לא מעוניין״ אמר בגלגול עיניים והתיישב בספה, הסתכלתי עליו חש בלבי הולם בחוזקה ודמי פועם בעורקיי, הוא נראה טוב. ״אלא אם כן יש לך מחלת מין, זה משהו שארצה לדעת״ ״לא...״ מלמלתי ונשמתי עמוק ״לפני שנתיים השתתפתי בניסוי, ניסוי של בן הזוג שלי עם חברו הטוב. ניסוי לזוגות הומואים שמעוניינים להרחיב את המשפחה.״ ״באת לפרסם את החבר המזדיין שלך ?״ שאל ומבטו כבוי וחשוך, זה הרתיע אותי קצת. ״תאמר לו שאני לא מעוניין.״ ״אני בהיריון.״ אמרתי בנשימה אחת והסתכלתי לעיניו הירוקות והכועסות, הרגשתי שרציתי לברוח מפה. המבט שלו היה קר וכועס, כאילו והוא עומד להרוג מישהו. כפות ידיי רעדו מעט ונשימותיי נדחסו בבית החזה שלי. ״תעוף מפה.״ הוא אמר בקול מאופק. הוא הקשיב לי ? הסתכלתי לעיניו מבולבל ולחוץ. שהתכוונתי לומר משהו, הוא צווח וגרם לי להיבהל. ״תעוף מפה !!!״ שפתיי רעדו ולא הצלחתי לומר דבר, וכשהוא התכוון לקום מיהרתי להסתובב ולצאת מהדירה שלו, כי פחדתי למה שהוא יעשה. ברגע שיצאתי מביתו הוא טרק את הדלת כלכך חזק שאני בטוח שכל השכונה שמעה, שפתיי נפרדו והסתכלתי לאחור, אל דלת ביתו הסגורה. וכששמעתי רעש של משהו מתנפץ התחלתי ללכת מפה, רציתי לרוץ. באתי כי רציתי למצוא מישהו שיהיה לו אכפת, מישהו שיוכל להגן על התינוק הזה. ועכשיו הבנתי שאין מישהו כזה, ואני לבד בזה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
