חודש שמיני.
נק׳ מבט הארי:
הלכתי מצד לצד בזמן שאם ג׳יי דיבר עם הבחורים שלו, נתן להם פקודות. הצצתי לעברם לחוץ ומבועת, מתוסכל מסערת הרגשות הלא מוכרת שהתחוללה בגופי. לא היה אכפת לי מדבר יותר חוץ מלואי, זה בלבל אותי.
״הארי, וויל״ אם ג׳יי קרא ומיד צעדנו אליו, הוא לא הביט בנו, רק סידר כמה ניירות שבשולחן שלו. בלעתי רוק והסתכלתי על וויל שהיה מוכן לקבל את דבריו של אם ג׳יי. ״דייויד חזר...״
״כמה התגעגעתי״ מלמלתי בציניות ובחצי חיוך.
״פשוט לכו אליו, אתם יודעים מה לעשות...״ אם ג׳יי אמר בגלגול עיניים. וויל יצא מיד ואני נשארתי במקומי מביט באם ג׳יי, הוא שאל אותי עם מבטו מה אני רוצה, ולא יכולתי לענות לו.
״הארי-״
״כלום״ אמרתי, משחק במשחק שלו. שנכנסתי למכונית של וויל והוא החל לנסוע פלטתי נשימה חנוקה ועצמתי את עיניי. ״הוא שם עליי עין, אמרת לו משהו ?״
״נראה לך ?!״ וויל כעס ״אני לא טיפש הארי״
״הוא שלח מישהי שתעקוב אחריי, היא ראתה אותי עם לואי-״
״אולי תעזוב אותו ?״ וויל קטע אותי ולבי נחת. ״אתה לא נתקע על בן אדם אחד הארי, מה כלכך מיוחד בלואי ?״
הוא בהיריון, חשבתי לעצמי. אבל לא זה... הוא פיסת השקט שלא חשבתי שקיימת, הרוגע והנחת שחיפשתי כל חיי, כל זה נמצא בבן אדם אחד.
״אני מתרחק״ אמרתי בשקט, משקר. פחדתי מזה, מה קורה לי בנוכחותו, עצם המחשבה עליו מרגיעה את השדים בגופי.
״המעבר בעוד חודש הארי...״ אמר ולבי נחת, לא רציתי לחשוב על זה. ״אתה משלה את עצמך כפי שלא ידעת בעבר, תפסיק לשחק במשחק ילדים.״
הסתכלתי עליו בכעס כי לעזעזל, הוא צדק.
הוא עצר את המכונית מחוץ לבית המוכר של דייויד ואני יצאתי מבלי לחכות לו, רציתי להתנתק לרגע, אבל לא הצלחתי והלחץ הדהד בגופי, הרגשתי אותו בכל איבריי. למה אני כלכך לחוץ ? זה דייויד, עשינו את זה עשרות פעמים.
״קדימה״ וויל קרא וצעד לדלת ביתו, הלכתי בעקבותיו. ״הוא בטח מצפה לנו״
״הוא לא מהווה איום האידיוט הזה...״ פלטתי, וויל דפק בדלת ביתו ואז הסתכל עליי, אבל נמנעתי מלהביט בו.
״אתה בפוקוס הארי ?״ שאל, הנהנתי.
הדלת נפתחה ודייויד עמד מולנו עם סיגר בפיו, מחייך חצי חיוך מעצבן שגרם לי לרצות לכסח לו את הצורה.
״שוב אתם ?״ צחקק והסתובב, פולט עשן סמיך מפיו. הסתכלתי על וויל שהיה מבולבל כמוני, דייויד מתנהג ברוגע, אני רוצה לפוצץ את בועת השקט שלו כפי שאם ג׳יי עשה לי עשרות פעמים, המחשבה על כך הדהדה בגופי והעלתה את הזעם שלי. צעדתי אליו במהירות וכשסובבתי אותו אליי חבטתי אגרוף לפניו, הוא לא ציפה לזה.
״אתה חושב שאנחנו משחקים ?״ שאלתי, מרגיש את הדם בוער בגופי. דייויד ניקה את מעט הדם שנזל מאפו והסתכל עליי, עדיין שום פחד בעיניו.
״עברו שלוש שנים ואתה עדיין מתעסק בזה-״
״שתוק !״ צעקתי וחבטתי בו שוב, כועס על כך שהוא מנסה לדבר אל הרגשות שלי, אין כאלה. ברגע של חולשה בעבר דיברתי איתו, הוא הכיר את הסיפור עם ההורים שלי.
״אם ג׳יי מעניין לי את הזין, אני לא אתן לו כלום״ את סוף המשפט אמר בשקט והסתכל לעיניי בארסיות. שמעתי את צליל הנשק ולבי נחת, מיד הסתכלתי על וויל שמכוון על דייויד את האקדח ועיני נפקחו לרווחה.
״תוריד את האקדח״ פקדתי עליו, ידעתי שהוא תמיד מפוחד כמו ילדה כשאנחנו בפעולה, ואני פשוט מאבד את זה.
״הוא אמר ש-״
״וויל״ אמרתי בשקט, קוטע אותו ומסתכל לזוג עיניו המפוחדות. ״תן לי לדבר איתו״
״דיבורים לא יעזרו-״
״וויל״ חטפתי את האקדח מידיו הרועדות והוא הביט בי, כאילו לא ידע מה לעשות עם עצמו. נשמתי עמוק ותפסתי את ידו, מושיט לו את האקדח בזהירות. ״תצא החוצה, אדבר איתו ואבוא עוד חמש דקות״
״אתה שוכח למה אנחנו פה...״ הוא אמר בגלגול עיניים והכניס את האקדח לצד המכנס שלו.
״להרתיע, לא להרוג״ אמרתי, לאחר שניות של מבט עמוק בעיניו הוא נאנח והנהן, יוצא מהדירה ומשאיר אותנו לבד. לא רציתי להסתובב, אני נכנע כל פעם מחדש.
״הופתעתי שזה אתה הארי...״ דייויד אמר. ״חשבתי שתהיה במקום אחר״
״למה התעסקת איתו שוב ?״ שאלתי, מעביר את הנושא ממני אליו. הסתכלתי עליו והוא ניגב את הדם שנזל מאפו עם שרוול החולצה שלו.
״הייתי צריך כסף-״
״כסף״ קטעתי אותו בכעס, כמה אידיוט... ״יש לך ברירה, היית חייב לפנות לאם ג׳יי ?״
״אתה דואג ?״ שאל. גלגלתי את עיניי בכעס, הוא באמת אידיוט. ״אתה לא רוצח.״
הסתכלתי לעיניו ולבי הלם, מה הוא יודע על כל מה שאי פעם עשיתי ? הוא חושב שהוא מכיר אותי ?
״אתה מלא בכעס, אתה ילד מבולבל הארי״ אמר והתקרב אליי, מניח את ידו על כתפי אך הורדתי אותה בדחיפה, מסתכל לעיניו בכעס. ״אתה לא שייך לצד האפל הזה-״
״תשתוק״ קטעתי אותו בקול חריש, למה הוא חושב שהוא יודע משהו עליי ?!
״משהו שינה אותך״ אמר ולבי החסיר פעימה, הוא בחן אותי, מחפש תשובה לשאלה שלו עם עיניו שסרקו את פניי, הרגשתי כמו ספר מולו. ״מי זה ?״
לבי נדם, שקט. נשימותיי חנוקות ודמי בוער בעורקיי, בלעתי רוק בלי להשיב. לא אפתח מולו, זה השיטה הכי עלובה. להתחבר לרגשות של האוייב ולהכניע אותו.
״אל תנסה את זה עליי דייויד״ אמרתי בבוז והסתובבתי, הולך ליד השידה שלו ומסתכל על תמונה שלו עם ילדה קטנה, הוא מחבק אותה ושתיהם מחייכים. ״יש לך ילדה ?״
״אמילי״ אמר, לא חושש מלספר לי פרטים. זה תמיד בלבל אותי.
״אתה לא מפחד שהוא יגיע אליה ?״ שאלתי, מסתכל עליו.
״הוא לעולם לא ימצא אותה״ גיחך
״אתה נשמע כלכך בטוח בעצמך...״
״לעולם לא אעמיד את חייה של בתי בסכנה, אמות בשביל שלא יתקרבו לשיערה מראשה.״ אמר וזה גרם לי להביט בו, עד כדי כך ? הקשר ההורי הזה... יכולתי להזדהות למרות שאין לי באמת עם מה. אבל לדמיין את אם ג׳יי מתקרב ללואי, ואולי לתינוק שלואי ילד בקרוב, זה תעתע כל איבר בגופי וגרם לדעתי להשתבש עשרות פעמים, אשתגע.
״קוראים לו לואי״ אמרתי בנשימה אחת, נשבר. הסתכלתי לעיניו ונשכתי את שפתיי במתח
״אסור לך להכיר אף אחד, זה לא מסוכן בשבילך ?״ שאל, אך זה היה כלכך מסובך וארוך.
״כן...״ עצמתי את עיניי בתסכול ״זה לא היה מתוכנן, ההיכרות איתו לא הייתה רגילה ו...״ עצרתי, מסתבך עם עצמי ורוצה להכות משהו בכעס, אני לא בטוח למה. התסכול שחשתי לא הקל עליי.
״איך אתה חי עם זה ?״ שאל בגיחוך ״עם הפחד התמידי הזה ?״
״התרגלתי״ השבתי בכנות.
״אני מרחם עליך הארי״ אמר, מביט בי כאילו אני כלבלב מסכן ואבוד.
״אני לא זקוק לרחמים שלך״ אמרתי בארסיות.
״תעזוב את אם ג׳יי, תבנה לך חיים נורמליים״ אמר. זה לא כלכך פשוט...
״אם ג׳יי לא יתן לי לעזוב״ אמרתי והעברתי את אצבעותיי בתוך שיערי, אני מתעכב פה. ״אני צריך ללכת״
״רגע הארי״ הוא קרא בזמן שהסתובבתי ללכת
״תחזיר את החוב דייויד, פעם הבאה הוא ישלח מישהו פחות סלחן.״ אמרתי, יוצא מביתו והולך למכונית. וויל ישב ונשך את האצבע שלו במתח, מסתכל עליי מבולבל כאילו מחכה שאדבר.
״אתה לא יכול להשאיר אותי מחוץ לזה״ אמר בכעס, אז זה העניין...
״שלפת אקדח, נתקפת פחד״ אמרתי, מגלגל את עיניי ומביט מהחלון
״מה עשית איתו שם ?״ וויל שאל, סקרן כמו ילד.
״טיפלתי בו וויל, קדימה סע.״ אמרתי, מסתכל לעיניו והוא נאנח והחל לסוע. הנסיעה הזאת של אחרי תמיד הקלה עליי, המתח התהדק מסביב גופי וחנק אותי, רציתי לעוף עם המחשבות שלי.
״לא טיפלת בו״ גיחך בחצי חיוך ״אתה לא מתנהג כך אחרי שאתה מכה מישהו״
״אל תתערב בדרך שלי לבצע את העבודה״ אמרתי והוא גלגל את עיניו בכעס. מה כואב לו ?! ״משהו יושב לך על הלב פרינססה ?״
״אתה כלכך רגוע לאחרונה !״ התפרץ, מסתכל על הכביש בזמן שנהג ״אתה מבצע המון טעויות ואין לך חשש, תראה אותך״
״באמת נראה לך ?״ שאלתי, אני פוחד בכל נשימה שאני לוקח, שוקל כל צעד שאני לוקח.
״פשוט תיזהר״ קולו התחלש. הסתכלתי מהחלון מבלי להשיב לדבריו, לא יכולתי להבטיח דבר.