שכבתי בין זרועותיו החזקות, גבי כנגד בטנו והוא מחבק את גופי. לא נרדמתי, יכולתי לדעת שהוא נרדם לפי הנשימות הרכות שלו על העורף שלי. שנאתי את המתח הקל שהיה בינינו לאחר שהתעצבן עליי, אך אנחנו בסדר, זה רק אני שנתקע על זה שהוא כלכך סגור איתי. הלוואי וזה היה שונה, אפילו במעט... הסתובבתי שאשכב מולו והסתכלתי על פניו, מרגיש את לבי מחסיר פעימה. ליטפתי בעדינות את השיער שנפל על פניו ברוך, הוא נראה כמו מלאך. הוא נראה מושלם בעיניי. בלעתי רוק וליטפתי בעדינות, בוחן כל סנטימטר בפניו שאני כבר מכיר, מתאהב בהרגשה הזו. הזרוע שלו אחזה בי קרוב יותר והוא נשם עמוק לפני שפקח עין אחת, מסתכל עליי ופולט קול עמום.
״למה אתה ער ?״ קולו צרוד כלכך.
״לא הצלחתי להירדם״ אמרתי. מעביר את אצבעותיי על פניו ומסתכל עליו, והוא הביט בי במעין חיוך קל, חיוך שליו. החיוך הזה הופיע רק ברגעים הללו, שזה רק אני והוא בלי הפרעות מהעולם החיצון ומסדר היומיום המטריד שלנו. זה רק אני והוא בתוך הבועה שגודלת, עד שתתפוצץ. ״הערתי אותך ?״ שאלתי.
״זה בסדר״ פלט וחיבק את גופי, פניי טמונות בצווארו והבטן שלי מרחיקה את שאר גופי משלו. בטן ארורה... נשמתי את הריח שלו ועצמתי את עיניי, חיבקתי אותו ולא רציתי לעזוב. אין לו מושג מה אני מרגיש אליו. ״אתה טוב יותר מהחלום שחלמתי״ לחש וזה גרם לי לגחך.
״מה חלמת ?״ שאלתי בשקט.
״אני לא זוכר, כנראה זה לא היה כלכך חשוב״ אמר, שמעתי שבלע רוק שעבר בכבדות וזה גרם לי לפקוח את עיניי ולהתרחק על מנת שאוכל להביט בו. ״את הרגע הקטן הזה אזכור״
״מה שונה ברגע הזה ?״ שאלתי בשלווה, נסחף לתוכו.
״הוא מיוחד.״ לחש והתקרב מנשק את שפתיי ברכות. הארי... הסתכלתי לזוג עיניו הירוקות שהוארו מאור הירח שהאיר מהחלון.
״אם כך בוא נישאר ערים לנצח״ אמרתי עם קריצה קלה, מחייך ומבחין בגומה שנוצרה על הלחי שלו. העברתי את האגודל שלי עליה והתקרבתי לגנוב ממנו נשיקה נוספת, לא הצלחתי להתאפק. הטעם המתוק בשפתיו הוא האהוב עליי. התבוננתי בו והוא בי, שפתיו פרודות ועיניו בוהות בנקודה באוויר, רציתי לדעת מה עובר בראשו. לשמוע כל דבר ממנו, לעזעזל איתך הארי.
״המוות של ההורים שלי״ לחש. זקפתי גבה וחייכתי, מה ? הוא הסתכל לעיניי והידק את שפתיו לפני שדיבר. ״זה הדבר הכי קשה שעברתי בחיים שלי.״
״ה-הארי״ פלטתי והוא חייך.
״תצא מהשוק, זה כנראה הדבר האחרון שאספר לך לגבי העבר שלי״ אמר, גלגלתי את עיניי.
״אני שמח שבחרת לשתף אותי״ אמרתי בשקט, אני רואה עליו שהוא לא הרגיש בנוח לספר את זה, אך הוא בחר כן לספר. התקרבתי וליטפתי את שיערו, מנשק את הלחי שלו ולאחר מכן מלטף אותה.
״אף אחד לא שאל אותי שאלה כזו לואי״ אמר בחצי חיוך ״מה הטעם בזה ?״
״זה עמוק, לא ?״ שאלתי ולאחר שניות של בהיה בי הוא הנהן ונשף מאפו באנחה. רציתי לשאול איך הם מתו, מה קרה. הרי הוא עובר דברים קשים בכל יום במה שהוא עוסק בו, אין שמץ מה בדיוק אבל אני יכול לראות. אז אני משוכנע שההורים שלו לא מתו סתם כך.
״אתה ?״ שאל, התבונן בתוך עיניי שהסתתרו בחושך הארור ששרר בחדר. הוא העביר את אצבעותיו כליטוף עדין על פניי ״מה החוויה הכי קשה שעברת ?״
״אני לא בטוח״ גיחכתי מכאב ״מה שעולה לראשי זה שאמא שלי זרקה אותי מהבית כי היא לא יכלה לקבל את העובדה שאני נמשך לבנים, אבל די התגברתי על זה אז אני לא מחשיב את זה״
״איך היא זרקה מלאך מביתה ?״ שאל ולבי החסיר פעימה, חייכתי חיוך קטן והתקרבתי אליו, אפי השתפשף בשלו לפני שנישקתי נשיקה קטנה לשפתיו הרכות, חש בתאווה פועמת בגופי ורוצה לצעוק לו, רק כדי שיידע מה רגשותיי כלפיו. אך הסתכלתי בעיניו החשוכות שמתחבאות להן, התבוננתי בו וידעתי שלעולם לא יהיה לי האומץ, שאשאר פחדן ואהנה מהרגע כל עוד הוא נמשך. הוא רצה להגיד משהו, המבט שהיה לו והשפתיים הלא בטוחות בעצמן, הוא ימים כך כבר. הוא רוצה לומר לי משהו ואני מפחד לשמוע מה.
״אני שמח שאני פה״ אמרתי, מתקרב אליו ושוקע לשינה עמוקה.
