עברתי במסדרון שבו נמצא המשרד של זאק וכלכך קיוויתי שהוא לא ייצא דווקא עכשיו, שנאתי את המצב המתוח. הוא נפגע מזה שלא רציתי שנמשיך משהו, מזה שלא רציתי עוד דייט. עכשיו בכל פעם שאני רואה אותו אני מקבל ממנו מבט מזלזל וחיוך מזוייף, זה הדבר האחרון שרציתי במקום העבודה החדש שלי. אבל החלטתי, לא עוד גברים. אני לא צריך מערכת יחסים ולא סקס מזדמן, כרגע אני נהנה מהזמן שלי בהיריון הזה, ואולי בחיים האלה. אנשים מתחילים להסתכל יותר, ככל שהבטן גודלת והזמן עובר. אנשים תוהים לעצמם למה אני נראה בהיריון, אף אחד לא חושב אולי הוא פשוט בהיריון. אני חושב שלא היה לי את האומץ להוריד את בגדיי ולחשוף את גופי כך מבלי להתבייש חוץ מלהארי, לא היה אכפת לי שהסתכל. הארי... מלחשוב עליו לבי הלם בחוזקה ובטני התהפכה, הוא שוב נעלם. למה איני מופתע ? והפעם לא התקשרתי אליו, פשוט ניסיתי להניח לזה. הוא עבר בראשי כמעט כל יום, במיוחד כשאני במשרד שלי ולא עושה דבר אני חושב עליו. אני חושב על המשפט שאמר לי בפעם האחרונה, לפני כשבוע, ״אולי לא תראה אותי בכלל״. מה אם הוא לא יופיע יותר ? אני יודע שזה לא העסק שלי, אני גם בקושי מכיר אותו. נכנסתי למשרד שלי והתיישבתי בכיסא, נושך את קצה העט ובוהה בנקודה לא ברורה באוויר. דמיינתי אותו בראשי שוב ושוב, הוא גבר מושך, לעזעזל כלכך. הכי אהבתי שהוא היה פושט את החולצה שלו וחושף את שישיית הקוביות המדוייקות שבבטנו, אהבתי שנשען מעליי ושרירי הזרועות שלו בלטו, ואז הרגשתי כלכך קטן מתחתיו. כלכך פגיע עד ש- ״לואי״ קפצתי מבהלה והתעוררתי מהמחשבות שבראשי, חש את לחיי מאדימות במהירות. ״מ-מה ?״ שאלתי, מביט בפיטר שהסתכל עליי מבולבל ואז גיחך ״ישנת ?״ שאל ״לא, אתה הבהלת אותי״ נאנחתי ״מה קרה ?״ ״אתה יכול ללכת, אין עוד מסמכים״ אמר ומיד זקפתי את גבותיי במעט התרגשות ״זהו ?״ שאלתי, הוא בטוח ? נורא מוקדם יחסית לבדרך כלל. ״זהו״ אמר. חייכתי אליו וקמתי ממקומי, מכבה את המחשב ושמח שסיימתי את היום הזה. ״תודה פיטר, יום טוב״ אמרתי ויצאתי מהמשרד, הולך למסדרון שמובל ליציאה מפה. זה ההודעה הכי טובה שיכלתי לקבל כרגע. אבל מה יש לי לעשות עכשיו ? להגיע לבית ריק ולבכות בחדר על כמה שחיי נוראים ? לפעמים שנאתי את זה שאני בהיריון, זה נשמע נורא אבל באמת שנאתי את זה. את העובדה שאני אמות בגלל זה, ואז חשבתי על התינוק, על האדם החדש שהולך להגיע לעולם ולא היה אכפת לי בכלל. אני לא מכיר את התינוק הזה, אבל הוא חשוב לי יותר מחיי. ושנאתי לחשוב עליו יותר מדי כי זה העציב אותי. יצאתי החוצה ועדיין היה אור יום, חייכתי לעצמי והלכתי אל תחנת האוטובוס, ממתין לקו שנוסע לכיוון ביתי. כבר שנים שאני רוצה לקנות מכונית בשביל להיות עצמאי אך אני עדיין לא עשיתי את זה. אין לי כסף להרשות לעצמי מכונית, וכרגע אין לי זמן. לפתע צפירות מכונית קטעו את מחשבותיי וכשהעליתי את מבטי למכונית השחורה והכה מוכרת לבי הלם בחוזקה. בלעתי רוק והסתכלתי לחלון השחור שנפתח באיטיות ואז ראו את הארי, את עיניו מכסות משקפי השמש ושיערו אסוף. בלעתי רוק ובלי להתווכח או לומר משהו עליתי למכונית, מרגיש הקלה מסויימת. הוא החל לנסוע ושמתי במהירות את החגורה, מסתכל עליו ופולט נשימה לאחר מכן. ״מה אתה עושה פה ?״ שאלתי כמעט ללא קול ״במקרה עברתי פה״ אמר בפשטות. גלגלתי את עיניי עם אנחה, אני לא קונה את זה. רציתי לשאול כלכך הרבה, רציתי לחבק אותו כי משום מה התגעגעתי, ואיך אפשר להתגעגע לבן אדם שאתה לא כלכך מכיר ? ״איפה היית ?״ שאלתי, וידעתי שלא ישיב לי על זה. הוא תמיד נעלם לאיזה שבוע, ואני תמיד ניסיתי להבין עם עצמי לאן. ״הכסף עזר לך ?״ שאל ״כ-כן, תודה״ אמרתי, מתחנן שהוא יביט בי. להרגיש את לבי מתפרע בגופי ודעתי משתבשת מעיניו הירוקות, רציתי ליפול שוב למבט שלו. ״איך אתה מרגיש ?״ שאל. הוא נשמע בדיוק כמו דרק... ״מצויין״ פלטתי בציניות וגלגלתי את עיניי. ובכן הוא יצטרך לדבר מתישהוא, הוא לא יסיע אותי לביתי ואז יפרד ממני לדרכו. ״לאן אנחנו נוסעים ?״ ״אני לוקח אותך לביתך, זה לא ברור ?״ שאל, והכעס בער בי. לא ביקשתי ממנו דבר, ושלא ירגיש חייב לעשות עבורי משהו כי אני אולי נושא את בנו. ״למה אתה עושה את זה ?״ שאלתי וקולי נשמע חלש, באמת לא הבנתי. ״אתה לא חייב לי דבר, אני גם לא מצפה ממך לדבר״ ״ואם אגיד לך שאני לא עושה את זה בשבילך ?״ שאל בלי להביט בי, אך לא הבנתי את כוונתו. ״אז אתה עושה את זה בשביל התינוק ?״ שאלתי. ״בשביל עצמי״ אמר בקול קר. במה זה מועיל לו לקחת אותי לביתי ? הוא לא הולך לקבל מזה סקס, שלא יחשוב אחרת. הסתכלתי עליו ולפי מבטו הקר ידעתי שלא אצליח להוציא ממנו יותר, התחיל להימאס עליי הקטעים האלה. אני מעדיף שלא יבוא יותר אם זה כך, זה מתסכל. ״הסחת דעת...״ למה הוא מתכוון כשאומר הסחת דעת ? שאלתי את עצמי בעודי מתבונן בו בסקרנות. ״הסחת דעת ממה ?״ שאלתי. הוא גיחך ואז נשך את שפתיו הרכות. ולאחר שניות שקטות הנחתי שהוא לא מתכוון להרחיב. רציתי לדעת, רציתי לדעת מה יושב על לבו שעוצר אותו כך. ״מחיי היום יום שלי״ לפתע אמר, וכל תשובה שלו עוררה בי שאלה חדשה. מה הוא עושה בחיי היום יום ? העליתי בראשי את היום שבו חייגתי אליו ויכולתי לשמוע מישהו צועק, אני יכול לדמיין בראשי שהארי עינה מישהו אך זה לא נראה לי מציאותי כלכך. הסתכלתי עליו בזהירות חש בלבי הולם בבית החזה שלי, העיניים שלו היו כה חשוכות ומבטו מרוחק, האם הוא מסוגל לעשות דבר כזה ? שאלתי את עצמי. דבר פלילי כמו לשרוף מקום שלם הוא מסוגל, אך להכות בן אדם ? אני בספק. הוא עצר מחוץ לביתי ולקח לי שניות להבין שכבר הגענו, זו הייתה נסיעה מהירה. הורדתי את החגורה והסתכלתי עליו, הוא גלגל את עיניו אליי ונראה כה אדיש כרגע. ״על מה אתה חושב כרגע ?״ לפתע שאל ולבי נחת, איך הוא יודע שאני חושב ? לעזעזל, זה דבר בסיסי אצל בן אדם, כל אחד חושב משהו בכל שנייה. בלעתי רוק והנדתי בראשי. ״על כלום״ אמרתי והוא המשיך להתבונן לתוך עיניי וקרא אותי כמו ספר, כאילו וקיבל את התשובה לשאלה שלו. כאילו עניתי לו בלי ידיעתי, הוא הטריף אותי. ״תודה על הנסיעה״ אמרתי, הוא הנהן והסתכל על ידיו שאוחזות בהגה, ולבי התכווץ לראות אותו כך, לבד. ״אתה רוצה להיכנס ?״ ״אל תרחם עליי״ הוא גיחך ולבי נחת ״ל-לא, אני לא מרחם עליך״ מיהרתי לומר, מרגיש כה לחוץ כשעיניו מתבוננות בי כך וגורמות לי להתרסק בין שניות. ״אני לבד בבית, סיימתי גם לעבוד מוקדם אז לבלות בבית לבד מול הטלוויזיה עד שליאם יגיע זה לא משהו שארצה לעשות.״ ״אני לא בטוח שיש לי זמן לזה...״ מלמל בדרמטיות. החיוך שלי נמרח על שפתיי עד שיצא מפי גיחוך. ״משהו מצחיק ?״ שאל. ״אז פשוט אספת אותי במקרה מהעבודה ועכשיו אתה מסרב להיכנס לביתי ?״ שאלתי, זה לא הגיוני. ״אני לא אתחנן אליך. חוץ מזה, יש גלידת וניל נורא טעימה.״ ״למה שאסכים ?״ שאל, מלקק את צד פיו ואני נשבע שהתינוק עשה סיבוב בבטני. בלעתי רוק וחשתי את לחיי מאדימות, לעזעזל למה אני מסמיק כרגע ? הוא מחכה שאציע לו לשכב איתי ? ״בשביל לקבל הסחת דעת.״ קולי יצא שקט משתכננתי. יצאתי מהמכונית שלו והלכתי לכיוון הדלת, עוצם את עיניי בייאוש כשהבנתי שהוא לא בא. עד ששמעתי את הדלת של המכונית נסגרת ועלה חיוך לפניי, אך לא הסתובבתי להראות לו את זה. פתחתי את הדלת של הבית ועמדתי לידה כשהיא פתוחה עד שנכנס ויכולתי לסגור אותה. פלטתי נשימה לחוצה ואז הורדתי את הקפוצ׳ון הגדול מגופי, מתחת הייתי עם חולצה די צמודה שלא הסתירה דבר מבטן ההיריון שלי, ולא כלכך התביישתי לחשוף את גופי מולו כך. לפתע הוא צעד לעברי ולבי האיץ את פעימותיו, שפתיי נפרדו וקפאתי. הוא עצר ממולי והניח את כף ידו על בטני, מלטף ברכות עם אגודלו. הוא התבונן בבטן שלי כאילו מחשבות רבות חולפות בראשו ומעיקות עליו, זה לא היה סוד עבורי שהוא לא רצה שהתינוק הזה יהיה שלו. התינוק יכול להיות של דרק, אני עדיין לא יכול לדעת. ״אתה יכול להרגיש אותו ?״ לפתע שאל והרמתי את מבטי להסתכל עליו. ״כ-כן״ גמגמתי, בלעתי רוק והורדתי את מבטי לזוג ידיו שהיו על בטני. ״במיוחד כשהוא בועט...״ גיחכתי ונשכתי את שפתיי. לפתע הוא הוריד את ידיו ממני והסתובב לקחת כמה צעדים, בלעתי רוק וחשתי את לבי מתכווץ, נשכתי את שפתיי והשפלתי את מבטי. ״לעזעזל״ פלט, לא הבנתי אותו. אני לא חושב שיש אדם יותר מסובך ממנו. ״מה הסחת הדעת שאתה מציע לי ?״ ״סרט וגלידה״ אמרתי והוא בחן אותי שניות עד שגיחך ״אתה צוחק ?״ שאל, בלעתי רוק וחשתי את לבי הולם כה חזק, שנאתי כמה לחוץ אני נעשה מולו. ״אני לא יכול לשכב איתך אם זה מה שציפית״ אמרתי וגלגלתי את עיניי, היה לו חיוך ממזרי שדיבר בעד עצמו, הוא ציפה שאשכב איתו. ״אין דבר העומד בפני הרצון-״ ״בחייך הארי״ קטעתי אותו בגיחוך ״אתה ראית את הבטן שלי...״ הוא הסתובב והלך מצד לצד, נושם עמוק ומשהו בו ריתק אותי. בלעתי רוק ונשכתי את שפתיי, תהיתי לעצמי אם אסרב לו לסקס אז אם אראה אותו שוב, אם הוא יחזור. ״מתי פעם אחרונה יצאת למסעדה ?״ שאל ולבי החסיר פעימה. זקפתי את גבותיי ושפתיי נפערו, הוא צוחק איתי ? ״דייט ?״ שאלתי, הוא חייך בלי להסתכל עליי, נראה כה מושך ונשימתי נקטעה בגרוני, לעזעזל תשתלט על עצמך לואי. ״הסחת דעת.״ אמר והדגיש את זה. ״זה כמו דייט״ אמרתי והוא גלגל את עיניו ״זה ארוחת צהריים לואי״ אמר, מסתכל לעיניי ״אתה רוצה ?״ ״אני לא רוצה לצאת איתך״ אמרתי מיד, מעלה בראשי את כל הפעמים שהוא נעלם ואז חוזר לאחר זמן רב. חוץ מזה אנחנו לא מתאימים, חוץ מהעובדה שהוא מושך בצורה יוצאת דופן אני לא רואה בו דבר נוסף. ״לואי זה לא דייט מזויין״ אמר, אבל ארוחת צהריים זה דייט. ואם זה לא דייט אז למה הוא מזמין אותי לאכול איתו ? ״למה אתה נחמד אליי ?״ שאלתי, מסתכל לעיניו מספר שניות והוא רק שתק וגלגל את עיניו. ״תלבש על עצמך משהו מחורבן ותצא, אני מחכה במכונית״ אמר בלי להסתכל עליי ויצא מהבית, ולאחר שהדלת נסגרה חייכתי בלי להרגיש בכלל. הוא צוחק ? אני חושב שהוא מרחם עליי קצת, אבל לא היה אכפת לי כרגע. זה נחמד מצידו. לאחר שהשתדלתי ללבוש על עצמי משהו מחמיא בלי שהקפוצ׳ון הענק ייכער את המראה שלי, יצאתי אל המכונית שלו. הוא לא הסתכל לכיווני בכלל, או שהוא לא ראה אותי או שהוא פשוט מעמיד פנים. כשנכנסתי למכוניתו מיד חגרתי ואז העליתי את מבטי באיטיות אליו, מביט בזוג עיניו הירוקות וחש את נשימותיי מתרוקנות מריאותיי. שפתיו פרודות והוא בחן אותי, גופי התכווץ ובער, ל-לעזעזל. ״מתישהוא תצטרך ללכת בלי הקפוצ׳ון הזה״ לפתע אמר והחל לנסוע, שובר את קרב המבטים הקטן והשקט שהיה לנו פה. ״אין לי כוח לשאלות של אנשים״ אמרתי, מסתכל דרך החלון. ״אתה לא חייב לענות״ הוא אמר בפשטות, חייכתי והסתכלתי עליו, הוא לא חושב שזה גס רוח לא לענות לאנשים ? הסתכלתי עליו ושאלתי שוב, למה הוא עושה את זה. הוא לא יודע את זה אך אני מודה לו, אולי על השנייה הזו שהרגשתי מיוחד בעיניו, למרות שאני לא. ואולי הוא באמת עושה את זה בשביל עצמו, אני לא יכול לדעת כמה חרא הוא עובר ביום שהוא צריך את ההסחת דעת הזאת. הסתכלתי על הטבעת שלו בסקרנות, טבעת כסופה עם יהלום שחור, היא תמיד משכה את תשומת לבי. אהבתי אותה למען האמת, היא נראית טוב עליו. לאחר דקות נסיעה הוא עצר מחוץ למסעדה הסינית האהובה עליי. למסעדה שתמיד הייתי הולך עם דרק, הפעם האחרונה שהיינו פה גם הארי היה. ״אתה צוחק ?״ גיחכתי ויצאתי מהמכונית, הוא יצא בחצי חיוך מושך שגרם ללבי להלום בחוזקה. ״זו המסעדה האהובה עליי״ הוא אמר ומיד הסתכלתי עליו מופתע ״ל-לא, זו המסעדה האהובה עליי״ מיהרתי לומר והוא צחק, חושף גומה מתוקה שלא התאימה למראה הקשוח שלו. ״כל יום הולדת שלי או סתם רעב שהתעורר בי הייתי בא לפה״ ״אל תזיין לואי, גם אני״ אמר, לא ידעתי אם להאמין לו. כשנכנסנו הוא הנהן עם מבטו לאחר המלצרים ואז הבנתי שהוא לא צוחק. התיישבנו בשולחן קטן המיועד לשתיים וחשתי נבוך להסתכל לעיניו, לא רציתי להרגיש שזה דייט זה יהיה מוזר. ״מה אם היינו פה יחד בנפרד כמעט כל הזמן ?״ שאלתי בחיוך והסתכלתי עליו, הוא משך בכתפיו וזקף גבה. ״יכול להיות״ אמר, קולו צרוד ומושך ושנאתי שלא נרגעתי לידו. הוא הזמין בשבילי ובשבילו ולמען האמת לא היה לי אכפת מה הוא הזמין לי, אני אוהב הכל פה. לאחר כמה דקות המלצר חזר עם יין ושתי כוסות, הארי מילא את שתי הכוסות והושיט לי. ״אני בהיריון״ אמרתי, גורם לעיניו הירוקות להביט בי. ״אני יודע״ אמר. ״ל-לא, הכוונה היא שאני לא יכול לשתות״ אמרתי מיד, מרחיק את היין ממני והוא גיחך ונשך את שפתיו ״אתה מפסיד...״ מלמל ושתה את תכולת הכוס שלי בלגימה אחת מהירה. האוכל הגיע ונראה כה טעים ומגרה, אך לא רציתי להתנפל על זה כמו חיית אדם. ואז כעסתי על עצמי כי אני מנסה להרשים אותו, לעזעזל. ״מה עם המשפחה שלך ?״ לפתע שאל. ״המשפחה שלי ?״ שאלתי מבולבל, לא מבין בדיוק את שאלתו. ״איך הקשר שלך איתם ?״ שאל, נראה סקרן. ״אני לא בקשר איתם כבר ארבע שנים״ גיכחתי והשפלתי את מבטי, המבט שלו היה מלא בשאלות אז המשכתי לדבר. ״הם לא קיבלו את זה שאני גיי, אז פשוט עזבתי ולא דיברתי איתם יותר.״ ״נשמעים נחמדים״ הוא אמר וזה גרם לי לצחוק, הנהנתי מושך בכתפיי וחש נבוך מעט. ״איך המשפחה שלך ?״ שאלתי ולפתע עיניו הביטו בי בריקנות ולבי החסיר פעימה, בלעתי רוק ורציתי להתנצל על זה, אך לא חזרתי בעצמי. אם לו מותר לשאול אז גם לי מותר. ״חסר קצת מלח בחרא הזה״ לפתע אמר ושם מלח באוכל שלו. לעזעזל, הוא צוחק ? נאנחתי ואכלתי, לא מנסה להרשים אותו. ״איך הכרת את החבר שלך ?״ שאל, הסתכלתי עליו מבולבל וניסיתי לקרוא אותו, הוא כלכך מעצבן. בלעתי רוק והנחתי את הסכום. ״בקולג׳״ השבתי בפשטות ״ואיך אתה הכרת את שלך ?״ שאלתי בציניות וגלגלתי את עיניי, עד ששמעתי צחוק חלש ממנו שגרם ללבי להחסיר פעימה ומיד להסתכל עליו. הוא מחייך. ״אמרתי לך שאני לא מאמין בחרא הזה״ אמר. ״לעולם לא היה לך מישהו ?״ שאלתי והבנתי לבד שלא. ״אף פעם לא רצית מישהו שישמור לך אמונים ?״ ״לא, בשביל מה ?״ שאל, כאילו והוא לא מבין באיזה שפה אני מדבר. זה הדבר הכי טבעי בעולם, זוגיות. ״אני לא יודע, זה מרגיש טוב שיש לצדך מישהו״ אמרתי בפשטות, יכולתי להיזכר בעבר הרחוק שלי עם דרק. ״אז אתה אומר שזוגיות זה בעצם נובע מאגוסאיטיות ?״ שאל ומיד צמצמתי את גבותיי ״ל-לא-״ ״אבל אתה מרגיש טוב שיש לצדך מישהו. ואיך המישהו האחר מרגיש ?״ שאל. הוא הפך את כל מה שאמרתי ! ״אני זוכר כשהתחלתי לצאת עם דרק הרגשתי בר מזל, איך מישהו מושך כמוהו מסתכל לכיוון שלי בכלל ?״ גיחכתי ״אהבתי לחשוב שהוא ירצה רק אותי ויהיה רק איתי.״ ״אבל ?״ שאל, כאילו והבין בעצמו שיש תפנית לסיפור היפה הזה. ״הוא לא הסתפק בי בלבד״ אמרתי ובלעתי רוק, מגחך לאחר מכן בשביל לא להפוך את המצב לעצוב. לא רציתי שירחם עליי, התגברתי על המקרה הזה מזמן. ״הוא מצא תחת יפה יותר״ הארי אמר ובעטתי בו מתחת לשולחן ״תשתוק״ אמרתי בטיפת כעס. מה אם הארי פשוט בודד ? אולי בגלל זה הוא הציע לקחת אותי איתו לאכול, כי הוא לבד. בדיוק כמוני. ״גם אתה בגדת בו״ לפתע אמר ולבי נחת ״הוא בגד קודם״ מיהרתי לומר בשביל להצדיק את עצמי, למרות שידעתי שדבר לא יצדיק את זה. ״אני לא שופט אותך.״ לפתע אמר בחיוך מוסתר ״זה בטח הרגיש טוב לעשות משהו רע ולאהוב את זה...״ לחש, ולפתע ידו החליקה מתחת השולחן על הירך שלי בעדינות והשתתקתי, חש את לבי הולם בחוזקה ודמי בוער בעורקיי. ״תגיד לי לואי... כמה טוב זה הרגיש ?״ הוא לחש. נשימותיי נקטעו בגרוניי ושפתיי פרודות, יכולתי לחוש את גופי מתכווץ למגע שלו ואיבר מיני מתקשה, הסתכלתי עליו ועלה לו חצי חיוך. אני שונא אותו. נשכתי את שפתיי, מביט בעיניו הירוקות. ״מאוד טוב״ פלטתי בקול כנוע, נושך את שפתיי לאחר מכן ומבחין במבט הרעב שלו עליי, הוא גלגל את עיניו וקם ממקומו, גורם לי לזקוף את גבותיי. ״בוא נמצא מקום שקט״ לחש והושיט את ידו. הסתכלתי על כף ידו המזמינה והושטתי לו את ידי, נעזר בו בשביל לקום ואז הלכנו לכיוון השירותים. עצמתי את עיניי בתסכול שהוא מקבל מה שרצה בדיוק מההתחלה, אבל לעזעזל לא היה לי אכפת יותר. נכנסנו לתוך חדר השירותים והוא נעל אותו מבפנים, כאילו ועשה זאת בעבר. הוא צעד לעברי ואחז בזרועותיי, מצמיד אותן לקיר ומשאיר אותי חסר אונים מולו. העליתי את עיניי באיטיות פוגש בזוג הירוק שלו וחש את לבי הולם בחוזקה. התחננתי שייגע בי, לא יכולתי לעמוד בפניו. הוא התקרב עם פניו ואפו שפשף את שלי, גורם לנשימותיי להיות חדות ולא יציבות, לעזעזל הארי. ״אל תמנע מעצמך את הנאות החיים כי אתה בהיריון״ לחש לואזני וירד עם שפתיו להרכין נשיקה רכה לצוואר שלי. שפתיי נפערו ועצמתי את עיניי, מתענג על שפתיו החמות שמצצו את הנקודה הרגישה בצוואר שלי וגרמו לרגליי לרעוד. ״ה-הארי״ נשמתי, הוא החליק את ידו באגני אל הישבן שלי, סוחט אותו באגרסיביות וגורם לי לפלוט גניחה חלשה. לפתע עמד על ברכיו והוריד את מכנסיי, הסתכלתי עליו מבולבל ונבוך. הוא הוריד את הבוקסר וחשף זקפה קשה ורטובה שגרמה לי לעצום את עיני במבוכה. הדבר הבא שהרגשתי היה את שפתיו עוטפות ברכות את איבר המין שלי. ״פ-פאק״ קולי היה חנוק. ״תישאר יציב, לעזעזל״ הוא פלט ויישר את ברכיי. נשענתי עם ידיי על השיש ואז הרגשתי את הלשון שלו עוברת בכל האורך ואני נעשה חלש. לעולם לא נתתי למישהו לעשות את זה. אני מתכוון, למצוץ לי. הוא הכניס את זה לפה שלו ומצץ כה חזק וטוב, גנחתי בחולשה, חש את ברכיי רועדות ודעתי משתבשת. ״הארי...״ גנחתי, אוחז בשיערו בחוזקה. הוא מצץ כה חזק שהייתי מופתע מאיך הוא מצליח לעשות את זה. ראשי נשען לאחור ועיניי עצומות, שפתיי פעורות ומסוף גרוני נפלטות גניחות לא רצויות. ״ה-הארי כן״ גנחתי, מושך בשיערו הארוך בלי לחוש בכך, מקרב אותו אליי שיהיה עמוק יותר, פאק. זה בהחלט לא היה דייט.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
