שלחתי במחשב את המסמכים לפיטר ואז נשענתי בכיסא לאחור, מסתכל על עצמי דרך המראה הקטנה שעל השולחן שלי, מחפש מיד כיוון אחר להביט בו. זה לא שלא אהבתי את עצמי, פשוט נמאס לי ממראה הבחור בעל השקיות מתחת לעיניים שלא מצליח למצוא דקה של שינה שלווה. דקה בלי מחשבה על הבחור בעל העיניים הירוקות. בלעתי רוק וגלגלתי את עיניי, תופס בעכבר המחשב ונכנס למשחק קלפים שיעביר לי את הזמן, כל דבר אחר שיגרום למוח שלי לחשוב אחרת. וכשהתחלתי לשחק, רק הרצתי את הרגע הזה בראשי שוב ושוב, את שפתיו הרכות והעדינות, המגע שלו שעטף אותי בחום, המבט המלא רגש שלעולם לא ראיתי עליו, ונפלתי לזה. לעזעזל נפלתי כלכך חזק, אני לא מפסיק לחשוב עליו, והוא לא מתקשר. שלפתי את הטלפון מכיסי ונשכתי את שפתיי, מסתכל על השם שלו ברשימת אנשי הקשר, מרגיש את לבי הולם בחוזקה רק מהמחשבה שאתקשר אליו ואשמע את הקול הצרוד והמושך שלו, אבל לא יכולתי. סגרתי את הטלפון ונאנחתי בתסכול, מלטף את בטני ונושך את שפתיי, רציתי לסיים עם היום הזה ולעוף מפה. הקירות של המשרד סוגרים אותי, אני חנוק פה. לאחר יום העבודה חזרתי הביתה, נכנס בשקט וסוגר אחריי את הדלת. הורדתי את הקפוצ׳ון הגדול מגופי ופלטתי נשימה שעמדה בגרוני, היה כלכך שקט והחושך בסלון העיד על כך שליאם עדיין לא חזר. נכנסתי למטבח והרתחתי את המים, מתכוון להכין לעצמי כוס תה. החיים כה משונים, יום אחד אנחנו בתחתית ויום אחרי זה אנחנו למעלה, המעברים החדים והמהירים הללו קשים לתפיסה לפעמים. נאנקתי בשקט מכאב שהורגש במרכז הבטן שלי ועצמתי את עיניי, נושך את שפתיי וממשיך להכין את כוס התה, מנסה להתעלם מהתחושה הזו שלא הניחה לי לשנייה, מהכאב הזה. ״מה אתה עושה ?״ קפצתי מבהלה וכוס התה נפלה מידי אל הקרקע והתנפצה. הסתובבתי במהירות ופערתי את עיניי בבהלה, מרגיש את לבי הולם בלחץ וגרוני נעשה יבש, דרק, מה הוא עושה פה ? יש סגול מסביב לעין ימין שלו ושאר הפנים חבולות ופצועות, כף ידו חבושה. שפתיי נפערו ולא הצלחתי לדבר, נבהלתי מזה שהוא כאן, כנראה התחבא וחיכה לרגע המתאים להפתיע אותי. ״מה קרה לך ?״ שאלתי בטיפת דאגה ופחדתי לעשות צעד לעברו, לא רציתי גם לדאוג לו כרגע, אבל לא שלטתי בזה. מה קרה לו ? ״כאילו ואתה לא יודע״ הוא פלט בארסיות והתקרב, גורם לגופי להתכווץ בפחד אך הוא לא בא אליי, הוא הרים את שברי הזכוכית שהיו ברצפה. ״דרק אל״ אמרתי מיד ואחזתי בזרוע שלו, מביט בזוג עיניו ״אתה תפצע את עצמך״ ״כאילו אכפת לך !״ הוא צווח גורם לי להיבהל ״הפסק להעמיד פני תם לואי״ ״אני לא יודע על מה אתה מדבר״ הנדתי בראשי וזקפתי את גבותיי בבלבול. הוא סילק את ידי ממנו וגלגל את עיניו. ״אתה שלחת את החבר שלך אליי״ ״מה ?״ שאלתי, החבר שלי ? ליאם ? אני לא מבין ! ״דרק מי ?״ ״בחייך לואי״ הוא גיחך והניד בראשו, מביט לעיניי לאחר מכן. ״מה נהיה ממך ? להתחבר לעבריינים ?״ ״מה ?״ שאלתי בשקט ולבי החסיר פעימה כשהבנתי על מי הוא דיבר, הארי. ״ה-הארי ? הארי עשה את זה ?״ ״אתה שלחת אותו אליי״ אמר ואני הנדתי בראשי במהירות, זה מטורף ! ״לא חשבתי שהוא יעשה דבר כזה-״ ״אל תיתמם...״ הוא צחקק והשפיל את מבטו ״דרק אני לא ידעתי שהוא יעשה דבר כזה, אני נשבע !״ אמרתי והתקרבתי אליו אך הוא לקח צעד לאחור שגרם לי לעצור במקומי, בלעתי רוק בלחץ, לא מצליח לדמיין שהארי הכה אותו. הוא אמר שטיפל בזה, חשבתי שדיבר איתו בנועם. הארי לא סיפר לי דבר, הוא רק העביר נושא כששאלתי אותו על זה. ״אתה אוהב אותו ?״ לפתע דרק שאל בשקט ולבי החסיר פעימה, הרמתי את מבטי אליו ושפתיי נפרדו, לא מצאתי מה לומר. זו שאלה כה מסובכת, שאלה שלעולם לא חשבתי עליה בכלל. ״לעזעזל המבט שלך אומר הכל״ הוא גלגל את עיניו והסיט את מבטו ממני, גורם לנשימתי להיקטע בגרוני ולמילותיי להיבלע. ״זה לא עניינך״ אמרתי בשקט, חש נבוך מהשאלה הזו שלא ציפיתי לה. ״אני רואה את התשובה בעיניים שלך״ אמר ולבי החסיר פעימה, כי לא הייתי בטוח בעצמי מה התשובה לשאלה הזו. ״אני מוכרח ללכת.״ הוא הסתובב ויצא מהבית, ולא יכלתי לומר דבר. בלעתי רוק ועצמתי את עיניי, לעזעזל לואי ! שלפתי את הטלפון מכיסי וחייגתי להארי, מרגיש מעט כועס ומבוהל ממה שקרה הרגע. ״אני עסוק״ הוא ענה בקולו השקט והצרוד ואני גלגלתי את עיניי והלכתי אל הסלון ״מה אתה חושב שאתה עושה ?!״ שאלתי בכעס, אך בעצם לא הייתה לי הזכות לכעוס ורגע לאחר מכן התחרטתי על ההתפרצות הזו. ״לעזעזל איתך הארי״ ״אל תאכל תסביכים על הנשיקה הזו, זה לא משהו שלא קרה בעבר״ אמר עם קול מאופק ולבי הלם בחוזקה. ״ל-לא לגבי זה״ אמרתי חש את לחיי מאדימות בשנייה, בלעתי רוק ועצמתי את עיניי, הנשיקה. ״דרק היה פה״ ״לואי אין לי זמן לשמוע זיוני שכל כרגע״ אמר בנשימה חדה אחת. ״הכית אותו ?״ שאלתי, מתעלם מדבריו. הוא לא השיב, גלגלתי את עיניי ונאנחתי, מתיישב באיטיות בספה בזמן שאחזתי בבטני ״הארי...״ ״תתפשט יא בן זונה״ הוא אמר לי וזה גרם לי לצחוק ולעצום את עיניי במבוכה ״זה התודה שאני מקבל ?״ ״לא, אני מתכוון-״ אמרתי בלחץ, חש את לבי הולם והמילים מתבלבלות לי. ״תודה, אני יודע שזה היה בשבילי אבל הוא נראה נורא.״ ״הוא תמיד נראה נורא״ אמר וזה גרם לי לגלגל את עיניי. נשכתי את שפתיי ופלטתי נשימה, מדמיין את הארי בראשי ורעב לראות אותו מולי כרגע, צמא לחוש בטעם של שפתיו. ״איפה אתה ?״ קולי יצא חלש ונואש משתכננתי, אך לא היה לי אכפת כלכך. ״עסוק״ אמר ונשם לרווחה, אבל היה כלכך שקט. ״אני בא אליך״ אמרתי, לא בביטחון כלכך כי זכרתי שהוא כל הזמן אמר לא להרגיש יותר מדי בנוח, שאני לא בא אליו יותר. ״כמה שיותר מהר״ פלט בקול חלש וצרוד שגרם ללבי להחסיר פעימה ולצמרמורת לזחול בגופי, נשכתי את שפתיי וחייכתי לעצמי, מנתק את השיחה ויוצא מהבית במהירות, תופס מונית שתקח אותי לביתו. אני לא יודע מה יש בו שגורם לי לחוש כך, לרצות בו יותר מכל דבר אחר. וככל שהמונית התקרבה ההתרגשות גדלה וגדלה. ירדתי מהמונית והלכתי לדלת ביתו, דופק ועומד בציפייה. הדלת נפתחה ומיד הרמתי את מבטי, הוא עמד שם כה יפה, לא לובש חולצה על גופו ושיערו אסוף ברשלנות, עיניו עייפות ואדמדמות ושפתיו תפוחות ונראות כה מפתות כרגע. ״אני מופתע שלא סירבת שאגיע״ אמרתי בשקט ועברתי אותו בשביל להיכנס, הסלון היה נקי כמו תמיד, תהיתי לעצמי אם יש לו מנקה או שהוא מנקה פה בעצמו. כששמעתי את הדלת נסגרת סיבבתי את מבטי וראיתי שהוא צועד לעברי. ״ואני מופתע שהגעת.״ אמר והחזיק בקבוק בירה בידו ואז שתה ממנו לגימה והסתובב חזרה למטבח. בחנתי את גופו מאחור ובלעתי רוק, צעדתי אליו בלי לחשוב, הרגשתי עיוור. ״איך אתה מרגיש ?״ ״בהיריון, כרגיל״ גיחכתי ועלה לו חצי חיוך שכמעט לא ניתן להבחין בו. נשכתי את שפתיי והשפלתי את מבטי, נבוך מלהביט בזוג עיניו הירוקות יותר משתי שניות שלמות. אך לא עמדתי בפיתוי, והסתכלתי שוב, חש את דמי בוער בלחיי ובטני מתהפכת עשרות פעם כשהבחנתי שהוא בוהה בי. ״אתה צריך להתרחק ממני״ לפתע אמר והסתובב, שותה מהבירה שבידו ומשאיר אותי חסר מילים. ״זה לא יהיה מקסים כלכך אני מבטיח לך״ ״אני לא מצפה לדבר ממך״ אמרתי והוא הסתכל עליי עם חצי ממבטו, בוחן אותי כאילו ניסה לקרוא אותי כמו ספר. ״אתה מצפה שאשאר.״ אמר. לבי נחת ובלעתי רוק, הוא נאנח והניח את הבירה על השיש ועמד עם גבו אליי. ״זה לא יותר מסטוץ בשבילי״ ״לא חשבתי אחרת״ אמרתי, נושך את שפתיי ומרגיש את העקצוצים הללו בלבי. הוא הסתכל לעיניי וריסק אותי בעזרת המבט הקטן הזה, הוא צעד לעברי ולבי הלם בחוזקה, הושיט את ידו לאגני והיא גלשה אל הבטן שלי. שפתיי נפרדו ונשימתי נקטעה בגרוני, נשכתי את שפתיי והשפלתי את מבטי. הוא היה שקט כרגע והסתכל על הבטן שלי כחושב על משהו שלעולם לא אדע, בחנתי את מבטו שנראה כה רגוע כרגע. ליטפתי את הלחי שלו וזה גרם לו להסתכל לתוך עיניי. לבי פעם בחוזקה ובטני התהפכה, דמי הלם בעורקיי כשהוא התקרב עם פניו ושפשף את אפו כנגד שלי, הייתי צמא לזה כלכך כרגע. עמדתי על קצות אצבעותיי וחיברתי את שפתיי עם שלו לנשיקה קטנה ומנחמת, מפריד את שפתיי לאחר מכן ונשען עליו, אך הוא לא חיכה יותר מדי זמן לפני שחזר לנשק את שפתיי עם המון תשוקה, תשוקה עזה שפילחה את איבריי במכה אחת מענה ומרסקת, כרכתי את זרועותיי מסביב צווארו והוא אחז בגבי התחתון והחליק את כף ידו לישבן שלי, לוחץ עליו ומחייך כנגד שפתיי, מנשק אותי במעט יותר אגרסיביות. ״הארי״ נשמתי בחולשה, מנשק אותו ונכנע לכל התחושות שלי, לכל הרגשות שצפו בגופי. לפתע הוא הרים אותי מאגני אל השיש ופישק את רגליי, עומד ביניהם ומרים את מבטו אליי. חייכתי וליטפתי את פניו, מתבונן בו ומהופנט מהיופי שלו. טבעתי בתחושה הזו, נכנעתי לה תוך שניות. זוג עיניו הירוקות היו כה חמות וטהורות כרגע, הוא נראה תם כשהביט בי כך. כמו ילד שזועק לעזרה, ואני התקווה האחרונה שלו. ״לעזעזל איתך לואי״ הוא פלט בשקט ונאנח. חייכתי ונשארתי באותה תנוחה שבה ידיי כרוכות מסביב צווארו, ידעתי שמשכתי אותו כרגע והוא הרגיש שהוא לא יכול לעשות דבר כי אני בהיריון. הוא מחכה לאישור. חייכתי לעצמי והתקרבתי לנשק את שפתיו, ממחליק את הלשון שלי כנגד שלו לנשיקה רטובה ואז הוא הרים אותי וגרם לי לצעוק ואז לצחוק ולאחוז בו חזק. קשרתי את רגליי מסביב אגנו ונשענתי עם ראשי על כתפו, הוא לקח אותי לחדרו והניח אותי על המיטה שלו כשהוא מעליי. לבי הלם בחוזקה ויכולתי להרגיש את המתיחה המענה בין רגליי, הוא חייך וליקק את צד שפתיו לפני שהרכין נשיקה לשפתיי, ירד בעדינות אל הצוואר שלי וליקק את הנקודה הרגישה שמתחת לאוזן שלי ולאחר מכן מצץ אותה, גורם לי להתפתל מתחתיו בהנאה. כאילו ולא ידעתי שככה זה יסתיים אם אגיע אליו.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
