הזמנתי קפה אל השולחן שלי, לא אתייבש בזמן שאני ממתין פה. הייתי מופתע שהתקשר לאחר כל הזמן הזה שניתקנו את הקשר, גם לא ידעתי אם כדאי לי להיפגש איתו. ידעתי על מה הוא רצה לדבר, על התינוק. בהתחלה שללתי את זה, אסור שיהיה לו קשר לתינוק שלי, אבל הוא זה שמבין הכי טוב מה עובר עליי. ואז הרמתי את ראשי והבחנתי בו נכנס לבית הקפה, דרק. ״מה שלומך ?״ שאל בנימוס והתיישב מולי, בלי להסתכל עליי, הוא רק חקר את הסביבה כהסחת דעת. ״למה רצית לפגוש אותי ?״ שאלתי, ואז הוא הסתכל עליי, בחן את הבטן הגדולה שלי ואני בטוח שזה הדהים אותו, אותי זה יותר הפחיד. אבל המחשבה על כך שבן אדם גדל בתוכי הייתה מדהימה. ״אתה אמור ללדת בקרוב, אתה יודע את זה ?״ שאל ״אני לא חסר אחריות דרק.״ אמרתי, המלצרית הניחה את הקפה שלי על השולחן והודיתי בשקט. ״יכולת להזמין עוד כוס״ אמר ונאנח ״בכל אופן, מה אתה מתכוון לעשות ?״ ״אני לא חשבתי על זה, אני לא יודע דרק״ אמרתי בתסכול בלי להסתכל עליו, אני מרגיש שהוא נוזף בי קצת. ״לא הייתי בהיריון לפני״ ״חוש ההומור שלך...״ גיחך והביט בי ״התגעגעתי לזה קצת.״ לא יכולתי לומר דבר, כמובן שגם אני התגעגעתי לכמה דברים אצלו אבל הכל שונה עכשיו, זה לא אותו הדבר, כנראה שזה לעולם לא היה זה. ״תחדול דרק...״ אמרתי מעט נבוך והוא ניער את מבטו והעביר את אצבעותיו בשיערו ״כן, צודק״ אמר בנשימה מהירה ״בעוד שבוע וחצי תצטרך ללכת לחדר לידה, שם יעשו לך ניתוח קיסרי להוציא את התינוק״ ״ז-זהו ?״ שאלתי מבולבל ״מה איתי ? מה איתו ?״ ״אני לא מבטיח לך שלאחר שהוא יצא מגופך תשרוד, הגוף שלך הסתגל לתנאי ההיריון והתינוק לא גדל כמו כל תינוק אחר, בגוף שלך אין מה שיש בגוף האישה אז אני לא מבטיח שהוא יוולד תקין״ הוא הסביר ״לפי ההערכות שלנו הוא יוולד מעוות, עם פגם כלשהוא.״ ״אל תגיד את זה״ אמרתי בשקט ובקול חנוק, זה הילד שלי. לא רציתי לדמיין אותו אחרת ממה שכבר דמיינתי, תינוק יפהיפה. ״כשיהיה לך צירים תתקשר אליי, אסיע אותך לבית החולים ורופא מוסמך משלנו יעשה לך את הניתוח הקיסרי, אתה כמובן לא חייב לענות לו על אף שאלות שישאל, מן הסתם שהוא יהיה סקרן לגביך״ אמר ״צירים ?״ זקפתי גבה בבלבול ״כאבים בלתי נסבלים, זה ההתראה לכך שאתה צריך ללדת.״ אמר, אבל יש לי כאבים בלתי נסבלים כל יום, זה יחמיר ? פחדתי כלכך. ״בסדר״ אמרתי, הסתכלתי לעיניו וכעסתי כלכך שהכניס אותי לכל הסיפור הזה. ״חוץ מזה איך אתה מרגיש ?״ שאל ״גדול, מאוד גדול״ אמרתי בתסכול ״אתה נראה נהדר לואי״ אמר וזה גרם לי לחייך, זה נחמד מצידו, אחרי כל מה שעברנו הוא נורא נחמד כלפיי. ״תודה דרק, גם אתה לא רע בכלל״ אמרתי בחצי חיוך, לא שיקרתי, הוא תמיד נראה טוב בעיניי, אבל זה לא היה מספיק. ״עכשיו אתה סתם מתחנף״ אמר וזה גרם לי לגחך, אני שמח שאנחנו בסדר. לאחר שיחה שבה התעדכנו עם אחד השני, נאלצתי לחזור לביתו של הארי. את הפרט הזה החסרתי מהשיחה, אני עם הארי, הוא גם לא שאל עליו. הגעתי לביתו וכשנכנסתי הוא התהלך בסלון בעצבים ואני נעצרתי במקומי, אף פעם לא ידעתי מה תגובתו תהיה אליי כשהוא עצבני. ״היי״ אמרתי והוא הסתכל עליי, פולט נשימה ומעביר את אצבעותיו בשיערו הארוך. ״א-איפה היית ?״ שאל, נראה מוטרד ממשהוס ״נפגשתי עם דרק״ אמרתי והמבט המתוסכל והאבוד שלו לא השתנה לרגע, הוא לא היה מופתע כלל, כנראה שזה לא כלכך עניין אותו. ״דיברנו על הלידה שתהיה בקרוב״ ״מאוד בקרוב...״ מלמל וצעד אליי, מסתכל לתוך עיניי בלי לומר דבר אך שמעתי את הצעקה שלו בלי שצעק אותה בכלל. צעדתי אליו ועמדתי על קצות אצבעותיי לנשק לשפתיו הרכות, ואז חיבקתי אותו, מצמיד את ראשי לחזה שלו ועוצם את עיניי. עברו מספר שניות עד שהוא עטף אותי בזרועותיו, ליטף את שיערי ברכות שהתמכרתי אליה. ״אתה כלכך טוב לואי.״ אף פעם לא הבנתי מה כוונתו בזה. ״במה אני טוב ?״ שאלתי בשקט והסתכלתי לעיניו הירוקות. ״בלרפא אותי״ אמר בשקט והתבונן בי, ועדיין לא הבנתי את כוונתו. ״ובכן, אומרים שחיבוק שווה לליטול כדור אנטיביוטיקה״ משכתי בכתפיי והוא גיחך ״חכמולוג... אף אחד לא אוהב כאלה״ הוא הקניט ועקף אותי למטבח, הסתכלתי עליו בחיוך ונשכתי את שפתי התחתונה, הוא מת על זה. ״מה אוכלים היום ?״ שאלתי בזמן שצפיתי בו מחפש בארונות המטבח וסוגר אותם בייאוש. ״המבורגר ?״ שאל ושלף את המפתחות של המכונית שלו, גיחכתי וגלגלתי את עיניי ״אני לא שמן מספיק הארי ?״ שילבתי את זרועותיי ״מתי תלמד לבשל ?״ ״הי, אני יודע לבשל״ אמר ומשך באפו, הסתכל לצד ״זה פשוט תמיד נשרף״ ״המבורגר זה טוב בשבילי״ אמרתי והוא חייך וחשף אחת מגומותיו המקפיאות. יצאנו מביתו ומשום מה הוא לא צעד למכונית, הוא הביט בי. ״מ-מה ?״ ״חשבתי שלא אמשך אליך כשהבטן שלך תגדל ככה״ אמר, אני לא יודע אם זה רע או טוב. ״אבל לעזעזל אתה נראה טוב לואי״ חייכתי נבוך מעט והשפלתי את מבטי, ואז הוא אחז בסנטר שלי והרים את מבטי אליו, מתקרב לנשק את שפתיי לנשיקה מעט גסה, משתקת וממכרת. תפסתי בעץ שמאחוריי ונדרכתי בכאב כשנדקרתי ממנו ״ל-לעזעזל״ פלטתי, מסתכל על כף ידי ומבחין במעט דם. ״זה דקירה קטנה״ אמר וצעד למכונית שלו ״בוא, יש מגבונים במכונית״ נכנסתי למושב שלצדו ופתחתי את תא הכפפות, חש את לבי נוחת כשהבחנתי בשקיות מלאות באבקה לבנה, אך לפני שהספקתי להסתכל יותר מדי זמן הוא סגר את תא הכפפות והושיט לי מגבונים. ״לא היית צריך לראות את זה...״ מלמל, והחל לנסוע. הוא משתמש ?! א-אני יודע שהוא בחור די מפוקפק, אבל זה לא מתאים לו. ״בשביל מה אתה צריך את זה ?״ שאלתי, הוא גיחך כאילו זרק עליי כרגע. ״עוד אחד...״ מלמל ״תניח לזה״ ״איך לא ידעתי ש-״ ״לואי, תניח לזה״ קטע אותי בטיפת כעס. נשמתי עמוק, רציתי לצאת מהמכונית וללכת מפה. כל דבר כזה ישר גרם לי לחשוב עליו איך הוא יתפקד כהאבא של הבן שלי. שלנו. הוא סוחר סמים ? היו שם בערך חמישה שקיות, אין מצב שכל זה שלו נכון ? מה הוא עושה ?
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
