שכבתי במיטת הניסויים ודרק בדק לי את הבטן, בודק אם יש דופק או אם לחץ הדם שלי גבוה. פחדתי לתת לו לבדוק אותי אבל לא הייתה לי אפשרות אחרת. ״סיפרתי לך על ההופעה שיש ביום רביעי ?״ שאל, מחפש נושא שיחה איתי, עד עכשיו נמנעתי מלדבר עמו. ״לא.״ אמרתי בפשטות, מחכה שיסיים. ״להקה ממש טובה הולכת להופיע, רוצה נלך ?״ שאל. הסתכלתי עליו ושפתיי נפרדו, רציתי להגיד לא בחוצפה אבל לא רציתי לפגוע בו. למה אינו מבין שזה נגמר בינינו הפעם באמת ? הסתכלתי לעיניו והוא באמת הסתכל עליי בציפייה שאשיב לו. ״לא תודה״ אמרתי בלי להסתכל עליו. הוא נאנח והסתובב להחזיר את כלי העבודה שלו, הורדתי את החולצה שלי ובלעתי רוק, מתיישב ומסתכל עליו. ״זהו ?״ ״יש לך מישהו ?״ הוא הסתובב, לבי החסיר פעימה ושפתיי נפרדו. למה שיחשוב שיש לי מישהו ? התכוונתי להשיב לא אבל זה לא באמת העניין שלו אם אני יוצא עם מישהו, רציתי להשאיר אותו בספק. ״זה לא עניינך דרק״ אמרתי והוא נראה כועס על המשפט הזה. נעמדתי ובלעתי רוק, מנסה להימנע מליצור איתו קשר עין ״הכל תקין ?״ ״הכל תקין.״ הוא אמר, מסתכל עליי. הנהנתי ומיד עברתי אותו בשביל לצאת מפה. פולט נשימה כבדה לאחר מכן והולך למעלית, יורד לקומת הקרקע. רטט הורגש מהטלפון שלי ומיד שלפתי אותו להסתכל, מלא ציפייה שזה הארי אך זה לא הוא. לעזעזל ! לא יצרתי איתו קשר מאז שבוע שעבר, שבאתי לביתו ושכבתי איתו כמו אידיוט. אני נעשה עיוור איתו, אני לא בטוח למה. יש בו משהו שובה ללא ספק, הוא מושך וסקסי. אבל משהו בו צועק להתרחק ממנו, וכשאני שומע את הקול הזה בראשי שצועק לי להתרחק, אני נעשה גם חירש. הוא לא מאמין לגבי מה שאמרתי על ההיריון ואיני מאשים אותו, אם הסיטואציה הייתה הפוכה לא הייתי מאמין לו. אתמול רציתי ללכת לביתו אך ידעתי שאם אלך אשכב איתו שוב, ואז רציתי יותר ללכת. לבי החסיר פעימה ונשכתי את שפתיי, מנסה להתאפס על עצמי.זה מגוחך לרצות מין כלכך, אני בטוח שאלה ההורמונים של ההיריון. יצאתי החוצה בדרכי לבית, בשעות האלה הייתי באמצע העבודה ועכשיו אין לי תעסוקה.אני חושב שאני צריך את החופש הזה, אנצל את הזמן הזה בשביל לנוח. שהגעתי הביתה שמעתי צחקוקים של ליאם עם מישהי, הנחתי שזו הייתהג׳ניפר. לא אהבתי להרגיש שהנוכחות שלי תפריע לרגע האינטימי שלהם, לפי הריח הוא בישל לה משהו. הלכתי בשקט למטבח וראיתי בתנור עוגה, עוגת שוקולד. זקפתי את גבותיי בהתלהבות והחשק נעשה חזק, התכופפתי ופתחתי את התנור, הוא לא היה חם כלכך. הוצאתי את העוגה אל השיש וחתכתי ממנה פרוסה, עוצם את עיניי ומתענג עלהטעם. אני בספק אם ליאם הכין את זה בעצמו, לעזעזל זה טעים. לקחתי ביס נוסף ונשענתי עם ידי על השיש, לקחתי עם היד חתיכה גדולה מהעוגה והתכוונתי לקחת ממנה ביס, אך חלק ממנה סתם נמרח על פניי. ״למה ג׳ניפר וליאם לא אופים בשבילי כל יום ?״ מלמלתי לצמי, עוצם את עיניי ולוקח עוד מהעוגה, השוקולד הזה מטורף. לקחתי מהארון שוקולד למריחה וחיממתי אותו במיקרוגל, שיהיה נוזלי בשביל שאשפוך אותו על העוגה. כשזה התחמם שפכתי את רוב השוקולד על העוגה ולקחתי עם ידי עוד, קופץ מבהלה וחש את לבי נוחת כששמעתי צעקה. ״לואי !!!״ ג׳ניפר. עצרתי והסתכלתי עם עיניי אל פתח המטבח, זוקף את גבותיי בתמימות. ״ג׳ניפר ?״ פלטתי וליקקתי את קצות אצבעותיי המלאות בשוקולד, מכחכח בגרוני ומסתכל על העוגה ההרוסה שלה. בלעתי רוק בלחץ וניסיתי לחייך, ואז ליאם בא. ״מה קרה ?״ שאל ואז הסתכל עליי מוזר ״הפנים שלך מלאות בשוקולד״ ״הוא אכל את העוגה !״ ג׳ניפר אמרה והסתובבה בכעס לצאת מפה, ליאם קימט את אפו והסתכל עליי מבולבל ״לואי מה לעזעזל נסגר איתך ?״ ליאם שאל ויצא גם אל ג׳ניפר. עמדתי עדיין במקומי חסר מעשה, מה הם רוצים שאשיב להם ? ״ג׳ניפר זה היה מתכון נהדר, אולי תלמדי או-״ ״תשתוק !״ היא צעקה מהסלון. גלגלתי את עיניי ולקחתי חתיכה קטנה אחרונה מהעוגה. לאחר מכן יצאתי אליהם והם נראו כעוסים. ״ה-היי, זה רק עוגה״ אמרתי וג׳ניפר הסתכלה עליי בכעס. ״זאת הייתה העוגה שלנו !״ היא צעקה ״לא פלא שהשמנת ככה״ ״מה ?״ שאלתי מבולבל והסתכלתי על הבטן שלי, מלטף אותה ורואה כמה עגולה היא. ״לא השמנתי״ ״מה שתגיד...״ היא פלטה והסתכלה על ליאם, כאילו מחכה שיעשה משהו. לא חיבבתי אותה כלכך, היא הייתה רצינית לגבי דברים חסרי חשיבות. אני לא בטוח גם מה ליאם מוצא בה חוץ מהתחת המחוטב שלה. ״אני צריך לזוז״ אמרתי, מחפש תירוץ לצאת מפה. אני מקווה שהיא תאפה עוגה ותשמין ממנה ! הלכתי למטבח לשטוף את ידיי ואת השוקולד מהפנים שלי ואז הסתובבתי אל הדלת, כשפתחתי אותה הסתכלתי על ליאם וג׳ניפר שהביטו בי כאילו מחכים שאצא, לא יאמן. יצאתי מהבית בלי להיפרד מהם והלכתי בכעס, תוחב את ידיי לתוך הכיסים שלי ופולט קללה. בלי להתחיל את הוויכוח המיותר שיצוץ בראשי אני מחליט פשוט ללכת להארי, כן לעזעזל נכנעתי למרחק הזה. הוא לא יוצר איתי קשר, אני לא איתו. אבל הוא עובר בראשי מדי יום, אני פשוט חושב עליו בלי לרצות בזה. וכשירדתי מהמונית עצרתי במקומי, מתחרט שבאתי הנה. מה אגיד לו ? הוא ינסה להזרים אותי לשכב איתו ואני לא במצב רוח לזה כרגע. אחזתי בבטני והלכתי אל דלת ביתו, נושך את שפתיי ונושם עמוק לפני שדפקתי בדלת. לאחר כמה שניות הוא פתח וכשראה שזה אני הוא גלגל את עיניו בזלזול ונכנס לביתו, הוא נראה כועס. נכנסתי באיטיות וסגרתי אחריי את הדלת. ״אני עסוק לואי, בפעם אחרת אולי״ אמר והתעסק בטלפון שלו, נראה ממש עצבני. לבי החסיר פעימה למראההמושך שלו וכל המחשבות התנקו מראשי בין רגע. ״אתה זוכר את השם שלי ?״ שאלתי בשקט והוא הסתכל עליי עם עיניו לרגע קצר, לא משיב על השאלה. התשובה הרי ברורה. ״התחלת להרגיש ממש בנוח״ הוא פלט והסתכל עליי, מבטו היה קצת מרתיע אך שכנעתי את עצמי לא לחפש תירוץ ללכת. ״אף אחד לאנכנס הנה ללא הזמנה.״ ״אם אתה כלכך לא רוצה אותי פה אלך״ אמרתי, מקווה עמוק בפנים שהוא יגיד לי להישאר, לא כי רציתי, כי הרגשתי שאין לי מקום אחר ללכת אליו. אך בו זמנית, חיכיתי שיבקש ממני ללכת. הוא שתק והסתכל עליי, התקרב בצעדים איטיים ומרתיעים שגרמו ללבי להחום בחוזקה. ״לא אכפת לי מה הכנסת לעצמך לראש, שאתה בהיריון או שאתה חייזר מזדיין, אני לא חלק בחרא הזה, אתה מבין ?״ שאל בתוקפנות אך בקול שקט והסתכל לעיניי, עיניו היו כה חשוכות ואפלות, הרגשתי שבא לי להיבלע מתחת לקרקע. ״אם זיינתי אותך יותר מפעם אחת אל תחשוב שאתה יותר מזונה נוספת בשבילי״ הסתכלתי עליו ולבי נחת, הייתי המום. לא ידעתי שבן אדם יכול להיות כזה רע. לא ראיתי שום היגיון או רגש בעיניו, שנאתי מזה שפחדתי ממנו כשהוא התנהג כך. הוא עיקם מעט את ראשו, כאילו מחכה שאגיד משהו אך דבר לא יצא מפי. ״אתה יכול ללכת עכשיו.״ אמר בשקט, הסתכלתי לעיניו וחיפשתי אותו שם, אבל לא הכרתי את הארי, לא באמת ידעתי מי הוא. ״לא הכנסתי לעצמי לראש שאני בהיריון״ היה הדבר היחידי שאמרתי, איך הוא מזלזל בזה ? סיפרתי לו למרות שחתמתי על סודיות, אני סובל כל יום והוא פשוט מזלזל בזה ? ״לא אכפת לי !״ הוא צווח ונפלט מסוף גרוני קול מבוהל, הוא התקרב והסתכל עליי מלמעלה. ״תזדיין מפה !!!״ ״איך אתה סובל את עצמך ?!״ פלטתי, הוא הסתובב בכעס תוחב את אצבעותיו לשיערו ונראה כאילו מתנשם חזק בכעס, כאילו וכל רגע הוא יתפוצץ. ואז פחדתי, פחדתי להסתכל על החוסר שליטה שלוומיהרתי לדלת לצאת מהדירה, וכשסגרתי אחריי את הדלת יכולתי לשמוע שמשהו נזרק עליה כלכך חזק עד שנשבר. שפתיי רעדו מעט ונשימותיי היו המומות, לבי התכווץ וגופי קפא למספר שניות. מיהרתי ללכת מפה כאילו ורוצח מחפש אחריי, לא יכולתי להתקרב לבן אדם הזה, הוא משוגע לגמרי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
