ליאם בא אליי עם כוס תה וצלחת עוגיות מתוקות, חייכתי והודיתי לו על כך. כרגע שכבתי בספה עם שמיכה חמה וריחמתי על עצמי. ״החבר האידיוט שלך התקשר אליי מספר פעמים-״ ״אל תענה לו״ מיהרתי לומר. לא אקבל ממנו את הזריקה הזו, זה כואב מדי. ״ א-אני לא יכול לתת לו להמשיך עם זה...״ אמרתי בנשימה חלשה ובלעתי רוק שצרב בגרוני לפני שהסתכלתי על ליאם שלבש את המבט המרחם שלו, לא התרגשתי מזה. ״אני סובל תחת חסותו.״ ״תחת חסותו ?״ ליאם שאל וגלגל את עיניו, לקח את כוס התה שהביא לי ושתה ממנו. ״אתה לא תחת החסות של אף אחד״ ״בגללו אני מרגיש ככה״ אמרתי והתכרבלתי בשמיכה, עוצם את עיניי. ״חוץ מזה, כולם יכולים לחלות סתם ככה״ אמר. ״לא, הבטן שלי כואבת״ אמרתי בתוקפנות, הוא פשוט לא מבין אותי. ״כי הוא מזריק לי חרא.״ ״איך לעזעזל אתה לא שואל אותו מה הוא מזריק לך ?״ ליאם שאל, שותה מכוס התה שלי וצופה בסרט. ״אתה חושב שלא שאלתי ?״ זקפתי את גבותיי ״הוא עונה לי במונחים מדעים ולא מובנים״ הטלפון של ליאם צלצל והוא הסתכל על המסך כמה שניות לפני שניתק והסתכל עליי, מהדק את שפתיו ומנסה לשלוח חיוך. ״דרק ?״ שאלתי ״לא, זה אף אחד״ אמר בלי להסתכל עליי ״גם אליי אף אחד מתקשר לפעמים-״ ״בחייך לואי תעזוב את זה״ אמר בגיחוך ״זאת רק ג׳ניפר״ ״ג׳ניפר ?״ שאלתי בקול שקט, מסתכל עליו לרגע ובוחן את הלבוש שלו, היו לו תוכניות להיום ? בלעתי רוק והתיישבתי, מסלק ממני את השמיכה ״התכוונת לצאת היום ?״ ״מה זה משנה ?״ שאל ״אלוהים ליאם למה אתה אידיוט ?״ שאלתי וצמצמתי את גבותיי, אני לא רוצה שיישאר בבית איתי רק כי אני חולה. ״תפסיק להתנהג כמו אמא, אני בסדר״ ״אני לא פה בגללך״ אמר ולפי טון הדיבור שלו ידעתי שהוא משקר. הסתכלתי לעיניו ונשמתי עמוק. ״אני מרגיש בסדר״ אמרתי, חש את הבחילה בבטני ואת הקיבה שלי משתוללת ורגע לאחר מכן התקפלתי והקאתי על נעליו, משתעל ועוצם את עיניי. ״פ-פאק לואי״ ליאם פלט בגועל ״בכל מקרה הערב שלי היה נגמר ככה אם הייתי יוצא לבר, לא כך ?״ ״מ-מה ?״ גמגמתי, מנקה את פי וחש את כפות ידיי רועדות ודמעות עומדות בעיניי ״ג׳ניפר השיכורה הייתה מקיאה עליי״ אמר כבדיחה ולמען האמת זה גרם לי לגחך. הסתכלתי עליו והוא בדיוק קם והלך למטבח, חוזר עם גליל נייר גדול ומיד נעמדתי ״ליאם אני אנקה את זה״ אמרתי אך הוא לא נתן לי את הנייר ״לך תנוח, זה בסדר״ אמר, הולך אל הקיא ומנקה אותו. הוא לא נגעל ? ״ליאם אתה דוחה״ אמרתי בשקט, מסתכל עליו מנקה את זה וכלכך הודיתי לו על כך. ״אתה דוחה, למה אכלת תירס ?״ שאל. צחקתי וגלגלתי את עיניי. ״אני חושב שאכלתי משהו מקולקל...״ פלטתי והלכתי למטבח, פותח את המקרר ולוקח את בקבוק המים. שתיתי ממנו מספר לגימות שגרמו לי להרגיש טוב יותר. הסתכלתי על ליאם שחלץ את נעליו והניח אותן על עדן החלון. לא רציתי שיישאר בבית רק בשבילי, חוץ מזה הכאבי ראש באים והולכים כך שאני לא מרגיש חולה, הוא לא צריך להשגיח עליי. חזרתי אל הספה ונשכבתי בה, עוצם את עיניי בעייפות. ״אתה שוב הולך לישון ?״ ליאם שאל מופתע, פקחתי את עיניי להביט בו. ״ישנת כל היום״ ״אני משלים שעות שינה מימים קודמים״ אמרתי ועצמתי את עיניי, שומע צליל מזלזל מצידו שגרם לי לפקוח את עיניי שנית. ״אתה מפריע לי לישון, תצא לסידורים שלך ותעזוב אותי״ אמרתי, אך הוא חייך כאילו אני מדבר שטויות. ״אני מעריך את זה ליאם-״ ״לואי תשתוק״ הוא קטע אותי, גלגלתי את עיניי והנחתי את ראשי, עוצם את עיניי. היה שקט, אני לא יודע אם ליאם בוהה בי או שהוא בוהה בטלוויזיה. כרגע משודר סדרה שהוא אוהב, מה אם הוא נשאר בשביל הסדרה והקטע שאני חולה זה תירוץ ללהישאר לצפות בה ? ״תנמיך״ אמרת בשקט, הוא נאנח והקול של הטלוויזיה הוחלש. ליאם תמיד מתנהג כמו אמא דאגנית, לא משנה מי יהיה חולה הוא ירגיש את הצורך לטפל בו. הוא רוצה להיות או רופא או פסיכולוג, אני חושב שאם יהיה רופא הוא יהיה מצויין בזה. יכולתי לשמוע את הדלת נפתחת אך התעלמתי, מנסה להישאב לשינה עמוקה ומרגיעה- ״אתה צוחק עליי ?!״ קפצתי מבהלה מקולו של דרק, פקחתי את עיניי במהירות כאילו והתעוררתי מסיוט, רק שהתעוררתי אל סיוט. התיישבתי באיטיות והסתכלתי עליו מבולבל, מ-מה הוא עושה פה ? ״ליאם...״ הסתכלתי על ליאם והוא הנהן וקם ללכת אל חדרו. העפתי את השמיכה ממני והשפלתי את מבטי, חש את לבי מתכווץ. ״אתה לא עונה לי לשיחות״ דרק אמר בכעס והתיישב איפה שליאם ישב לפני רגע, הרמתי אליו את מבטי ונרתעתי רק מלהסתכל עליו. ״לא באת הבוקר, אתה חושב שזה משחק ?״ ״תעזוב אותי...״ פלטתי בשקט והסטתי את מבטי ממנו, שומע אותו ממשיך לזרוק לעברי מילים אך עצמתי את עיניי מרגיש כאב ראש נוראי ״תשתוק !״ הסתכלתי עליו בכעס. שפתיו פרודות והוא זקף את גבותיו, הוא מוכן להניח לי ?! ״זה בגלל שהלכתי אתמול בלילה ?״ שאל. הוא לא מקשיב לי אף פעם כשאני מדבר ? שאלתי את עצמי. בלעתי רוק והידקתי את כפות ידיי, חש בלבי מתכווץ והדמעות שחונקות את גרוני. ״מה קרה הפעם ?״ שאל בזלזול גורם לי להסתכל עלי בכעס ולחוש את הדמעה הקרה זולגת מעיניי. ״אני לא מרגיש טוב״ אמרתי בפשטות, נושם עמוק ומסיט את מבטי מהגוש החסר רגש הזה. ״לך לא אכפת בכלל-״ ״בטח שאכפת לי״ אמר ומיד הנדתי בראשי, מילים יפות, זה הכל. ״כואב לי דרק״ אמרתי כמעט ללא קול, חש את שפתי התחתונה רועדת. ״אני לא מצליח להירדם כל הלילה מרוב שכואב לי״ ״איפה ?״ שאל בוחן את פניי ״איפה עוד ?״ שאלתי מגלגל את עיניי ממנו ונושך את שפתיי, מנסה לבלוע את גוש הדמעות שחנק את גרוני ללא הצלחה. ״בבטן ?״ שאל, וכשלא עניתי לו הוא הבין שהתשובה חיובית. הוא שלח את ידו לעברי ומחה את הדמעה מפניי, מלטף ברכות עם אגודלו ומצליח איכשהוא להרגיע אותי. הסתכלתי לעיניו וכלכך רציתי שיראה אותי, שירחם עליי. ״נעצור את הניסוי״ ״מ-מה ?״ לבי החסיר פעימה, תחושת הקלה עצומה עברה בכל גופי והסתכלתי עליו מבולבל, לא בטוח ששמעתי נכון. ״עד שתרגיש טוב יותר.״ אמר ולבי נחת. השפלתי את מבטי ורציתי לצווח, הוא צוחק איתי ? ״אתה רוצה שנלך לישון ?״ הסתכלתי לעיניו וכף ידו עברה בעדינות בגבי, הוא חושב שאלך לישון איתו ? הורדתי את היד שלו ממני והסטתי את מבטי. ״אלך לישון.״ אמרתי וקמתי מהספה, מסרב להסתכל עליו כרגע. ״לילה טוב״ הלכתי לחדר שלי ולאחר שנכנסתי סגרתי את הדלת, מרגיש בכאב החד בבטני והתקפלתי, נשען על השולחן כתיבה הישן שלי. עצמתי חזק את עיניי והידקתי את לסתי, נושם באיטיות ומנסה להירגע, אך זה הפך לכואב יותר וזה גרם לי להאנק בקול, מה קורה לי ?! שמעתי את דלת החדר שלי נפתחת ולאחר מכן זרוע חזקה אוחזת בי בשביל לעזור לי להעמד. ״לואי אתה בסדר ?״ דרק שאל, עצמתי את עיניי וצעקתי בכאב, מתקפל ומרגיש שאני עומד לקרוס, אני לא יכול. ״לעזעזל, לואי״ הוא הרים אותי בין זרועותיו והרגשתי שגופי רועד וחלש, הוא הניח אותי על מיטתי ופקחתי את עיניי באיטיות, רואה מטושטש בגלל הדמעות שעלו לעיניי במהירות. בפתח החדר עמד ליאם שהסתכל בדאגה ולא התערב, ולצידי דרק שמנסה לדאוג לי. עצמתי את עיניי והתנתקתי מהכל, אסיר תודה שכרגע אני לא מרגיש את הכאב הזה. ״בייב, תביט בי״ דרק ליטף את פניי, הנעתי את שפתיי בשביל לומר ׳אני בסדר׳, אך לא הצלחתי להשמיע קול. פקחתי את עיניי רואה את דרק ממולי, לחוץ כאילו ואני עוד רגע מת מולו. ״היי, תביט בי.״ אמר והתפקסתי על זוג עיניו החומות, חש את לבי מתכווץ וכאב קטן בבטני. ״כואב לי״ מלמלתי כמעט ללא קול, מסיט את מבטי ממנו ובולע רוק. ליאם כבר לא עמד בפתח הדלת, זה רק אני ודרק פה עכשיו. הסתכלתי לעיניו ושפתיי רעדו, פחדתי לזוז. ״תשחרר אותי מזה...״ לחשתי, חש את לבי מתכווץ ודמעות חונקות את גרוני ״בבקשה דרק, תשחרר אותי מהניסוי הזה.״ ״אני לא יכול״ לחש תוך כדי שליטף את פניי והניד בראשו. הרגשתי כלוא. משותק פה מולו וחסר יכולת, הסתכלתי לתקרה שמעליי ונשמתי עמוק, חש את הדמעה שזלגה מהעין שלי כרגע. ״תצא מפה״ אמרתי בשקט, לא מביט בו. הוא נישק את המצח שלי וליטף את שיערי ״לילה טוב בייב.״ לחש. רק כששמעתי את הדלת נסגרת פקחתי את עיניי, יבבה נפלטה מפי במידיות וקברתי את פניי בכרית, בוכה לתוכה בחולשה ובחוסר אונים. צלצול הטלפון שלי נשמע ושלחתי את היד אל השידה, רואה מספר לא מוכר. לבי החסיר פעימה והסתכלתי על המסך, רואה מעט מטושטש אך מזהה את התמונה המלאה. זה הוא ? עניתי לשיחה אך שתקתי, מחכה לשמוע קול. ״בוא אליי.״ קול צרוד ומעט כועס נשמע מהצד השני, זה הארי. עצמתי את עיניי והידקתי את שפתיי. בוא אליי ? הוא חושב שאני בובה ?! לא אבוא אליו שיתנחם בגופי כשהוא קצת מדוכדך. ״לך תזדיין הארי...״ פלטתי בשקט ובקול רועד וניתקתי את השיחה, עוצם את עיניי הרטובות ונכנס מתחת לשמיכה, אחזתי בבטני שכאבה מדי פעם וניסיתי להירדם, להיכנס לחלום שבו אני נמצא במקום טוב יותר.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
