בזמן ההליכה לביתו של הארי לא יכולתי להפסיק לחשוב על זה. ובכן, אולי אני מקשה על הכל סתם, אפשר לנסות לדבר איתו על הסמים בלי שיווצר כזה סיפור. הוא אדם חכם, אני לא מבין בשביל מה הוא צריך את זה. הוא גם לא התקשר היום, או שלח הודעה פלרטטנית עם תמונה שלא משאירה הרבה מקום לדימיון. הגעתי לביתו ועצרתי כשראיתי שתי בחורים תולים שלט גדול על החלון, מי אלה ? ״תסלחו לי, מה אתם עושים ?״ שאלתי בקול אך הם התעלמו, כאילו אני לא נמצא. זה פשוט חוצפה. הארי יודע מה קורה פה ?! גלגלתי את עיניי ומיהרתי לדלת, אך כשניסיתי לפתוח אותה היא הייתה נעולה. הארי לא בבית, כמובן... הוצאתי את המפתח שהוא הביא לי וניסיתי לפתוח את הדלת אבל זה כאילו המפתח לא התאים. הוא החליף את המנעול ?! מה קורה פה ? הלכתי לעבר שתי הבחורים וקראתי את השלט הגדול.
׳דירהלמכירה׳
הוא בטח צוחק עליי... שלפתי את הטלפון וחייגתי להארי, אך זה ישר שלח אותי לתא הקולי וזה גרם ללב שלי להלום, ל-לעזעזל, מה קורה פה ?! הסתכלתי על המספר שכתוב על השלט הגדול וחייגתי לאותו מספר, בתקווה למצוא את הארי איכשהוא. ״הלו ?״ ענה לי מישהו, בהחלט לא הארי. ״ה-היי, אני מחפש את הארי ?״ שאלתי וגירדתי במצחי ״תסלח לי ?״ ״המספר הזה תלוי על שלט לקניית דירה, הדירה הייתה של הארי״ אמרתי, מרגיש די מטופש שאני לא זוכר את שם המשפחה של הארי. ״אני לא יודע על מי אתה מדבר, מצטער. אם אתה מעוניין לרכוש את הדירה נשמח לקבל ממך טלפון. שיהיה לך יום טוב אדוני״ אמר וניתק לי בפנים, ואז הכל הפך למסוחרר, כאילו התעוררתי מחלום רע. כפות ידיי רעדו והטלפון החליק לי אל הרצפה, הסתכלתי מסביב מחכה שייצאו האנשים עם המצלמות שייספרו לי שכל זה רק מתיחה, אך כמובן שזה לא קרה. יכולתי לשמוע את פעימות הלב שלי, להיתקף חרדה ופחד, לא הבנתי... איפה הארי ? יצאתי מפה במהירות והלכתי, לא בטוח אפילו לאן רק לנקות קצת את הראש. איפה הוא ?! לא היה לי שום דרך לנסות לאתר אותו, לא הכרתי אנשים קרובים אליו חוץ מהבחור שעובד איתו שאותו פגשתי פעם אחת. זה לא הגיוני פשוט להיעלם, כאילו הוא מעולם לא היה קיים. לבי התכווץ בכאב שתעתע בכל גופי, דמעות עלו לעיניי וההליכה שלי הפכה לאיטית יותר. פתאום, אחרי זמן רב, הרגשתי לבד. לא היה לי מקום אחר ללכת אליו, חוץ מלבית הקודם שלי עם ליאם. עמדתי ממול הדלת קצת המום, לא ידעתי מה לעשות כלכך, מה אגיד ? דפקתי בדלת ונשכתי את שפתיי, לא התראיתי עם ליאם כמעט חודש. כשהוא פתח את הדלת ההבעה שלו הייתה מופתעת, ואני מיד חיבקתי אותו והרשיתי לדמעות לרדת, כמה שהתאפקתי וניסיתי להתאפס על עצמי, זה היה חזק ממני. ״ל-לואי״ הוא פלט וחיבק אותי ״מה קרה ?״ ״אני כלכך טיפש״ אמרתי בשקט ונכנסתי לבית, מעביר את אצבעותיי בשיערי והולך לספה המוכרת שהייתי מעביר בה לילות שלמים של צפייה בנטפליקס. ״אתה לא טיפש״ ליאם אמר והתיישב לידי, מביט בי בדאגה. ״אז מה קרה ?״ ״חייתי בתוך בועה, אני ידעתי שהייתי צריך לעזוב הסחות דעת ולהתמקד בעצמי ובהיריון ובכל זאת כמו טיפש לא עמדתי בפניו״ אמרתי תוך כדי שבכיתי, כעסתי על עצמי שהייתי עיוור. אולי כל זה היה מלכודת ? מה הוא רצה ממני ? הוא הבטיח... הוא הבטיח שיישאר. התייפכתי בין כפות ידיי, לעזעזל. ״ידעתי שהוא לא בשבילך לואי״ ליאם אמר וכמה שכעסתי כרגע על הארי עדיין לא שיחררתי, והמשפט הזה קצת הכעיס אותי, אבל לא הראיתי את זה. ״גברים מהסוג הזה לא יודעים לאהוב״ ״אתה לא הכרת אותו״ אמרתי, למה אני מגן עליו לעזעזל ?! ״תשכח מזה ליאם.״ ״מאז שהוא נכנס לחיים שלך קרו רק דברים רעים״ ליאם אמר. הסתכלתי לעיניו ומשכתי באפי, באמת קרו דברים רעים, אבל לעולם לא הרגשתי טוב כלכך בנוגע למישהו. ״לואי... אני יודע שזה עדיין טרי, אבל יהיה לך טוב יותר בלעדיו.״ ״אז למה זה לא מרגיש כך ?״ שאלתי בחיוך מזוייף והדמעות בעיניי. ״בחייך, אתה בוכה על גבר שעוזב בלי להיפרד ! אתה זוכר איך הוא התייחס אליך בהתחלה ? לואי, אני יודע שכואב לך, אבל יגיע היום שתתפקח ותבין שצדקתי, שהוא לא בשבילך.״ ליאם אמר, ושתקתי. ואז גם הפסקתי לבכות, אבל עדיין הרגשתי את האבן שעומדת בגרון שלי והלב שלי מתרסק עשרות פעמים. ״החדר שלי עדיין פנוי ?״ שאלתי וקמתי מהספה, אני חושב שאני זקוק למעט מנוחה. ״כן חבר, לך תנוח.״ ליאם אמר וטפח על שכמי ״אם תצטרך משהו, כל דבר, אני פה.״ הוא אמר ״תודה״ מלמלתי והלכתי לחדר, נכנס וסוגר אחריי את הדלת. הסתכלתי על המקום המוכר הזה וצעדתי באיטיות, מעביר את ידי על השידה המלאה בספרים ישנים, הסתכלתי במראה על הבחור ההיריוני עם העיניים והאף האדום, החיים שלי התהפכו לגמרי. ליטפתי את הבטן הגדולה שלי וכל פעם נדהמתי מחדש שהגוף שלי מסתגל למצב הזה. פשטתי את החולצה, ועכשיו לא אהבתי להסתכל, הרגשתי רע בתוך הגוף הזה, למרות שזה אמור להיות החוויה הכי יפה שאני עובר. נכנסתי מתחת לשמיכה, שמחתי לראות שהמצעים במיטה חדשים וליאם לא הזניח את החדר שלי לאחר שעברתי לדירתו של הארי. הוצאתי את הטלפון כי הייתה בי תקווה שהוא שלח הודעה, משהו... אבל כלום. ניסיתי להתקשר אליו שוב, ושוב התא הקולי. כאילו הוא לא באמת היה קיים. עצמתי את עיניי והרגשתי את שפתי התחתונה רועדת לפני שדמעה זלגה מעיניי. איך בן אדם נעלם בלי להשאיר עקבות ? ׳תפסיקלחשובעליולואי׳ אמרתי לעצמי, שוב. עצמתי את עיניי, וכמה שניסיתי לא לחשוב עליו כך הוא עלה בראשי יותר. ולא האמנתי כמה שבן אדם יכל לתפוס חלק גדול בלב שלי. שנאתי אותו על כך עכשיו, אבל גם כעסתי על עצמי. לא הסכמתי לעצמי לקחת ממנו צעד לאחור. התקרבתי, התקרבתי, והתקרבתי עד ש... התאהבתי בו.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
