החיים הדפוקים שלי

התאהבות או סתם מקריות..? .20.

״גם פה את חוגגת?״ סיגלית שאלה בקול ממורמר וקשה מהסיגריות בזמן שסידרה את שיערה הקצר
-״מה..לא..הבנתי..״ מלמלתי והורדתי את השיחה עם מאי מהספיקר ״ליה..הכל בסדר״ מאי שאלה אחרי שתיקה ״אני אחזור אלייך״ צחקתי וניתקתי
-״אז מה הבעיה?״ שאלתי במרמור
-״תכירי,זה אריאל-הוא יהיה ה׳דייר׳ השלישי בחדר,קבלי אותו בחיוך ותגידי לעומר לא להתבאס..תזהרי ממני-אני צופה בך״ אמרה וכיווצה את עיניה הכהות.
התעלמתי מדבריה ובהיתי ביופיו הארופאי,הוא היה ככ חלש וככ רזה ולמרות זאת חיוכו הטבעי היה עוצמתי
-״נעים מאוד,אני ליה״ אמרתי וחייכתי קלות
-״כמו שסיגלית אמרה-אני אריאל״ חייך וחשף את שיניו הלבנות ״אז מה איתך?״ שאל בזמן שסידר את דבריו
״אמ..ניסיון התאבדות״ מלמלתי והרמתי את כתפיי
אריאל הביט בי במבט מודאג למרות ההיכרות הקצרה שלנו
״מה איתך?״ קטעתי את קשר העין שנוצר בניינו ״סרטן״ נאנח
-״ואוו..ואתה בסדר?״ שאלתי בדאגה ״דרגה 4..אני עומד למות..אז כן-הכל בסדר״ אמר בציניות ברורה וצחקק קלות
״די נו..תחשוב חיובי״ חייכתי והגומות הקטנות שלי נחשפו
״מצטער..קשה לחשוב חיובי עם העובדה שמשהו חסר לי״ אמר והרים את את פלג מכנסו הימני על מנת לחשוף את רגלו המכאנית. דממה החרישה את החדר..אריאל המשיך להתנהג כרגיל ולשמור על קור רוח למרות שחייו יגמרו בקרוב.נשענתי לאחור אחרי אנחה ארוכה ״אל תדאג..הכל יהיה בסדר״

״הביאו לנו סוכריות גומי-רוצה?״ שמעתי את הקול של עומר מדבר בעודו מתקרב לחדר
״לא תודה..אני לא אוכלת את זה״ אמרתי ברגע שנכנס לחדר והמשכתי את דבריי אחרי שתיקה קצרה ״תכיר..זה אריאל״ אמרתי והפנתי את ידי לכיוונו,הוא חדש כאן.״ הכרזתי וחייכתי בנחמדות
-״הי..אני עומר,נעים מאוד..״ מלמל לחץ את ידו החיוורת של אריאל ״מאיפה באת?״ המשיך את דבריו
״מחמישה בתי חולים שונים בארץ״ צחק במרירות ״אז אני זזתי למקלחת״ המשיך ויצא על מנת להימנע מאי נעימויות
הייתה שתיקה,ככה זה במחלקה-כולם שקטים,המחלקה שקטה ומסריחה מאלכוהול רפואי שמתפשט לכל חדר..כל אחד עסוק בבעיות שלו. זיפזפתי בטלוויזיה ונעצרתי על אמטיוי,השיר של נצ׳י נצ החל להתנגן,עומר ציווה עליי להגביר והחל לשיר את קטע הראפ שהוא ככ אהב
״יפה יפה״ צחקקתי והתפעלתי מהיכולות של עומר בשירה
״זה הכל מהאישפוזים״ צחק בזמן שהשתולל ברחבת החדר  ״אני יודע גם ברוסית אם את רוצה.״ המשיך בזמן שהגביר את השיר  ״באמת..?״ שאלתי וניסיתי לקום מהמיטה  ״אהה״ ענה בקלילות והחל למלמל מילים ברוסית בטענה שזה שיר של טי-פסט שכה אהבתי.
השירים התחלפו ומצב הרוח שלנו התרומם מפעם לפעם,רקדנו וקפצנו בכל רחבי החדר למרות הרגליים הפצועות שלי והבעיות הרפואיות של עומר,זאת הייתה הפעם הראשונה שהיה לי כיף בבית החולים.
•
״בוקר טוב״ האחות קליין הכריזה מתוך הרגל ברגע שנכנסה לחדר עם מגשי האוכל ״אתם אוהבים לישון אה?״ שאלתה נזרקה לחלל החדר הקר בזמן שהסיטה את כל הווילונות שהפרידו בין המיטות חוץ משלי ושל עומר.
-״בוקר טוב גם לך״ אמרתי וחייכתי מאושר
״מה פשר החיוך?״ קליין התעניינה וחייכה גם כן
-״זכיתי לעוד יום״ עניתי והסתכלתי דרך החלון שהיה פתוח למחצה
״ליה..החיים יפים כל עוד מתרכזים בדברים הטובים.תחשבי חיובי״ אמרה וליטפה את ידי החבושה ״כרגיל,כדור אחרי חצי שעה מסיום ארוחת הבוקר-אני אחזור בקרוב להחליף לך את התחבושות״ סיימה את דברייה והמשיכה בעבודתה.
-״אז מה נעשה היום?״ עומר אמר וחייך מבלי להתייחס לדבריה של האחות קליין שגרמו לי לעצב קל
-״אני רוצה לצאת החוצה״ הכרזתי וקמתי על מנת לצחצח שיניים
״רצית,קיבלת.״ חייך
אחרי הליכה ממושכת הגענו למקום האהוב על עומר,מתחת לעץ הארז שעמד משמאל לפארק שהיה מיועד לילדים קטנים.
התיישבנו על הדשא שהספיק להתייבש מהטל,הנחתי את ראשי על החזה שלו ושתקתי,כל אחד חשב על מה שרצה..יכלתי להרגיש את פעימות ליבו החלשות שגברו מפעם לפעם.
״במשך חודש אני בא לכאן מוקדם בבוקר וכותב שירים,בכל מצב באתי לפה-השתחררתי,נמנעתי מהעובדה שאני נמצא במקום השנוא אליי,התרכזתי בדבר שאני הכי אוהב לעשות-לשיר ולכתוב״ עומר החל לדבר ״את מיוחדת,הגעת בול בזמן.״ המשיך ומלמל
״זהו הגורל״ סיכמתי והחזקתי את ידו שהייתה פגועה עוד מהאינפוזיה של לפני כמה ימים.
״ספר לי משהו״ המשכתי בקול ילדותי שזייפתי ״כמו מה?״ ענה וניסה לחקות את קולי  ״סיפור,לא אכפת לי״ אמרתי והרמתי את כתפיי  ״אוקיי.״ אמר וצחק
אחרי שישבנו מתחת לעץ בעודנו קרובים מאי פעם,הגיע הזמן לחזור-האחות קליין מצאה אותנו וציוותה עלינו לחזור לחדר,הלכנו יד ביד,זה היה מוזר,אחרי זמן ככ קצר הרגשנו נורא קרובים אחד עם השנייה..
•
-״רואה?החתכים שלך מחלימים״ האחות קליין אמרה אחרי שהורידה את כל התחבושות שנהגה להחליף פעמיים ביום
״כן..אהבתי אותם.״ מלמלתי ועברתי עליהם בעדינות,שמתי לב למבטה של קליין למרות שהתרכזתי בחתכים שהספיקו להפוך לצלקות ורודות ״אל תדאגי,ייקח להם זמן להעלם לחלוטין״ חייכה חצי חיוך ומרחה יוד על יד שמאל ורגליי שגרם לצריבה קלה אך נסבלת
-״אני מרגישה שאת שופטת אותי״ אמרתי והסתכלתי עמוק לתוך עינייה
״לא אני לא.״ מלמלה עשתה פרצוף משעשע 
-״באמת?״ שאלתי וצחקקתי
קשר העין שנוצר בניינו לא נקטע זמן קצר שהרגיש נצח,קליין הפשילה את שרוולה הימני וחשפה צלקות צהובות ודהויות
״אני יודעת מה את חווה,אל תתני לזה להשתלט עלייך״ אמרה וסידרה את הדברים בהם היא השתמשה בחזרה על המסוע
-״אנ..אני מצטערת״ גמגמתי ״לא..לא ידעתי״ 
״זה בסדר.״ קליין קטעה את דבריי וחייכה ״את לא צריכה להצטער״ אמרה בנחמדות והתקדמה לכיוון הדלת ״תאהבי את עצמך״ סיימה את דברייה ויצאה להמשך משמרתה.
אחרי מספר דקות נשמעו צפצופים מרחישי אוזניים מכיוונו של אריאל
אחרי כחצי דקה של בלבלול צוות הרפואה בא במהירות במטרה לעזור לו
״תביאו לי את ערכת האחייה מהארון העליון״ אמר הקול הגברי שסגר את הווילונות והחל לפעול