החיים הדפוקים שלי

עד לטיפת הדם האחרונה .25.

״....זה היה רגע מדהים,רציתי שהנשיקה שלנו תימשך לנצח אבל כל דבר טוב צריך להיגמר...״
—————————————
07/03
קמתי עם הרגשה רעה..כנראה בגלל שזהו יומי האחרון..היה שקט ושלווה בכל רחבי הבית,התעוררתי לחדר עמום וקר ממזג האוויר החורפי שלא נגמר,כל כוחותיי נגמרו,לא היה בי את הכוח לקום מהמיטה למקלחת אבל אני חייבת..לא יודעת בשביל מה או מי אבל..אני חייבת להמשיך.
•
״בוקר טוב..ליה״ שמעתי דניאל אומר שוב..ושוב..ושוב..
-״מה אתה צריך ממני?״ נאנחתי ופניתי לכוונו אחרי שהורדתי את הכסא השרוט והישן
-״אני..אה...סתם.״ חייך וצחק עם חבריו ״פשוט..תזהרי כשתלכי הביתה״ המשיך וקרץ לעברי
-״דניאל!לכיתה שלך-זוז״ המורה לביולוגיה ציווה והתיישב לקריאת שמות
-״נתראה מחר״ שיקרתי וצחקקתי בטפשות
-״אוקיי..עמוד 66 משימה 6 תפתרו בינתיים שאני..אה..כן״ המורה המשיך ולקח שלוק מהקפה שהכין מראש
-״פססט״ שמעתי משמאלי,זאת הייתה אמילי ״את בסדר?״ המשיכה כי שמה לב שאני לא נראת ככ טוב ״כן..אני בסדר..אני סתם עייפה״ עניתי ופיהקתי בתור אמינות..נראתי נורא,כל הידיים שלי הצתלקו מבדיקות והחבישות מאז בית החולים ומ...נסיון ההתאבדות שאני משחזרת בכל הזדמנות שיש לי..
-״את לא נראת ממש טוב..אולי תשתחררי..?״ הציעה ומבט פנייה הפך למודאג ״אהא״ עניתי וחזרתי לעבודה,
לא היה לי טעם להישאר בבית הספר..אני לבד,כל החיים הייתי לבד..אולי חברה או שתיים אבל עדיין...לבד.אני מרגישה מועקה ותסכול מתמשך..אני לא יכולה להתמודד עם החיים הדפוקים האלה!אני פשוט לא יכולה יותר.זה משגע אותי! לא נראה לי שיש לי את האפשרות להסביר את הרצון העז והכואב שלי להיעלם..
״ זה בסדר אם אני אשתחרר?״ הלכתי ליועצת אחרי השיעור והשתדלתי לזייף רוגע
-״אמ..אוקיי.למה?״ שאלה והוציאה פתק יציאה והתחילה לחקור בקלילות
-״אמ..אה..יש לי תור לרופא ואני די מאחרת עכשיו״ גמגמתי והסתכלתי על השעון
-״הבנתי.״ ענתה והחלה לכתוב. ״שיהיה בהצלחה״ המשיכה וחייכה
יצאתי במהירות מבית הספר ועליתי על קו 12 הביתה,העדפתי לקחת את הדרך הארוכה..הייתי צריכה משהו או מישהו שיעצור אותי.. התיישבתי במקום האחרון באוטובוס,הצמדתי את הרגליים לחזה והתחלתי לבכות תוך כדי שהשיר האהוב עליי של אד שירן מתנגן בעוצמה הכי חזקה שאפשר..שחררתי הכל..לפחות ניסיתי,התפללתי לכל מי שאפשר שמישהו יבוא ויעצור אותי מלעשות את טעות חיי...שתגרום לחיי להסתיים.
•
בכוחותיי האחרונים הגעתי הביתה,הרגשתי שמשהו מוביל ומכריח אותי לעשות את זה ואני..נמשכת ולא נלחמת.
פתחתי בקבוק,גמרתי בקבוק וחצי ועליתי למעלה-לאמבטיה בחדרי.
הנשימות נעשו כבדות והלב החל לפעום בחוזקה,בקושי עליתי במדרגות מבלי להשען במעקה הקר,רגליי איבדו שליטה אך עדיין-הייתי נחושה.
המים החמים החלו למלא את האמבטיה ואני ישבתי וכתבתי..
״אמא״ התחלתי ועצרתי,דמעות החלו לרדת ולהרטיב את דף השורות שתלשתי מהמחברת ״אני מצטערת על המראה המזעזע שאני אשאיר מאחור,סליחה על כל הכאב שגרמתי לך..אני נזכרת ברגע שמצאתי את אבא וגם אני,בדיוק כמוך-התחלתי לבכות-ליבי נפל.״ מילותיי האחרונות לקחו כדף וחצי ולבסוף סיימתי עם המשפט ״אני אשמור עליכן מלמעלה..תני לי ללכת״ נישקתי וקיבלתי.
פתחתי את מגירת הבגדים שלי והוצאתי את אוסף הסכינים שהחבאתי מעצמי..הקופסא הייתה נעולה עם המפתח שזרקתי ימים קודם..לא הייתה בי את הסבלנות ופשוט שברתי אותה..אוסף הסכינים התפזר ברחבי חדרי..חיפשתי את הסכין ׳האהובה׳ עליי שככ שנאתי..
לא לבשתי בגדים חדשים או מפוארים..נשארתי בשורט המיקי מאוס הישן שלי ובחולצה לבנה שקיצרתי,נעמדתי מול המראה ובהיתי בעצמי..לא יכלתי לנשום מבלי להיחנק מהבכי המר שהרטיב את לחיי,פתחתי את הארונית התחתונה והוצאתי קופסא של כדורים שלקחתי..חלקם של אבא וחלקם עוד מבית החולים..
״כדורים נגד דיכאון״ צחקקתי במרירות בזמן שספרתי את כל 66 הכדורים שנצבעו בשלל צבעים..
״קדימה ליה..את יכולה.״ הקול השיכור שבראשי ציווה עליי להמשיך..
5 בליעות שהכניסו 66 כדורים לגופי והתערבבו עם האלכוהול..הייתי צריכה למות מזה אבל זה לא הספיק לי..רציתי עכשיו.
נכנסתי לאותה האמבטיה שבכל פעם נגעלה בדמי אך הפעם זה סופי..
החלון היה פתוח לרווחה כך שנתן לקור לחדור לחדר האמבטיה ולגופי למרות היותי במים חמים שגרמו לעורי להאדים.
ראשי הסתחרר וגרם לי לכאבים עזים,החזקתי את הסכין ונתתי לה ׳להוביל׳ אותי לעולם הבא.
חתך..ועוד חתך..עד שכל ידי נצבעה באדום וכך המים..הפעם אני לא עוזבת את זה,זהו.
צעקתי,שני חתכים עמודים לאורך ידיי החיוורות,התחלתי להרגיש צמרמורת ותחושת עייפות ברגליים וביידים..זה היה נורא,
אותו השיר האהוב עליי של אד התנגן בראשי המבולגן במחשבות מטופשות שקיבלתי כל חיי
ניסיתי להרגיע את עצמי אך בכל שנייה שעברה נלחצתי אפילו יותר..
נשענתי לאחור ועצמתי את עיניי..
הדקות האינסופיות נתנו לגופי לסבול כמו שנשמתי סבלה במשך כל השנים הארורים האלה.
זה הזמן שלי ללכת..ללכת למקום טוב יותר.
החיים עברו מהר מידי..אולי החיים הם לא בשבילי..

//////////////////
פרק אחרון💕