החיים הדפוקים שלי

״אני מתגעגע״ .24.

(.......)התחלתי לבכות..מילון מחשבות התרוצצו בראשי ומנעו ממני להירגע.
הגעתי להחלטה-בקרוב זה יקרה

——————————————
הימים מתקצרים והמחשבות מתארכות,אני משתדלת להתבודד משאר הנערים שאיתי במחלקה למרות שיש שם מישהי חמודה שאני נורא רוצה להכיר אבל מעדיפה לפגוע בכמה שפחות אנשים.הפגישות הסתמיות עם יואל נמשכו כ3 שעות בשבוע שמתוכן רק שעה וחצי שבאמת דיברנו על משהו חשוב,אמי לא באה לבקר אותי,היא אומרת שהיא עסוקה ויש לה משהו גדול שהיא צריכה לסיים..כרגיל.עם מאי התנתק הקשר..היא חושבת שכל הסיפור היה מוקדם מידי וכי אני שקרנית ונצלנית.
•
-״זהו-את משתחררת״ האחות קליין נכנסה בחיוך רחב וארוחת בוקר צנועה
-״כן..האמת שנמאס לי מהמקום הזה..״ מלמלתי והוצאתי את האוזניה השנייה מהאוזן
-״תאמיני לי-גם לי״ אמרה בכוונה להצחיק אותי אך גילוח נשמע מפי
-״אמא שלי באה?״ המשכתי
-״תראי...יש לה הרבה עבודה..אני יכולה להסיע אותך אם את צריכה״ חייכה קלות בזמן שניסתה לעודד אותי
-״אוקיי..כן.״ הסכמתי כי לא הייתה לי ברירה
קליין הנהנה ויצאה מהחדר לבקש אישור יציאה בזמן שהתחלתי להתארגן לשחרור שכה חיכיתי..
התהליך נמשך דקות ספורות,התארגנתי במהירות כי אין דבר שלא רציתי יותר מעזיבת בית החולים הארור הזה,יצאתי במהירות לכיוון הדלת הראשית בזמן שנפרדתי מכל אחד ואחות שפגשתי בדרך.
-״אוקיי-יש לנו שעה.״ קליין הכריזה ברגע שפגשתי אותה ליד המעליות
-״תודה..״ מלמלתי ״אני מעריכה את זה״ המשכתי את דבריי והנהנתי
שתקנו,אני יודעת שהיא רצתה לדבר איתי על מי שאני וכל מה שחוויתי אך יכלתי לראות חשש בפניה בכל פעם שהתכוונה להגיד משהו,הנסיעה הייתה שקטה,המוזיקה של פינק נשמעה ברקע..
-״למה אנחנו לא מדברות?״ דבריי נפלטו לחלל
-״חשבתי שאת עייפה,לא רציתי להפריע לך״ אמרה והרימה את כתפייה
-״למה רצית להיות אחות?״ התעלמתי מדבריה והמשכתי
-״תמיד רציתי לעסוק בתחום הרפואה..עוד מכיתה ג׳ בשיעורי ׳רופאים צעירים׳,התנדבתי במדא,עשיתי 5 יחידות בביולוגיה ועברתי קורס אחיות ולימודים מייגעים עד שהגעתי לכאן,ולמרות כל הקושי והפעמים שרציתי לוותר-אני שמחה,כיף לי לחזור למחלקה בכל יום ולעבוד..זה כמו..בריחה כזאת.״ ענתה בקלילות בעודה מתרכזת בכביש
-״גם אני רוצה להיות אחות מגניבה כמוך.״ צחקתי אך עם טיפת רצינות
-״מגניבה??אני בת 39,מה מגניב בי?״ צחקה
-״הכל.ההתנהגות שלך,הקלילות ואהבה שאת מפזרת לכולם״ אמרתי מבלי לחשוב
קליין צחקקה מטפשותי אך חייכה חיוך רחב ומלא בחיים
שיחות וצחקוקים נשמעו כל דרך הנסיעה עד לביתי,כאשר הגענו חיבקתי אותה ויצאתי מהרכב שעמד עד שנכנסתי הביתה,כמו תמיד הבית היה ריק ומבולגן בחלקו-חדרי נשאר כמו שהיה כשעזבתי-ריח של דם הגיע מהאמבטיה הנעולה שהייתי צריכה לפרוץ עם סיכת ביטחון  ״מה לעזעזל..״ נגעלתי ברגע שפתחתי את הדלת אחרי כ20 דקות של האבקות עם הדלת,ריח של דם התפשט לחדרי ואפילו למסדרון,נכנסתי על מנת לפתוח את החלון ולהוריד את המים הקפואים שנשארו.ניקיתי את הכל במשך כשעה וחצי,עד שצלצול הטלפון קטע את עבודתי
-״הלו?״ אמרתי ברגע שעניתי
-״ליה..?״ הקול הגברי שאל
-״מי זה?״ שאלתי כי המספר לא היה מזוהה
-״זה אני..עומר.״ ענה
ליבי החל לפעום בחוזקה,הרגשתי בעיטה חזקה בלב אך הפרפרים בבטן החלו את פעולתם
-״איפה אתה?״ שאלתי מרוב דאגה סתמית
-״אני מתגעגע..״ סינן את שאלתי
-״בוא אליי״ עניתי והתפללתי לתשובה חיובית
-״תשלחי לי את הכתובת״ אמר,ברגע ששמעתי את דברים ניתקתי והתחלתי לסדר את הבית במהירות
אחרי כחצי שעה עומר הגיע,לא ידעתי איך להתנהג-הכל הרגיש ככ מוזר ולא שייך 
-״ברוכה הבאה״ צחקתי ממבוכה ברגע שנכנס,הרגשתי מדהים-הוא היה ככ חסר לי
-״שלום גם לך״ צחקק קלות והתקרב לכיווני במטרה לחבק.
התנפלתי עליו,החיבוק שלו..המגע החם שהייתי ככ צמאה אליו..חזר.
התקדמנו לכיוון הספה בכוונה לצפות ב״אשמת הכוכבים״ שהיה מוכן ביחד עם פופקורן,פיצה שהכנסתי לתנור ועוד מלא חטיפים שהוצאתי מהארון הצדדי במחסן,הורדתי את התריסים והדלקתי את האורות במטבח על מנת להיכנס לאווירה ״רומנטית זולה״ שהרגישה מוזר.
אחריי צפייה ממושכת בסרט שגם ככה לא התרכזנו ושלל חיבוקים והתכרבלויות ישבנו וסתם דיברנו..על מה?כל אחד סיפר על החיים שלו מחוץ לשטח בית החולים,על חברויות ועל חוויות משותפות ששנינו חלקנו במבוכה.
-״רציתי להתאבד״ עומר זרק במפתיע את המשפט הכואב הזה לעברי
-״למה?״ נסגתי לאחור
-״זאת הייתה תקופה קשה בחיי..גיליתי שאמא שלי אלכוהוליסטית..היא הייתה שוכבת עם הרבה גברים שונים מהעבודה שלה..חוויתי הרבה הצקות בבית הספר לגבי המשקל שלי..הפכתי להיות בולימי ודכאוני,היו לי הרבה מחשבות אובדניות שפוצצו לי את הראש,באיזשהו שלב הפסקתי לאכול-זה לא עניין אותי-המחשבה של להיות רזה ומושך הייתה הדהדה לי בראש בכל פעם שאכלתי תפוח או טוסט ובעקבות זה הפסקתי להזין את הגוף שלי ו..הגעתי לכאן-העבירו אותי בין שלושה בתי חולים עד שהגעתי ופגשתי אותך..״ הגשתי צמרמורת חדה,לא ידעתי איך להתנהג..הרגשתי שהפילו עליי פצצה
-״ואוו..״ מלמלתי
יכלתי לראות את מצב רוחו מדרדר אך ניסיתי לשמח אותו בכל דרך שהיא..
-״תודה שסיפרת לי את זה..״ אמרתי לבסוף
-״הרגשתי שאת צריכה לדעת את זה..״ מלמל וקם לכיוון החצר האחורית,הלכתי אחריו אחרי שלקחתי בקבוק יין אדום מהבר-הרגשתי שהשתייה חסרה לי
-״בוא לבריכה״ אמרתי והדלקתי את האורות שקישטו את פנים הבריכה
-״אין לי בגד ים״ ענה במהירות אחרי שהוריד את החולצה
משכתי אותו אליי,הוא דחף אותי כך שנפלתי ונכנס בעצמו אחרי צחוק מתגלגל ,פניינו נפגשו וחייכתי ממבוכה
-״את מהממת״ חייך והתרכז בעיניי
חייכתי חיוך מטופש של אהבה-כל מחמאה או חיוך גרם לי להרגיש טוב עם עצמי
-״די נו״ חייכתי כך שחשפתי את הגומות שלי והסטתי את מבטי
-״באמת״ צחק
צחקקתי ממבוכה,אני לא רגילה למחמאות שגורמות לי להרגיש טוב עם עצמי..
שתקנו,ליבי החל לפעום בחוזקה מפעם לפעם..יכלתי להרגיש את נשימותיו הכבדות כאשר הוא מנסה לשלוט עליהן,נישקתי אותו-זה היה חסר לי-ברגע ששפתינו נפגשו הרגשתי שלווה,סלחתי לו,על הכל.
זה היה רגע מדהים,רציתי שהנשיקה שלנו תימשך לנצח אבל כל דבר טוב צריך להיגמר.

הפרק הכי קיטשי והכי מסריח שלי עד היום ._.