החיים הדפוקים שלי

כאב חד ומתמשך .14.

(אזהרה-פרק זה לא היה צפוי,הוא עומד להכיל אונס ושימוש במילים לא הולמות .הקריאה על בחירתכם)
עמדתי מול ביתו הצנוע שעמד ברחוב איילונסטון 54 ליד כיכר התפוזים הגדול,יכלתי לראות אותו דרך החלון השמאלי משחק ושותה עם החבורה שלו,שרובם היו קטנים ממנו בשנה וחצי.
היה קר ומאוחר,לא ידעתי אם להיכנס,ידעתי שהוא אחראי על כל מה שקרה אתמול אבל לא היו לו מספיק הוכחות חוץ מהצעקה שכללה את השם ׳תומר׳
שלוש דפיקות הפרידו בין פתרון הבעיה לסבל מתמשך.. 1...2...3...
-״פתוח!״ צעקה גדולה נשמעה מחדרו
נכנסתי ונעלתי את הדלת,נכנסתי לחדרו של דניאל שהיה מפוצץ בריח של סיגריות ופלוצים
-״שלום שלום״ אמרתי בהתנשאות ושילבתי ידיים
-״הופההה הלסבית הגיעה!קבלו אותה!״ דניאל אמר ומחא כפיים והמשיך ״אז..איפה החברה שלך?בגג?״ אמר מבלי להסתכל עליי
-״אם אני לסבית,מה אכפת לך..?אלו הם החיים שלי״ לא היה לי מה להגיד..לא חשבתי על זה מראש
דניאל לא הגיב,הוא המשיך לצעוק ליריב במיקרופון של האוזנייה,שאר הבנים לא התייחסו אליי,תומר ניסה למנוע קשר עין..
-״כולם,לצאת.״ דניאל ציווה על כולם אחרי שתיקה ממושכת
-״לסבית!תיכנסי ותנעלי״ המשיך לדבר מבלי לזוז מהמסך
נכנסתי לערימות של בקבוקי שתייה מעוכים ושבורים,החדר היה מלא בפירורים וקרם לחות לידיים.
-״אני מצטער על מה שהולך לקרות עכשיו,את תסלחי לי?״ מלמל וקם לקראתי
-״כ..כן..״ גמגמתי ולבי החל לפעום בחוזקה,
-״כן,אני עשיתי את זה,אז מה..מה אכפת לך..?אני מצלם את כולם,אם אנשים מתנשקים ואפילו מזדיינים..זה לא משנה,זאת..אומנות.ברגע שראיתי אותך מתנשקת איתה,זה חירמן אותי..זאת הייתה תחושה של אהבה אמיתית בין שתיכן.״ דניאל לחש והחל לגעת בי
-״או..אוקי..אבל אה..תפסיק לגעת בי.״ גמגמתי והזזתי את ידיו ממותניי.
-״אני מצטער..אני לא יכול.זה חזק ממני.״ דניאל המשיך ללטף אותי בגב התחתון,הוא הצמיד אותי כלפיו,
-״אתה יכול בבקשה להפסיק עם זה..״ אמרתי חסרת אונים בזמן שניסיתי להשתחרר מאחיזתו
-״אני שונא אבל אוהב אותך,את משגעת אותי,באלי..באלי לזיין אותך!״ צעק וסובב אותי לכיוון מיטתו המבולגנת
-״תן לי ללכת!״ צעקתי אך ללא כל תקווה,דניאל סתם את פי בעזרת סלוטייפ שלקח מהמגירה והחל להפשיט אותי ולגרום לקור לחדור לגופי
-״את שלי,שום דבר לא יעזור״ מלמל וניסה לנשק אותי,
קפאתי,לא יכלתי להשתחרר מאחיזתו,פחדתי שיפגע בי..התפללתי לזה שמישהו יכנס לחדר וימנע את זה,זה לא קרה..
דניאל לא יכל להסתכל עליי,הוא היה עסוק בלהפשיט אותי מכף רגלי עד ראשי המבולגן,הוא שתק,כשהוא חשב שזה הזמן הנכון-הוא כיבה את האור בחדר והחל להתפשט,הוא הוריד את מיכנסו במהירות ובשקט מבלי לגרום לחשדות מיותרות
-״ליה,אני מצטער.״ דניאל מילמל ועלה עליי כך שאיבר מינו התחכך בגופי,הוא הוריד את הסלוטייפ מפי-
-״תן לי ללכת,אני לא אגיד לאף אחד.״ לחשתי מפחד בעודי רועדת מקור
-״מאוחר מידי.״ אמר וסתם את פי בחוזקה,הוא החל לנוע אחורה וקדימה כשבכל פעם הוא מגביר את הקצב,התחלתי לבכות מרוב כאב חד אך זה לא עניין אותו-
שכבתי על גבי ובהיתי בתקרה,לא יכלתי לצעוק או לזוז,הדבר היחידי שעשיתי זה לשיר בלב בזמן שהוא נוגע בי כנגד רצוני.דניאל התנשף בכבדות ומידי פעם גנח את שמי באוזני כשחבריו יושבים בסלון וחושבים שהכל בסדר,
הרגשתי את כל הליטופים שלו,את איבר מינו שנע בתוכי ואת מה שבא אחריי דקות אינסופיות בהם עשה בי כרצונו.
-״עכ..עכשיו את יכולה לל..ללכת״ אמר בהתנשפות והדליק את המנורה שעמדה ליד מיטתו
לא זזתי,נגעלתי מעצמי,הרגשתי שאני צריכה לקרצף את גופי באקונומיקה,עיניי נרטבו ונצבעו באדום כהה,
-״אל תבכי,זה נורמלי.״ לחש בזמן שהתלבש
-״נו אידיוט תפתח כבר??מה קורה שם??״ תומר צעק ודפק על דלת חדרו
-״אנחנו מדברים.״שיקר ואסף את בגדיי שהיו מפוזרים בחדרו
-״זה..זה בסדר,אני יכולה לבד״ מלמלתי ולבשתי את הסוודר הגדול והשחור שלי שהסתיר את הבושה
-״הי,אל תבכי..קחי,זה פוסטינור.״ אמר והוציא מהמגירה שלו את הכדור מתוך העשרות שהחביא מתחת לחולצות שלו במגירה ״תשתי את זה.״המשיך והביא לי בקבוק מים שעמד ליד מיטתו.
-״את חייבת ללכת,תתלבשי כבר..אני לא רוצה שהם יחשדו״ אמר והדליק סיגריה
מלאתי את בקשתו,פחדתי שיפגע בי שוב,לא יכלתי ללכת מרוב כאב חד שפגע בי בכל תזוזה,ניסיתי להתנהג כרגיל כשיצאתי,תומר ניסה לדבר איתי אך כל דבר שמישהו הוסיף רק פגע בי יותר ויותר.
הלכתי לבדי בחושך ובקור המצמרר כשעה שלמה בזמן שאני מתנדנדת מצד לצד ונחנקת מדמעות שהתפרצו ברגע שיצאתי מביתו.כל המטענים שלי התפרצו,רציתי להיעלם מהעולם הנוראי הזה.

/////
אל תשפטו אותי,הסיפור נכתב ב 23:52