החיים הדפוקים שלי

משהו חדש .11.

״7 בקבוקים של מיץ תפוחים..זה לא קצת מוגזם..?שאלתי את מאי אחרי שתיקה ממושכת שנוצרה בניינו.
-״לא סתם מיץ תפוחים דארלינג,מיץ תפוחים עם וודקה קרה וחזקה.״ מאי אמרה וצחקקה משכרות.
הייתי צמאה למשהו חדש..כנראה שהצקתי לה אבל הייתי צריכה מישהו בחיי שיוכל לאזן אותי נפשית.
ישבתי שם עד השקיעת השמש עם מוזיקת רוק חזקה ו-וודקה מסוג ואן גוך שלקחתי מהפיצוצייה ברחוב ליד כאשר מאי יושבת מטר וחצי משמאלי ושרה בקול נעים ורגוע שיכול להפנט כל אחד.
״נו..אז אנחנו חברות?״ מאי מלמלה והסתכלה על השעה המאוחרת.
״אמ..כן..נראה לי..״ גמגמתי והרמתי את כתפיי.
״מה המספר?״ שאלה והתקרבה אליי באיטיות בכוונה להמשיך לדבר איתי גם אחרי הפגישה הלא צפוייה.
אחרי כמה צחקוקים ונפילות,ירדתי מגג הבניין והלכתי לכיוון האוטובוס לנסיעה של 35 דקות בדיוק.
•
-״איפה היית כל יום?!התקשרתי אלייך 17 פעמים!״ אמי צעקה עד שקולה נצרד
-״ערב טוב גם לך אמא,כן,אני מרגישה טוב,תודה ששאלת.״ אמרתי בקור רוח וציניות אחרי שהנחתי את התיק שלי ושילבתי את ידיי.
-״תגידי את מטומטמת??חשבתי להתקשר למשטרה לחפש אותך!איפה היית??״ אמי המשיכה בצעקות בזמן שהתיישבה
-״זאת לא פעם ראשונה שאני חוזרת ככה,ולמה את עושה סיפור מכל דבר?הייתי..אצל..אמ..חברה.
-״חברה?ממתי יש לך חברות?״ התפלאה ונרגעה
-״חברה חדשה שהכרתי בבית הספר,היא ילדה חדשה״ שיקרתי והלכתי לכיוון חדרי.
-״אני ככ עייפה..אין לי כוח לכל התיקים בעבודה ובמיוחד בגלל האזכרה של אבא שתתקיים עוד חמישה ימים...תוכלי לעזור לי?״ מלמלה בעודה שותה מים שלקחה מהמקרר
-״ברור..אבל נדבר על זה מחר,אני עייפה.״ מלמלתי והלכתי לחדרי החשוך והקר,הלכתי למקום הבטוח שלי.
•
״מוות,מהו?״ מלמלתי בעודי ממלאה את האמבטיה במים חמים.
ישבתי שם ללא כל ידע או הבנה למה שקרה..איך זה שאני לא זוכרת?אולי הטיפולים דפקו אותי..?
התחלתי לחקור את חדר האמבטיה שלי,מתחת לשידה הגדולה מצאתי כדורים בשלל צבעים וצורות שנפלו..היו כתמים של דם יבש שנשארו אחרי הניקוי ה׳יסודי׳ של אמי.ניסיתי להיזכר במה שקרה או..איך זה קרה.
המים חיממו את גופי וגרמו לי לדז׳ה וו..זה היה יום ארוך 8 שעות לימוד ועוד כמה שיעורים פרטיים.פספתי את השעה האחרונה לטובת שיחה ארוכה עם היועצת,מישהו דיווח לה שאני בסכנה נפשית אחרי שראו חתכים בידי.היא האשימה אותי,אמרה לי שאני הכנסתי את עצמי למצב הזה,שכל זה משחק ושאני צריכה להתעורר.אמרתי לה שהחיים לא נועדו לכולם וזה נורמלי להרגיש כך. נסיעה של 30 דקות הפרידו בין בית ספרי לביתי..נזכרתי בנסיעה האינסופית לכיוון התחנה המרכזית..מחשבות על מוות,שירים שקשורים למוות...עברתי על הכל.
נזכרתי בזה שהייתי לבד בבית,השעה הייתה מאוחרת והזמן המתאים לשתייה עד לאיבוד תחושה בכל חלקי הגוף. נזכרתי שישבתי בבריכה בחצר האחורית,עם כוס מלאה ביין אדום-דם ומחשבות שהתרוצצו בראשי,המחשבה של ׳האם כדאי להתאבד׳ נדדה בראשי שבוע שלם מאז אותו אובדן הכרה בשיעור ספורט וחנק בבית הספר אחרי שהקאתי את נשמתי מהכדורים שהיו אצלי בלוקר.
אני לא יודעת מה גרם להבזק המטורף שעבר במוחי העלוב,פשוט..נזכרתי בזה..כאילו ראיתי את עצמי באותו היום,נזכרתי שאת הכדורים לקחתי מהקופסא של אבא שהיה נמצא במרתף,שהוא אסף לפני שהתאבד.
חקרתי את הגוף שלי בפעם הראשונה,יש לי ככ הרבה צלקות שהפסקתי להתייחס אליהן..אך הפעם בדקתי כל סמ,רובם היו ברגליים,40 חתכים בולטים ומשפט מטושטש שאמר "I'm already dead" ולב עקום.
הרגשתי שראשי מתפוצץ מרעש שהגיע מ..משום מקום,שמעתי צלצולים וחפירות,שמעתי את השיחה של הנערים שישבו בפארק מול ביתי,עצרתי את נשמתי והכנסתי את ראשי למים שהספיקו להתקרר.
שמעתי את פעמיות ליבי האיטיות שהתגברו עם הזמן,יכלתי לשמוע את טפטוף המים מהברז,את תזוזת רגליי שפגעו בדפנות האמבטיה,אבל התרכזתי רק בשקט.
הייתי ערה עד חצות,המחשבה שנשארתי בחיים מדהימה אותי,אני מרגישה כמו בן אדם אחר,סוג של..ליה מ׳ס 2.