No sex

Recording

תהנו מהפרק בנות, תגיבו לי למטה מה אתן חושבות❤️
חג עצמאות שמח💋🇮🇱

~בת׳~

״תודה אנדרה...״ יצאתי מהרכב וטרקתי את הדלת מתהלכת כמו זומבי לדירה מבלי להקשיב לאנדרה כלל.
״היי ביצ׳, מחכה לך הפתעה בחדר.״ לא הסתכלתי לכיוונה אפילו, הרגשתי כאילו מישהו מוביל את הגוף שלי, לא אני.
המוח שלי היה בחלל ביחד עם החשק שלי לחיות, הרגשתי הכי מחוללת ומשומשת ומגעילה, רציתי להחליף גוף לא רציתי לחיות עם ההרגשה הזאת עוד שנייה.
״היי בייב חזרת...הכול בסדר?״ הקול שלו נבלע בחלל והקצב פעימות הלב שלי התגבר, כול מה ששמעתי זה אותם, ברגע שהוא הניח את הידיים שלו על כתפיי הגוף שלי דחה אותו ומיד מצאתי את עצמי נופלת על הרצפה ומחבקת את עצמי שכול הגוף שלי רועד.
״בת׳! את חיוורת, מה קרה?!״ הרגשתי שכול הגוף שלי לוהט מחום והמגע של היד הקרה שלו על הלחי העבירה בי עוד צמרמורות והעיניים שלי התחילו לטבוע בשלולית, הראש שלי התפוצץ הרגשתי שנייה לפני שבירה.
״איך לא הקשבתי לך...״
״הוא עשה לך משהו?! אני ארצח אותו! אני נשבע לך אני ארצח...״
״בת׳!״

~זאק~

״תשמרי עלייה, אל תורידי את העיניים ממנה לשנייה בבקשה.״ הורתי לקלרה שישבה לידה במיטה בבית חולים והחזיקה לה את היד.
הייתי פקעת עצבים וכאב לי כול כך לראות אותה שוכבת ככה על המיטה בפאקינג בית חולים הזה, איך נתתי לזה לקרות כמה טיפש הייתי לתת לה ללכת לשם לבד!
״לך אני פה.״ הנהנתי לקלרה ונישקתי את בת׳ בראש שנייה לפניי שיצאתי.
עליתי על המונית הראשונה שראיתי וכול שתיי שניות ביקשתי מהנהג לנסוע יותר מהר, הרגשתי שאני מסוגל לזרוק את הנהג בצד הדרך ולנהוג בעצמי, רציתי להגיע לשם ולרצוח אותו.
כשהגעתי למשרדים זרקתי לנהג את הכסף ויצאתי במהירות מהמונית לכיוון המשרדים.
........

״היי אדוני אתה קבעת פגישה?״ המזכירה שלו נעמדה ישר כשראתה שאני מתקדם לדלת.
״הוא במשרד?״ זה כול מה שרציתי לדעת, לא עיניין אותי באמצע מה הוא.
״כן אבל אתה..״ לא המשכתי להקשיב עוד שנייה ופתחתי את הדלת של המזדיין הזה, הוא ישב שם על הכורסא שלו עם כוס ויסקי וצוחק כאילו החיים שלו ממשיכים כרגיל, לא קרה כלום.
״למה זכיתי?״ האגרוף שלי לגמריי לא הצליח להרגיע רבע מהעצבים שיש לי בגוף, הלקוח שהיה אצלו עף מהחדר ממבט אחד שלי, לא היה לי אכפת להוציא את העצבים גם עליו.
״מה עשית לה?! מה עשית?!״ הרמתי אותו מהצוואר והצמדתי אותו לקיר.
״מכמות העצבים שלך, כנראה יותר ממך...״ היד שלי לא הפסיקה לחנוק אותו יותר ויותר עם כול מילה. הצחוק הזה שלו, כמה פסיכי אתה צריך להיות כדי להגיד את זה ככה?!
שיחררתי לו עוד אגרוף והוא מצא את עצמו על הרצפה.
״היא הייתה כול כך רטובה, תמיד ידעתי שאני עושה לה את זה. אל תדאג השארתי לך אותה בתולה, אבל אם אח שלה לא היה מגיע הביתה...״ כשסיים לזבל מהפה שלו לא שלטתי בכמות המכות שהבאתי לו שם, רציתי אותו מת.
״כדאי לך לעזוב אותו!! המשטרה בדרך!״ המזכירה שלו נכנסה למשרד והתחילה לצעוק שם. אם היא לא הייתה נכנסת לא הייתי מצליח להתפקס ולהפסיק.
״את יכולה להגיד להם לא לטרוח, אני כבר אגיע אליהם.״ שיחררתי לו את הבעיטה האחרונה שהוא על הרצפה יורק דם, והתכופפתי אליו.
״מי בדיוק יאמין לך הא?״ הוא אמר לי עדיין עם החיוך החולני הזה שלו.
״אל תדאג, אתה הולך לסבול ממני עוד הרבה זמן.״ תפסתי אותו מהחולצה ואמרתי לו שידעתי שאני אעשה הכול כדי שהוא יסבול כול רגע מהחיים שלו בגללי, בגלל שהוא גרם לה לסבול.
העפתי אותו והתרוממתי שהמזכירה התמימה שלו בוכה בקצה של החדר ורצה אליו שהתרחקתי ממנו.
הסתובבתי אליו והחיוך שלו לגמריי נמחק, הוא לא יחייך יותר.
.......

כיביתי את ההקלטה של מייקל.
החדר היה שקט אף אחד לא הוציא ציוץ לדקה שנמשכה כמו נצח.
רוב היה הראשון להניח אגרוף על הדלת שהרעיד את כול החדר וכנראה גם להשאיר סימן על הדלת.
אד שישב לידי בהה בחלון הזכוכית של חדר החקירות הזה שהורידים שלו בראש מאיימים לצאת מרוב עצבים.
״מייקל?! איך איך איך לעזאזל לא שמנו לב!!״ כריס צעק ודפק על החלון זכוכית פעם אחר פעם.
״חבר׳ה הכול בשליטה, חבל על העצבים, הטיפש הזה קבר לעצמו את הקבר עם ההקלטה הזאת, הוא הולך ליפול חזק, כול הכבוד.״ העורך דין לחץ לי את היד האזוקה שלי.

ברגע שיצאתי מהמשרדים של מייקל המשטרה תפסה אותי ולקחה אותי איתה לתחנה בגלל שהוא החליט להגיש נגדי תלונה, טעות חייו, בסה״כ עשה לי קיצור דרך לתחנה.

״אני כבר דואג לשיחרור שלך, ואל תדאגו המשטרה כבר תפסה אותו, הוא ניסה לברוח מהארץ, לא לדבר איתו לא לפנות אליו ובטח שבטח בלי מכות, תנו לי לטפל בזה.״ הוא הצביע על כול אחד ואחד מהם אבל הם היו בעולם אחר בעולם שהייתי בו לפניי שפיצצתי לבן זונה הזה את הפרצוף ואני מבין אותם, מגיע לו למות, הם הכניסו אותו למשפחה שלהם וסמכו עליו בעיניים עצומות, והוא תקע להם סכין בגב.
זה לא מגיע לה, זה לא מגיע לה!
״אתה תשיג לי זמן איתו אתה שמעת אותי! אני רוצה אותו מת!!!״ רוב צרח עליו ודפק על השולחן בעוצמה. שמענו צעקות בחוץ ולכולנו היה ברור שמי שצועק שם ״תעזוב אותי! אתה לא יודע מי אני?!״ עשה את הטעות של החיים שלו.
רוב פתח את הדלת ויצא לשם שכולנו אחריו, דייב העורך דין תפס את כריס שלא הפסיק לצרוח שם שישחרר אותו בזמן שהאגרוף שרוב נתן למייקל שם הידהד בכול התחנה.
״אד עצור! בת׳ צריכה אותנו אל תעשה שטויות!״ ניסיתי בכול הכוח לעצור את אד מלעזור לרוב שהדמעות שלו כבר זלגו וראיתי בעיניים שלו שהוא לא מסוגל להכיל את המחשבה הזאת בכלל.
״לא בבת׳ רק לא בבת׳! בן זונה למה!!״ עם כול מילה העצבים שלו בגוף התעצמו. כול השוטרים פה התנפלו על רוב וניסו לנתק אותו ממייקל.
״הבן זונה הזה לא שווה שתשבו לידו בתא! תקשיב לי אד!״ הוא הסתובב ונכנס שוב לחדר והפך שם את הכיסאות והשולחן.
״זה הכול באשמתי! למה לא בדקתי שהיא בסדר?!״ הוא צעק לעברי שלא נשאר לו כלום לזרוק ורק אז הבנתי שהוא זה שהגיע הביתה.