No sex

I dont know

פרק מעפן, לא היה לי זמן לעבור עליו אז תסלחו לי, אני שוקלת לעצור את הסיפור עד שיהיה לי זמן להתעסק איתו כי אני שונאת לתת לכן לחכות כול כך הרבה זמן לפרק, תרשמו לי מה אתן חושבות...

~בת'~

״בייב תפתחי לי את הדלת בבקשה...״
״אני אפרוץ את הדלת אני נשבע לך!״
״אני לא צוחק!״
״שלוש... שתיים!!״

פתחתי את הדלת שאני מעלימה עקבות של דמעות
ושמה על עצמי מסכה על הפנים.
״בת׳ בת׳ זה לא מה שאת חושבת... רק ניסיתי לקחת את השלט אני מבטיחה, אני אולי שיכורה אבל לא עד כדי כך, את גם יודעת שאני בעניין של החבר של אז... אויי לא..״ היא עצרה את המפל מילים שהיא שפכה לעברי והניחה יד על פיה שנייה לפניי שרצה לכיוון השירותים, רצתי אחרייה ואספתי לה את השיער כשהיא התכופפה באסלה ורוקנה את כול הקיבה שלה שם בערך.
״את מאמינה לי שלא קרה כלום?״ היא התיישבה על הרצפה ואמרה לי.
הנהנתי לה, מלני לא תנסה לפגוע בי ככה, אני גם לא יודעת מה ראיתי כול כך נבהלתי שטרקתי את הדלת במהירות מהפחד.
התרוממתי ונתתי לה יד, עזרתי לה לשטוף פנים ולקחתי אותה איתי לחדר שלה והנחתי אותה על המיטה.
יצאתי לכיוון המטבח כדי לקחת כוס מים ושם ראיתי את זאק מוזג מים לכוס ומסתובב להגיש לי אותה. הוא התיישב על הכיסא באי ושיחק עם החפיסת סיגריות שלו.

״כשהייתי קטן אבא שלי עבר תאונה כשהוא היה בדרך לאסוף אותי מבית ספר, הרגל שלו היחידה שנפגעה למזלנו והוא היה משותק בה.
הוא בילה חודשים בבתיי חולים לשיקום וביקרנו אותו בכול פעם שרק יכולנו, אבל הוא היה חסר, הוא היה היחיד שהיה מושיב את כולנו ביחד בסלון מכבה לנו את הטלוויזיה ומוציא משחק או אפילו אלבום תמונות שלנו ואיכשהו גורם לכולם להנות ולצחוק מכול רגע.״ התיישבתי לידו בהלם שהוא מספר לי על זה, אני יודעת שזה קשה לו.

״היינו משפחה מאושרת, ההורים שלי היו מאושרים הייתי מסתכל עליהם מהצד ומתפלל שהזמן לא יזוז, הרגעים האלה היו חסרים בבית, רק חיכינו שהכול יחזור לקדמותו.
יום אחד חזרתי מטיול של הבית ספר עם שון וכשפתחתי את הדלת התפללתי שאני הוזה, פשוט זרקתי את התיק והרבצתי לבן אדם שהיה איתה עד שהיא אמרה לו ללכת... אני זוכר שצרחתי עלייה שאני שונא אותה וברחתי מהבית ישר אל אבא שלי.
הוא היה שבור שהוא גילה המצב שלו לא השתפר רק בתקופה האחרונה הוא התחיל לחזור לעצמו, היא הרסה אותו את המשפחה שלנו...״ כבר ראיתי שהעצבים מתחילים להשתלט עליו רק מלהיזכר בזה, כרכתי את ידי סביב הזרוע שלו וסובבתי את פניו אליי.
״אני לא אפגע בך בחיים בת׳, מה שאני מנסה להסביר לך זה שאני לא אעזוב אותך שקשה לך, אני פה בשבילך ואני רק רוצה בטובתך.״ הוא אמר לי בעיניים שרק רוצות שאני אבין אותו ואשתף אותו יותר, אני מנסה אני מבטיחה אבל בכול פעם שאני רק חושבת על זה תחושות גועל עולה לי ואני שונאת את עצמי על שהיית כול כך תמימה.
״אני יודעת.״ אמרתי ספק לחשתי כשעיניי מטושטשות ושיחררתי את ידיי ממנו, מאגרפת אותם בעצבים.
״אני... אני לא רוצה לזכור שום רגע, אני לא רוצה זאק...״
״היי תסתכלי עליי, את לא חייבת, את לא בת׳, מהצילומים של המועדון הוא לא יצא שנים אנחנו נשיג עסקה הוא לא יתקרב אלייך יותר אני מבטיח לך, אני לא אתן לך לעשות משהו שאת לא רוצה.״
הוא סובב אותי אליו בחזרה והצליח, הצליח לתת לי טיפה של רוגע ותקווה בתוך האי ודאות הזאת שמתחוללת לי בראש. הוא התרומם וחיבק אותי כשהוא נושק לראשי.
״תחייכי בשבילי?״ הוא הרים את פניי אליו וכמה שניסיתי רק חיוך עייף ומאולץ יצא.
״זה גם משהו, בואי,״ הוא לקח את החפיסת סיגריות שלו כשאני מסרבת לשחרר מהחיבוק ממנו והוביל אותנו לספה בחצר כשהוא מכסה אותנו בשמיכה.
״זאק?״ הוא המהם ונשף את האוויר של הסיגרייה לצד.
״אני מצטערת, מהיום שהכרנו אני רק מוסיפה לך בעיות ודאגות על הראש.״ הורדתי את השמיכה ממני ויצאתי מהחיבוק.
״השתגעת? אני מודה לאלוהים על היום הזה מהרגע הראשון שראיתי אותך.״ הוא הניח את הסיגרייה על המאפרה והסתובב אליי כשהיד שלו מחזיקה לי את היד והחיוך הזה שלו... חוץ מחרדה לא יכולתי להרגיש כלום באותו רגע כאילו השתלט עליי משהו והמוח שלי לא הפסיק לחשוב.
״לא זאק, מה אם אני סתם מבזבזת לך את הזמן, מה אם אני לא... לא אהיה מוכנה בחיים?״ זה פשוט נשפך ממני ועל הפרצוף שלו החיוך נעלם כלא היה.
״זה מה שאת חושבת שאני? אחד שמחכה לזה וזהו?" לא הצלחתי להשחיל מילה וקלרה והבנים נכנסו לבית ויצאו לחצר. המבט המאוכזב של זאק שרף לי בכול הגוף.
״הפרענו לרגע מיוחד?״ קלרה התיישבה במקום של זאק שקם והלך ממני שאני אפילו לא עוצרת אותו כי... לא יודעת לא יודעת פשוט לא יודעת.
״מה עשית...״ 

........