No sex

My Punching bag

~בת׳~

״את מוכנה?״ רוב החזיק לי בכתפיים והסתכל עליי קולט כול טיפה של פחד וחרדה שצפה בי כרגע.
״קשה לי לנשום...״ מילמלתי והסתכלתי מעבר לכתף שלו על כמות האנשים שהגיעה והתיישבה באולם בית המשפט הזה ורק מבט אחד היה חסר לי.
״תסתכלי עליי. אנחנו כולנו פה איתך, את יכולה לעשות את זה.״ הוא החזיק בפניי ופיקס אותי עליו אבל המבט שלי פזל הצידה ופגש במבט של זאק שהרגע נכנס, יכולתי לקרוא את שפתייו שאיחלו לי בהצלחה לפניי שהתיישב מאחור. ידעתי שהוא לא יאכזב אותי ויגיע.
אתמול אחריי שהוא הלך לא התקשרתי אליו, אבל היום בבוקר הייתי חייבת לשלוח לו הודעה כי לא הייתי בטוחה שהוא יענה לי לשיחה, הרגשתי חרא על מה שאמרתי ורציתי שידע שאני כול כך מצטערת וסיפרתי לו שאני בסוף העיד ושאני צריכה אותו איתי, והוא בא.
״אני יכולה.״ אמרתי לו בביטחון והסתובבתי לשולחן של העו״ד שלי ואימא שלי, בדיוק כשהשופט נכנס.

עליתי להעיד, סיפרתי הכול, חזרתי על כול פרט ופרט וכול מה שהוא קיבל זה עבודות שירות ועונש כספי שבשבילו זה גרגר חול, זהו זה בזה זה נגמר, עבודות שירות.
עליתי לשם נחשפתי שוב ושוב וכול זה לא הספיק בשביל לכלוא את החיה הזאת.
..........

״את בסדר?״ אנחנו מול החוף יושבים על המכסה מנוע של אד שאנחנו עדיין לבושים בבגדים של המשפט אני עם החצאית המציקה הזאת והחולצה הלבנה המכופתרת ואד עם המכופתרת פתוחה והמכנס אלגנט הכול כך רשמי הזה שבידיים של שנינו דונאטס שוקולד.
״אני וזאק... נראה לי שהרסתי הכול.״ נתתי ביס בדונאטס והנחתי אותו בצד שהבנתי שלזלול את הדונאטס השני שלי לא יעזור למועקה שיש לי על הלב.
״כן ראיתי שאתם מרוחקים היום, אבל לפחות הוא הופיע במשפט אולי לא באמת הרסת את הכול.״ הלוואי והאופטימיות שלו תשפיע עליי קצת.
״אבל ברח ברגע שזה נגמר.״ כשהשופט נתן את גזר הדין המבט שלי ישירות הופנה אחורה אליו והוא פשוט יצא מהאולם.
״אני לא יודעת גם מה אני אמורה לעשות, אד אני לא יכולה לתת לו לבזבז את הזמן שלו עליי.״ אף אחד לא רוצה שהזוגיות הראשונה שלו תהיה מתוסבכת עם החיים שלי, אני אבין אותו.
״את מוכנה להפסיק לדבר שטויות בת׳, הוא אוהב אותך והוא מקבל אותך כמו שאת, זאת את שמסרבת לקבל את עצמך.״
״אולי...״ לא רציתי להמשיך לדבר על זה, קמתי ונכנסתי לרכב והנחתי את הראש על החלון רואה את אד מניד את הראש מצד לצד ויורד מהמכסה מנוע ומוריד את הקופסא של הדונאטס שחיסלנו, הוא הניח אותה מאחורה שנכנס והיד שלו נעצרה על הכיסא שלי.
״בת׳...״
״תעיר אותי שנגיע.״ הוא נאנח והניע את הרכב שמעתי אותו מתכתב לפניי שהתחיל לנסוע והפעלתי את הרדיו, רציתי שמשהו ישתיק לי את המחשבות.

״בת׳ קומי הגענו.״ פקחתי את העיניים והבטתי מחוץ לדלת שם אד עמד, מושיט לי יד שהתיק שלי והז׳קט אצלו ביד. נאחזתי בו ויצאתי מהרכב שאני קולטת איפה אנחנו נמצאים בזמן שאד תולה עליי את התיק ומניח לי את הזקט ביד ורץ לכיוון הדלת של הנהג.
״אד לא נכון! אד אתה לא משאיר אותי פה, תפתח את הדלת!״ צעקתי אליו כשאני מנסה לפתוח את הדלת שהוא הספיק לנעול לי.
״לא! את נשארת פה ואת פותרת את הדברים איתו, ביי אוהב אותך!״
״אני שונאת אותך!״ יבבתי שהוא נכנס והתחיל לנסוע, הסתובבתי אחורה ולרגע חשבתי על להיכנס אבל המחשבה הזאת נמחקה ישר שנזכרתי באובר,
פתחתי את התיק והוצאתי את הפאלפון ורקעתי עם העקבים בעצבים שגיליתי שהסוללה שלי נגמרה.
״בת׳!״ נבהלתי ששמעתי את הצעקה והסתובבתי בין רגע קפצו עליי שתיי האחיינים של זאק בחיבוק כשאח של זאק צועק להם מאחורה להיזהר עליי ומנופף לי לשלום.
״ראינו שהגעת אז עשינו תחרות מי יירד מהרכב ויגיע אלייך ראשון, את רוצה לעשות איתנו תחרות עד לחדר של זאק אנחנו נעזור לך.״ לא הספקתי להגיד כן או לא וישר נגררתי על ידיי שניהם לתוך הבית, לא ידעתי מה אני אמורה להגיד קיוותי ששניהם יסיחו לו את הדעת.
עצרתי בסוף המדרגות מנסה להסדיר את הנשימה בזמן שהשניים כבר התפרצו לחדר של זאק.
הסתובבתי וירדתי במדרגות בהכי מהר שיכולתי,
מנסה לא להקיא מהלחץ ששר בי באותו רגע.

״בת׳?״
עצרתי במדרגה האחרונה והרמתי את הראש אליו.
״אני לא אמורה להיות פה סליחה.״ ירדתי את המדרגה כשגלי חום מוצפים בי והלכתי לכיוון הדלת.
״אבל את פה.״ הוא אמר לי ועצר אותי בכך שהחזיק בידי.
עצרתי.
בגלל כול כך הרבה סיבות אבל הכי כי רציתי לדעת אם זה נגמר וכי הקול שלו... הקול שלו מצליח להעביר לי כול כך הרבה רגשות בו זמנית.
״אני לא כועס עלייך.״ אני לא יודעת אם הוא הרגיש או שמע את הנשימת הקלה שלי, אבל כול כך שמחתי, לא רציתי להסתובב כדי שלא יראה את העיניים המוצפות שלי.
״אני בחצר אם את רוצה לדבר.״ קפאתי שם במקום לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אבל לא יכולתי שלא לצאת אליו, היה לי כול כך קשה להסתובב ולצאת אליו, אבל עשיתי את זה והוא ישב שם על הספסל שלנו עם המבט למטה וסיגרייה לא דלוקה בידו. הוא הרים את הראש אליי כששמע את העקבים שלי על הרצפה, הנחתי את התיק ואת הז׳קט על הרצפה והתיישבתי לידו לוקחת ממנו את את הסיגרייה והמצת, מכניסה לפה ומדליקה.
כמובן שהשתעלתי קצת ועשיתי מעצמי צחוק, הוא צחק והגיש לי את הכוס מים שלו והעברתי לו את הסיגרייה.
״מה חשבתי לעצמי..״ הנחתי את הכוס על הרצפה.
הרמתי את הראש וראיתי אותו שואף מהסיגרייה שכול מה שאני רוצה זה להניח ידי על הפנים שלו.
מבלי לשים לב זה מה שעשיתי וזה לא עניין אותי, העיניים שלו נעצמו ויכולתי להרגיש את הלסת שלו מתאדקת הוא נשף את האוויר של הסיגרייה הניח אותה בצד וסובב את הפנים אליי.
״אני מצטערת על הכול, אני לא יודעת מה עובר עליי והכול יוצא עלייך...״ הרגשתי גוש בגרון שמונע ממני להמשיך לדבר.
״אני גם לא הייתי בסדר, כול כך רציתי שתחזרי להיות כמו פעם אבל מותר לך לכאוב וכמה זמן שאת צריכה, ואני פה להיות ״השק אגרוף״ שלך כמה שתצטרכי.״ מכירים את זה שהבטן מתמלאת בפרפרים שרק מתעופפים לך בבטן עד כדי כך שזה כואב, כאב כיפיי, כאב שאת רוצה להרגיש כול יום ויום? זה מה שהרגשתי ואני לא יודעת כמה זמן לא חייכתי מהלב ככה בתקופה האחרונה, ולא חשבתי שזה יקרה.
״אני יודעת, ותודה שבאת היום, הייתי צריכה לראות אותך בשביל לקבל טיפה אומץ לעלות לשם...״ אלה לגמריי היו דמעות שמחה והחיוך שלי היה עד לכך.
״אני מצטער שלא נשארתי, הפסק דין עצבן אותי ולא רציתי שהכעס שלי ישפיע גם עלייך, אבל תמיד תוכלי להגיש עירעור,״ הוא אמר לי תוך כדי שהוא מנגב לי את הדמעות עם שתיי ידייו.
״אני לא הולכת לבקש עירעור זאק. אני רוצה להשאיר את החלק הזה בחיים שלי מאחור ולהתרכז במה שיש לי כאן ועכשיו.״ אני מאמינה שהצדק יעשה כך או כך ואני לא רוצה לתת לזה להרוס לי את הדברים הכי יקרים לי בחיים, לא יקרה.
״אני מבין, בכל מה שתחליטי אני איתך, תמיד.״ בין רגע הפרפרים בבטן השתלטו לי גם על המוח וריסקתי את שפתיי על שלו ששתיי ידייו על הלחיים שלי והשפתיים שלו תובעות את שלהן בהמון תשוקה וגעגוע.

נקודת המבט של קלרה-

״קלרה את חייבת להבטיח לי שאת לא מספרת לבת׳ על זה כלום!״
״נו דברי את מלחיצה אותי.״
״אני חושבת... אני חושבת שיש לי רגשות כלפיי זאק.״