My stepbrother||Taekook

פרק 2

אוקיי אז פרק שמוקדש ל gayadaudi רק כי היא תהרוג אותי אם לא... (כן אני מפחד ממנה אז?) מת עלייך💞

~~~~~~~~~~~~~~~~

נקודת מבט ג׳ונגקוק

התעוררתי כולי מזיע ותשוש, אין לי כוח כבר.
איבדתי את אימי בגיל 8 ומאז אותו חלום רודף אותי, הוא הרג אותה- אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול.

הבטתי בשעון והשעה הייתה 1:37, קמתי מהמיטה לכיוון חדר האמבטיה, הסתכלתי על עצמי במראה ועיניי היו אדומות מבכי, שיערי מבולגן ושפתי נפוחות מעט. שטפתי את פני וחזרתי לחדרי, שכבתי במיטה אך לא הצלחתי להירדם...

קמתי שוב והלכתי לחדר האמבטיה והחלטתי למלא את האמבטיה עם הסוף, נכנסתי לתוכה, נרגע בתוך המים החמימים וכשהרגשתי טוב יותר יצאתי משם מתנגב במהירות ולובש את בגדיי שהכנתי לפני.

סידרתי את שיערי מעט וחזרתי לשכב על מיטתי בפעם השלישית הלילה הזה, לפתע הטלפון שלי רטט והמסך נדלק, וראיתי הודעה אחת שלא נקראה ממספר לא מזוהה:

היי

את/ה: מי זה?

סתם... מישהו...

את/ה: איך קוראים לך?

אתה תדע עוד מעט

את/ה: מה?!

מה השעה עכשיו?

את/ה: אממ... וואו כבר 6:30?! איך לא שמתי לב?!

בוקר טוב!

בכל מקרה...

תפתח כבר את הדלת!

את/ה: מה?|

לפני שהספקתי לענות צלצול נשמע בדלת ולאחר מכן צעקות "ג׳ונגקוק! תפתח כבר!" אייש זה ג׳ימין... "רגע!" צעקתי ורצתי לכיוון הדלת "נו מספיק לצלצל בפעמון אני בא" צעקתי ופתחתי את הדלת "בחיי תלמד כבר לחכ-"  "ג׳ונגקוק!" קטע אותי ג׳ימין וקפץ עליי, נתלה עליי כמו קופיף, יונגי שעמד לידו פיהק וטפח על כתפי, הולך לכיוון הסלון ונרדם על הכורסה. אחרי כמה שניות ג׳ימין ירד ממני,תודה לאל.

ואז יכולתי לראות אותו, הוא עמד שם בכניסה והביט בי ואני בו, הוא האחד שכולם, גם בנים וגם בנות נופלים בשבילו, הוא עומד מולי, מביט בי, בלי להגיד כלום, בלי לומר דבר, הוא הילד הכי מקובל בשכבה ובבית הספר, הוא האחד הידוע גם בכינוי "נסיך בית הספר", קים טאהיונג.

הוא בבית שלי, עומד מולי, למה אני לחוץ מזה? לא, אני לא לחוץ, אני מבולבל. מאוד. "אתה בוהה" הוא אמר בקול עמוק, הקול שלו יפהפה ו... הוא צודק... באמת בהיתי בו, השיער שלו אפור ומבולגן בצורה... מסודרת? (כן, זה הגיוני איכשהו) הוא שם עדשות בצבע ירוק שנתנו למראהו זוהר מיוחד ושונה, אפו קטן ונקודת חן נמצאת בקצה אפו, שפתיו אדומות ומלאות, כאילו הן צועקות "נשק אותי", הוא לבש חולצה לבנה עם פסים אפורים ודקים לאורכה, עניבה משוחררת בצבע אדום עם ציורי נמרים כחולים קטנים עלייה ומעל סוויטשירט כחול עם פסים לבנים, אדומים וכחולים וכיתוב אדום עליהם והוא לבש מכנס שתואם לסוויטשירט שלו ונעלי ספורט כתומות. על אוזנו הימנית שני עגילי חישוק קטנים ועל אוזנו השמאלית עגיל חישוק, עגיל יהלום ועוד עגיל חישוק שאליו היה מחובר עוד חישוק ואליו שני מקלות מתכת היוצרים את האות T.

"אה? סליחה..." אמרתי והשפלתי את ראשי "אתה מתכוון לתת לי להכנס או שאני פשוט אשאר לעמוד בחוץ?" הוא שאל באדישות "אה... נכון... ת- תיכנס..." אמרתי, לא מעז להרים את מבטי מהרצפה מהמבוכה שיקרה מצב שאצור איתו קשר עין.

לפתע הרגשתי את ידו מתחת לסנטרי והוא הרים את פניי "תסתכל עליי כשאתה מדבר איתי, ברור לך? שלא תעז להשפיל את הראש שלך בפניי" הוא אמר במבט אדיש כמו קודם "כ- כן" מלמלתי "מה אמרת?" הוא שאל בהתגרות אך שמר על אדישות "כ- כן!" אמרתי בשנית, אני לא יודע למה אבל הוא הלחיץ אותי מעט "א- אני... צריך ללכת לסדר משה-"  "שלום!" קטע אותי ג׳ין "חזרנו" הכריז נאמג׳ון "הו! טאהיונג אתה פה! מעולה!" אמר ג׳ין.
"מה קורה פה?" שאלתי את נאמג׳ין. כשהייתי קטן אימי נרצחה ואבא שלי עזב אותי מיד לאחר מכן... אני לא יודע מה קרה לו בכלל, או איפה הוא... אבל, אני לא בטוח שאני רוצה לדעת... הייתי רק בן 8 אז ונאמג׳ון, דוד שלי, לקח אותי ואימץ אותי, הוא אבא שלי לכל דבר, אחרי כשנה הכיר את ג׳ין וכשהייתי בן 11 השניים התחתנו,ג׳ין הוא כמו אמא שלי, למרות שאני מתגעגע לביולוגית שלי. הם דואגים, אוהבים, ותומכים, הם שומרים עליי שכלום לא יקרה ואני מודה להם על כך. אני נוהג לכנות אותם נאמג׳ין כי זה יותר קצר, בכל מקרה...

"מה קורה פה?" שאלתי את נאמג׳ין "בוא שב" נאמג׳ון אמר והניח את השקיות שהחזיק על השיש ולאחר מכן התיישב על יד ג׳ין בשולחן, מסמן לי ולטאהיונג להתיישב.

~~~~~~~~~~~~~~~
למרות שזה קצר זה לקח לי מלא זמן להעתיק כי לא היה לי כוח לזה בשיט אבל קיימים בעולם הזה כמה אנשים שיהרגו אותי אם אני לא אעלה סו... מקווה שאהבתם!

תגיבו ותצביעו כדי שיהיה לי מוטיבציה להעלות (ולא באיומים...)💞