אוקיי אז אני לא מאה בלכתוב ברכות (וזו גם לא בדיוק ברכה) אבל אבי הייתה חייבת לגרום לי להיות סופט אהמ אהמ. shnitzels_taehyung אני אנקום בך על זה שכואבות לי האצבעות עכשיו.
אני לא כותבת בנקבה רוב הזמן כי זה פשוט לא מרגיש לי בנוח, אני כותבת בנקבה לרוב שאני רצינית (או שאני באינסטגרם מתוך הרגל של האנשים שם וגם שם לפעמים בזכר בטעות אז פשוט כן...)
אניווי המעצבנת שלחה לי סרטון ואני כל כך סופט.
אני אוהבת את נאמג׳ון. תאהבו אותו. תאהבו את נאמ נאמ!!!
זה לא נותן לי להוסיף סרטון🥺😭💔
*****
אוקיי זה הולך להיות ארוך כי פשוט צפיתי בסרטון הזה בלופים (טנקס אבי) ואני באיזשהו שלב התחלתי לבכות והבנתי שכל פעם שאני חושבת(כן אני כותבת בנקבה כי אני ממש רצינית ובמוד כרגע) שאני לא מעריכה אותו מספיק אני פשוט כל כך טועה.
הבן אדם הזה פשוט גרם לי להבין שהחיים האלו לא נגדי ושהחיים הם מה שאתה מתפקס בו. אם תחשוב שיהיה רע, יהיה רע ולהיפך. אם תחשוב שיהיה טוב, יהיה טוב.
אני לא אוהבת את עצמי ובחיים לא אהבתי, לפחות מאז שאני זוכרת את עצמי... אני גם לא הולכת לומר לאחרים שאני אוהבת את עצמי, חושבת שאני יפה או שווה משהו כי אני פשוט אשקר להם בפנים...
אני לא חושבת שאני יפה, חכמה, מצחיקה או משהו כזה ואולי אני לא מעריכה את עצמי מספיק... אני נפגעת בקלות מזה שאומרים לי שאני מטומטמת או סתומה ואחרים תמיד אומרים "אל תקשיבי להם! זה לא נכון!" אבל... אני חושבת שזה נכון והאנשים שאומרים לי את זה הם מראה למה שאני לא אוהבת בעצמי...
בנאום שהיה לנאמג׳ון באו"ם, הוא אמר שבאחד מהשירים שלהם יש שורה שאומרת "הלב שלי נעצר כשהייתי בן תשע או אולי עשר". הוא התחיל להסביר שזה הזמן שהוא התחיל לדאוג לגבי מה אחרים חושבים לגביו.
באחד הימים שביקרתי בספרייה, חבורת ילדים מבית הספר הייתה שם וירדה עליי, כמו תמיד... מישהי מבוגרת, בערך בסביבות השישים/ שבעים לחייה ניגשה אליי ואמרה לי את המשפט הבא: "מהרגע שאנחנו נולדים ועד גיל ארבעים, אנחנו מנסים לרצות אחרים. מגיל ארבעים ועד גיל שישים, אנחנו מפסיקים עם זה ומתחילים להיות מי שאנחנו באמת. מגיל שישים, אנחנו מבינים, שמעולם לא באמת עניינו אף אחד".
באותו הרגע הבנתי למה נאמג׳ון התכוון באמת. הוא לא התכוון שנאהב את עצמינו כדי שאחרים יאהבו אותנו. הוא התכוון שנאהב את עצמינו בשבילינו. בשביל שלנו יהיה יותר טוב.
לכל אורך ההשקה של הקמפיין שלהם, לאב יורסלף, ביטיאס קיבלו מכתבים ממעריצים והם סיפרו להם איך המסרים של השירים שלהם עזרו להם לאהוב את עצמם.
אולי הרבה לא מבינים את ההרגשה הזו, אבל נאמג׳ון היה אחד האנשים שעזרו לי הכי הרבה ברגעים הכי קשים שלי.
כשראיתי אותו ואת ביטיאס עומדים ונוכחים באו"ם. ראיתי אותו נואם והמילים שלו האירו לי את הדרך ונחקקו בתוכי בצורה שלא האמנתי שיכולה להיות.
אני מודה לו על זה.
לא כי הוא גרם לי לאהוב את עצמי. כי הריי, אני לא...
אבל הוא נתן לי תקווה. תקווה שיום אחד הכל ישתפר ואני אוכל לאהוב את עצמי, בדיוק כמו אחרים.
אני אוהבת אותו כל כך ואני לא יודעת אם אני יכולה לתאר את האהבה הזו אליו ולכל אחד מהבנים במילים. הדמעות על הפנים שלי, כמובן שלא מספיקות ואין שום מעשה שאני אוכל לעשות כדי להודות להם ולהראות להם את זה.
הדבר היחיד שאני יכולה לעשות, זה לקוות שיהיה להם טוב. לחייך. ולהתחיל לאהוב את עצמי לאט, לאט.
YOU ARE READING
My stepbrother||Taekook
Random"על מה אתה חושב?" "על אחי הקטן" "ומה אתה חושב עליו?" "שהוא שלי" ⚠אזהרות⚠ *תהיה הזהרה על כמעט כל דבר בפרק* *לא להומופובים! *סמאט *אלימות (רצח, דם, מכות, קללות(?)) *דיכאון ומחשבות אובדניות *אונס (אם יהיה עוד אני אוסיף)
