"על מה אתה חושב?"
"על אחי הקטן"
"ומה אתה חושב עליו?"
"שהוא שלי"
⚠אזהרות⚠
*תהיה הזהרה על כמעט כל דבר בפרק*
*לא להומופובים!
*סמאט
*אלימות (רצח, דם, מכות, קללות(?))
*דיכאון ומחשבות אובדניות
*אונס
(אם יהיה עוד אני אוסיף)
יונגי וטאהיונג חיכו מחוץ לחדרו של ג'ונגקוק במשך שעה עד שנאמג'ון וג'ין הגיעו לבית החולים. "איפה הוא?" שאל נאמג'ון בדאגה "איפה הילד שלי?" שאל ג'ין בלחץ "א- אני מצ- טער" טאהיונג אמר על סף בכי "אני כעסתי עליו כ- כי הוא פג- ע בי ו- אנ- אני ר- רציתי שהוא יעזוב או- אותי אז דחפתי אותו וזה היה חזק מידי" טאהיונג ייבב ויונגי השלים אותו
"הוא דחף את ג'ונגקוק על הקיר כדי שהוא יעזוב אותו וזה היה חזק מידי, הוא יצא משירותי הבנים לכיוון הכיתה ולא שם לב לג'ונגקוק שקיבל מכה. וכשהוא חזר לבדוק אם הוא שם, הוא מצא אותו שוכב על הרצפה מלא בדם" סיכם יונגי וטאהיונג פרץ בבכי "א- אני מצטער, ל- לא הת- התכוונתי" אמר טאהיונג "אם ל- לא תר- צו או- אותי אני מב- מבין" טאהיונג בכה רק יותר מהמחשבה שהם לא ירצו אותו, הוא לא התכוון לפגוע בג'ונגקוק, הוא באמת ברגיש רע עם עצמו ובאמת רק רצה שג'ונגקוק יבריא כמה שיותר מהר.
"טאהיונג!" צעק ג'ין לפתע "אל תחשוב על זה אפילו!" המשיך "אתה תמיד תישאר הילד שלנו, לא משנה מה אתה תעשה או תחשוב לעשות, אתה הבן שלנו" אמר וחיבק את הנער שבכה ללא סוף. "לך לשטוף פנים אחנו נחכה לך פה" אמר נאמג'ון ויונגי הנהן ואישר את דבריו.
טאהיונג הלך להירגע ולשטוף את פניו, הוא צעד לכיוון חצר בית החולים, נרגע מעט- הוא ראה אנשים מבוגרים, ילדים, צעירים, כולם היו רגועים ושלווים כל כך, הוא הרגיש טוב, העצב שבו התחלף בשלווה וברוגע.
הוא ידע שהוא לא יכול להישאר כאן לנצח אבל הוא גם ידע שכשהוא יחזור, הוא יצטרך להתמודד עם זה שאחיו הקטן נמצא בטיפול ואין לו שום מושג מה קורה איתו.
"שלום לך" אמר איש שהיה נראה בן שישים אולי אפילו בן שבעים, טאהיונג הביט בו בשאלה "אני יכול לשבת נערי?" שאל בחיוך והשני הנהן "אז מה אתה עושה פה נערי? מדוע הינך כאן?" שאל האיש בקול עדין "א- אני?" שאל טאהיונג בגמגום והשני הנהן לחיוב "אממ..." התחיל טאהיונג להגיד "זה בסדר, אני יודע שזה לא כי אתה חולה, ראיתי אותך וחשבתי שאתה צריך עזרה" אמר האיש וטאהיונג נאנח "ספר לי מדוע בכית יקירי" אמר הבוגר בקול עדין "או- אוקיי..." החל טאהיונג לספר "לפני כמה ימים סבא שלי נפטר ושני אנשים אימצו אותי, אחר כך רבתי עם אחי הקטן, הבן שלהם, הוא התנהג אליי מגעיל ואז נפגעתי ודחפתי אותו על הקיר... הוא קיבל מכה ועכשיו הוא בטיפול, הוא איבד הרבה דם ואני לא יודע מה קורה איתו וזה משגע אותי שאני לא יודע אם אני אראה אותו שוב" אמר טאהיונג בקול שקט ושבור מעט.
"אני מבין יקירי, אתה אוהב אותו וזה אנושי" אמר האיש וטאהיונג הסתכל עליו במבט שואל כשהאיש החל לצחוק "אייש הילדים של היום" אמר האיש "אל תדאג, כשתראה אותו שוב, שמור עליו טוב!" אמר וחייך "אדוני, למה התחלת לדבר דווקא איתי?" שאל טאהיונג "קרא לי מר קים, וזה היה כי אני מאמין שלכל מעשה שאתה עושה יש גמול, טוב או רע" אמר וצחקק מעט "מר קים?" כשטאהיונג הסתכל עליו הוא שם לב, האיש הזה באמת נראה כמו סבא שלו מעט "שמור עליו נערי, הוא האחד שאסור לך לאבד" סיכם האיש שהתגלה כמר קים "להתראות טאהיונג, עד הפעם הבאה" אמר האיש והחל להעלם לאט לאט אל תוך האוויר ולאחר שניות ספורות נעלם לגמרי כלא היה.
טאהיונג ניגב את דמעותיו כששם לב שהוא בכה וחזר לבפנים, הוא ראה את יונגי, נאמג'ון וג'ין משוחחים עם הרופא שעמד לידם "או- אוקיי תודה דוקטור, אנחנו מב- מבינים" אמר ג'ין מתאפק לא לבכות "בואו נלך הביתה" אמר נאמג'ון והשניים הנהנו "איפה טאהיונג? צריך להודיע לו שהולכים" אמר ג'ין "ג'ין היונג, ננאמג'ון היונג" יונגי עצר אותם, מקבל מבטים שואלים מהזוג שחיפש את בנם "אני חושב שבקשר לג'ונגקוק..." הוא התחיל להתקרב וטאהיונג התקרב כדי לשמוע יותר "אני חושב שכדאי שלא תספרו לטאהיונג" אמר והשניים הסתכלו עליו מנסים להבין למה התכוון "לא עכשיו, זה ישבור אותו" סיכם והשניים נאנחו "פשוט אל תספרו את זה לטאהיונג" אמר.
"יונגי" נשמע קול עמוק מאחוריהם.
"מה לא לספר לי?"
~~~~~~~~~~
אז כן אממ...
ניסיתי להאריך את הפרק כמה שיותר ולעשות אותו שמח כזה...
מקווה שעבד לי מעט...
(אני בדיכי סו... סורי)
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
