"על מה אתה חושב?"
"על אחי הקטן"
"ומה אתה חושב עליו?"
"שהוא שלי"
⚠אזהרות⚠
*תהיה הזהרה על כמעט כל דבר בפרק*
*לא להומופובים!
*סמאט
*אלימות (רצח, דם, מכות, קללות(?))
*דיכאון ומחשבות אובדניות
*אונס
(אם יהיה עוד אני אוסיף)
אז ממש תודה על 1.1k קריאות לא חשבתי שאני אצליח להגיע למספר כזה למרות שעל הספר חפירות שלי יש כמעט 500 (שתהיו בריאים למה אתם קוראים את הספר חפירות המטומטם הזה?!) בכל מקרה... תודה❤
⚠הפרקים הבאים חשובים לעלילה אבל הם יכולים להיות קשים לקריאה אז קחו לתשומת ליבכם⚠
"ג׳ונגקוק!" צעק טאהיונג אל עבר הנער המדמם שהיה שרוע על רצפת השירותים. "קוקי! קוקי תתעורר! בבקשה! תענה לי!" צעק בדאגה טאהיונג וניסה להחזיק את דמעותיו.
הוא קם מרצפת השירותים והשעין את גבו של ג׳ונגקוק על הקיר, הוא מיהר לכיתתו, פותח את הדלת נסער ונכנס לכיתה "טאהיונג! איפה היית?! מה קרה לך?!" התקדם ג׳ימין לכיוונו של טאהיונג שלא הגיב "טאהיונג!" הוא צעק והשני רק רעד "מה קרה?" שאל בשנית "זה קשור לג׳ונגקוק?" שאל ג׳ימין והשני פרץ בבכי בשניה ששמע את שמו של ג׳ונגקוק מוזכר.
"טאהיונג בוכה?" "אופפה אל תבכה" "מה קרה לו?" "הוא בסדר?" "למה הוא בוכה?" נשמעו קולותיהם והתלחששויותיהם (כן יש מילה כזו) של חברי כיתתו.
"אוקיי ג׳ימיני הבן אדם לא הולך לדבר בזמן הקרוב, טאהיונג, פשוט תראה לנו איפה ג׳ונגקוק?" קם יונגי מכיסאו מסמן לצ׳אניול, באקהיון וג׳ימין לעקוב יותר.
הוא משך את טאהיונג אל מחוץ לכיתה ודחף אותו מעט "תוביל אותנו אליו" אמר לו והשני ייבב והחל ללכת לכיוונו של ג׳ונגקוק.
הם נכנסו לשירותי הבנים באולם הספורט ומצאו את ג׳ונגקוק באותו מצב שטאהיונג עזב אותו "ג׳ונגקוק!" צעקו ג׳ימין וצ׳אניול גורמים לטאהיונג רק לבכות יותר
"באקהיון תתקשר לאמבולנס" אמר יונגי ובאקהיון עשה כבקשתו וחייג לבית החולים "הלו, אנחנו צריכים אמבולנס לבית הספר *** ברחוב ***, כמה שיותר מהר יש פה ילד מחוסר הכרה והוא מדמם" אמר באקהיון וניסה להישמע רגוע ככל האפשר אך לא בהצלחה רבה.
"אוקיי אנחנו נשלח לשם אחד מיד" אמרה האישה בצד השני "אוקיי תודה" ענה באקהיון והשיחה התנתקה.
"טאהיונג בוא אחרי שנייה" ביקש יונגי ויצא משירותי הבנים אחריו טאהיונג. "מממ...?" שאל טאהיונג בעצב וייבבה קטנה וחצופה ברחה מפיו "טאהיונג..." התחיל יונגי לומר "מה עשית לו?" הוא שאל והשני פער את עיניו כלא מאמין.
"ז- זה לא היה ב- בכוונה! אנ- אני-" ניסה להגיד "מה קרה שם?" שאל יונגי והצעיר הרכין את ראשו "טאהיונג, תבין, אני לא כועס, אני פשוט רוצה לדעת" אמר יונגי והניח את ידו על כתיפו של טאהיונג.
"אוקיי... אני רציתי לדבר איתו על משהו כי רציתי לקחת אותו ללונה פארק או משהו כדי שנתקרב כי היה נראה לי שהוא כועס עליי, אז קראתי לו לפה כי אף אחד לא מגיע לפה בדרך כלל ויכולתי לדבר איתו לבד, אבל הוא התייחס אליי מגעיל ואני לא יודע למה אבל ממש נפגעתי עד כדי כך שהגעתי לרמה שהתחלתי לבכות מזה ואז צעקתי עליו שיעזוב אותי בשקט. הוא לא עזב אותי אז צעקתי עליו ודחפתי אותו ממני. יצאתי החוצה ולא שמתי לב שהוא נפצע מזה... אני לא חשבתי שזה היה כזה חזק... ואז רצתי לפה כדי לבדוק אם הוא נמצא פה ואם הוא בסדר ומצאתי אותו על הרצפה מדמם וישר רצתי לקרוא לכם" סיכם טאהיונג ויונגי הנהן.
"אוקיי האמבולנס פה" צעק צ׳אניול וקרא לשאר "איפה הוא?" איש אחד שאל והאחרים הצביעו לכיוון השירותים.
"א- אני יכול לעלות איתו?" שאל טאהיונג והתאפק לא לבכות שוב והם הנהנו לשלילה "אנחנו מצטערים רק קרובי משפחה יכולים לעלות" אמר האיש "הוא אחיו הגדול ואני בן הדוד שלו" אמר יונגי "אנחנו יכולים לעלות?" שאל באדישות הרגילה שלו. "אהה כן... סליחה... חשבתי שאתם חברים שלו- כלומר בלי קשר משפחתי" אמר האיש שדיבר איתם.
"תודיעו לנו מה קורה" אמר ג׳ימין בדאגה וצ׳אניול הנהן "בסדר גמד" ענה יונגי והם עלו לאמבולנס.
~~~~~~~~~~~~~~
אז... קוקי שלנו מדמם וטאהיונג באמת דואג לו. כן כן אני רע אני יודע... אני הולך לישון כי אני לא מרגיש טוב אבל מקווה שכשאני אתעורר (אם אני אתעורר) לא תהרגו אותי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
