My stepbrother||Taekook

פרק 22

חיחי פרק חדש
זה היה מהיר יחסית כי התחלתי לכתוב את הפרק ברגע שסיימתי לכתוב ולהעלות את פרק 21

בכל מקרה הפרק הזה מוקדש לשניצלס כי הבטחתי לה אבל אני לא מצליח לתייג אותה מישום מה):

מקווה שתהנו💕

~~~~~~~

נקודת מבט כללית

יונגי קרא את המכתב ומיהר להתקשר לג'ימין.

"הלו?"

"ג'ימיני, אתה עסוק כרגע?"

"לא ממש, למה?"

"אממ... אני יכול לבוא אליך?"

"עכשיו?"

"כן"

"אוקיי, מחכה לך"

"תודה, ביי ג'ימיני"

"בוא כבר!" *צחקוק*

יונגי קם מהמיטה, התקלח מהר והתלבש, לקח מפתחות, טלפון ואת המכתב. הוא יצא מהבית במהירות, הולך אל ביותו של ג'ימין. כעבור עשר דקות של הליכה, הוא הגיע ודפק על הדלת, מחכה לשני שיפתח אותה. "היונג!" צעק ג'ימין בהתלהבות וחיבק את יונגי, כורך את ידיו סביב צווארו של האחר.

הפעם, החיבוק של ג'ימין היה בעדינות שלא הייתה מתאימה לצעיר. "נראה לי זו הפעם הראשונה שלקח לך פחות מחצי שעה להגיע" צחקק ג'ימין. "נראה לי שזו הפעם הראשונה שחיבקת אותי ככה" החזיר לו יונגי באותו המטבע.

-

"טוב אז למה אתה פה?" שאל ג'ימין כשהם כבר היו בחדרו ויונגי הגיש לו את המכתב של ליסה. "הא? מה זה?" שאל ופתח את המכתב, קורא את הכתוב. "הו! ליסה!" קרא ג'ימין וניגש לפינה של החדר. "אם אי פעם תהית למה יש לי ארון נוסף וענק בחדר שלי ולמה אני לא מרשה לאף אחד לגעת בו, זו הסיבה" הוא אמר ופתח את הדלת, חושף חדר שלם, מלא במחשבים וטלפונים, טלוויזיות וכוורת מלאה בקלסרים ותיקיות.

"אז זה מה שאמור להיות ההסבר למרחק העצום בין החדר שלך לשל ההורים שלך?" שאל יונגי וג'ימין הנהן. "יש להם גם כניסה לחדר הזה מהחדר שלהם, אבל אנחנו לא מספרים עליו לאף אחד. אתה חייב להישבע לי שלא תספר" הצעיר אמר ויונגי הנהן כאות הסכמה.

"אז אתה לא צחקת באמת או חובה כשהודת בזה שיש לך פינת סטוקינג" יונגי נכנס לחדר ופער את פיו ועיניו כשגילה שהחדר יותר גדול משחשב, הרבה יותר. "אכן כן" אמר ג'ימין וצחקק. "טוב, זו ליסה, מה שאומר שאנחנו צריכים אור אולטרה סגול" הוא אמר והלך לארון שהיה בחדר הגדול והוציא משם פנס.