My stepbrother||Taekook

פרק 3

אממ... כן יש את הקטע של ההקדשות עכשיו... (כי אני ממש נהנה להקדיש לאנשים דברים...)
אז הפרק מוקדש לVeronikook_1997 כי הבטחתי לה
לאב יו💞

~~~~~~~~~~~~~~~~

נקודת מבט ג'ונגקוק

"אוקיי אז... טאהיונג אתה רוצה לספר או שאני?" שאל נאמג'ון וטאהיונג משך בכתפיו "טוב אז ג'ונגקוק, אתה זוכר את אדון קים? ההוא שנהג להביא לך מתנות בחגים ולעזור לך בשיעורי הבית?" שאל ג'ין "כן! אני אוהב אותו הוא ממש נחמד ו-" עצרתי מלדבר כשקלטתי את טאהיונג, פניו היו מושפלות והוא היה נראה עצוב מעט.

"אתמול אדון קים נפטר, טאהיונג הוא הנכד שלו" אמר נאמג'ון "רגע מה?! אתה הנכד שהוא סיפר לי עליו כל כך הרבה?!" שאלתי והצבעתי עליו בהפתעה "ההוא שסיפרו לי עד כמה הוא נחמד, חמוד ומתחשב?!" חיוך קטן אבל מעט עצוב עלה על פניו של טאהיונג "א- אבל אתה כל כך קר אליי..." אמרתי בעצב.

"אני איבדתי את ההורים שלי בתאונה ורצח, את אבא שלי בתאונת דרכים בגיל שבע ואת אמא שלי שנרצחה כשהייתי בן שמונה וחצי, סבא שלי לקח אותי וטיפל בי במשך כל הזמן הזה. לפני כמה שבועות הוא חלה וטיפלתי בו, אתמול הוא נפטר" אמר טאהיונג משאיר אותי חסר מילים. כל פעם שהיייתי פוגש אותו אמרתי לאדון קים שאני רוצה להכיר את הנכד שלו, הוא גדול ממני בחצי שנה והוא לומד איתי בשכבה, אבל מעולם לא חשבתי שזה יהיה טאהיונג.

"ג'ונגקוק" אמר ג'ין "מממ...?" המהמתי בשאלה "אנחנו מאמצים את טאהיונג, אדון קים ביקש ממנו לאמץ אותו אם יקרה לו משהו" אמר "אתם מה?!" שאלתי או יותר נכון צעקתי... "רצית אח, נכון? אז הנה, עכשיו יש לך את טאהיונג" סיכם נאמג'ון, אם להגיד את האמת אני שמח שיש לי אח אבל... זה קים פאקינג טאהיונג! ואני סתם קים (ג'ון) ג'ונגקוק, הילד המוזר והמתבודד של בית הספר, אם זה לא מספיק, הילד הזה ממש לא נראה לי נחמד כמו שאדון קים תיאר, הוא נראה... שחצן כזה...

"ג'ונגקוק אנחנו צריכים להכין לטאהיונג את החדר, עד אז הוא יכול לישון איתך?" שאל אותי נאמג'ון "א- אבל יש לי רק מיטה אחת בחדר והיא אפילו לא מיטה נפתחת" השבתי לו, לא שאכפת לי אבל מה אם הוא לא ירצה? "אין לי בעיה לישון איתך באותה מיטה, לך זה מפריע?" טאהיונג שאל "ל-לא" עניתי "אוקיי תודה ג'ונגקוק" אמר נאמג'ון והנהנתי בראשי.

עליתי לחדרי, הוצאתי מהתיק שלי מחברות, ספרים וכלי כתיבה, התיישבתי ליד שולחן הכתיבה, שמתי אוזניות והתחלתי ללמוד.

למדתי אנגלית במשך שעתיים ואלגברה במשך כשלוש שעות. אחרי חצי שעה שניסיתי לפתור את התרגיל האחרון, הרגשתי את האוזנייה השמאלית שלי מתנתקת מאוזני ואחר כך שמעתי אנחה מיואשת. "שלוש y ועוד 37 בחזקת מינוס 2 [²־(3y+37)]" הוא אמר "מה?"שאלתי לא מבין מה הוא רוצה"התשובה קוקי..." הוא נאנח ואמר "א- אה... ת- תו- תודה" אמרתי והשפלתי מבט, רגע! למה אני מגמגם? הוא קרא לי קוקי הרגע. "טא- טאהיונג קראת לי-" התחלתי להגיד לא מעז להסתכל עליו, זה מביך... "מה אמרתי?!" הוא שאל בעצבנות וטפס את סנטרי עם עצבעו מעלה את ראשי למעלה ויוצר מצב שבו העיניים שלנו נפגשו בפעם השנייה היום ואני רק רציתי לקבור את עצמי באותו הרגע "אף פעם! אבל אף פעם! אל תשפיל את הראש שלך!" הוא אמר בעצבים. "א- אני מצ- טער..." התנצלתי "טאהיונג..." התחלתי להגיד "מממ...?" הוא שאל והביט בי "א- אתה ק- קראת לי קו- קוקי הרגע?" שאלתי במבוכה "כן" הוא אמר והתיישב לידי.